פסק-דין בתיק א 71376/00

1.         שתי תובענות שהוגשו בסדר דין מקוצר ולאחר מתן רשות להתגונן, הדיון בהן אוחד. התובענות הן של שני בני זוג כנגד הנתבעת, משווקת זכויות ביחידות נופש ביחידות אשר באתר "קלאב-אין" בעיר אילת. לאחר שהתובעים הודיעו לנתבעת על ביטול החוזים בהם התקשרו עימה בשל מצגי שווא שהציגה הנתבעת עותרים הם לביטול ההסכם , השבת כספים ששולמו ופיצוי כספי.

2.         התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכמים לרכישת זכות שימוש ביחידות נופש אשר הקימה הנתבעת באתר הסמוך לבית המלון "קלאב-אין" שבניהולה בעיר אילת.

טענתם העיקרית של התובעים כנגד הנתבעת היא כי הנתבעים הציגו מצגת לתובעים שכללה צילום של דגם "קלאב-אין 2000" שיהיה בנוי כמלון מפואר ובו מתקני נופש, בריכות ושעשועי מים, דשאים, מתקנים כדוגמת קלאב אין אילת. הוצג תרשים הדירה שתיבנה במלון החדש הכוללת שני חדרים מרוהטים, מטבחון, חדר שירותים ומרפסת. כן צויין בפני הנתבעים כי בניית אותו מלון מפואר בו תהיינה מעליות, ברכות שחיה, מתקנים חדשים ומודרנים מתוכננת להסתיים עד ליום 31.12.99.

            בסיום הצגת המצגת חתמו התובעים על הסכם ושילמו את התמורה החוזית. ה"ה ברטוקובסקי וה"ה בלונד, לחודש אוגוסט 2000, תשלומים בסך כולל של 40,140 ש"ח. החוזים נחתמו בחודשים יולי, ספטמבר 1997 כאשר לפיהם רכשו התובעים זכות לשימוש ביחידות אלה למשך שבוע בשנה למטרות נופש. 

3.         עד חודש מרץ 2000, הנתבעת כלל לא קבלה היתר בניה ולא החלה בבנייה. בנסיבות אלה הודיעו התובעים לנתבעת בחודש יולי 2000 על ביטול החוזה ודרשו את כספם בחזרה.

            בתצהיר מטעם הנתבעת התומך בבקשת הרשות להתגונן נטען כי הנתבעת לא החלה בבניית היחידה בשל היעדר אישורים ותשתיות.

            בסעיף 4 (2.1) להסכם, הנתבעת התחייבה כי עד למועד השלמתה של יחידת הנופש יהיו  התובעים זכאים לנצל את זכות הנופש ביחידת נופש אחרת השייכת לנתבעת ואילו התובעים כאמור בסעיף 4 (2.1)(ד) לנספח התחייבו לשלם דמי אחזקה במקרה של ניצול זכות הנופש כאמור.

            בחודש פברואר 2000 פנתה טלפונית הגב' לוי חנה, מנהלת מחלקת לקוחות אצל הנתבעת, לתובעים והציעה להם לקבל זכויות ביחידת נופש בת 3 חדרים בתוספת תשלום של 2000 ש"ח וזאת תחת הזכויות ביחידת הנופש שרכשו על פי ההסכם. בתחילה דחו התובעים את ההצעה על הסף, אך לאחר מכן דרשו התובעים לקבל ההצעה בכתב.

            טענת התובעים כי משהנתבעת נמנעה מלעשות כן, חשדו שאין בכוונת הנתבעת לעמוד בהתחייבותיה כלפיהם.

התובעים פנו לנתבעת באמצעות בא כוחם בשאלות הנוגעות להתחייבות הנתבעת כלפיהם ולטענתם עובדת הנתבעת השיבה תשובות מתחמקות.

טענת התובעים כי היחידה החילופית כלל לא תואמת את תיאור הממכר מבחינת גודל היחידה, האביזרים ומתקני השרות הבידור והנופש הסובבים אותה, אין בריכות שחיה ומגרשי החנייה רחוקים מאד.

מוסיפים הם וטוענים כי יחידת הנופש היא לא אחרת מאשר מבנה ישן אשר שימש בעבר את עובדי אתר הנופש ואשר עבר שיפוץ בלבד. במבנה הקיים אין מעליות כלל והתובעת שהינה אישה מבוגרת צריכה לכתת את רגליה כדי לטפס ליחידה זו.

לטענתם התנהגות הנתבעת מנוגדת לאמור בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. (להלן:"החוק") באשר לפי סעיף 2(א) לחוק קיים איסור על עוסק לעשות דבר כלשהו העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי, כאשר בהמשך נקבע כי מועד הספקתו של מוצר והשימוש הקודם שנעשה במוצר או היותו חדש או משופץ, כאמור בסעיף 2(א)15 הינם עניינים הנחשבים כמהותיים לעניין ההטעיה.

טוענים כי הנתבעת לא רק שנמנעה מלומר לתובעים כי במועד החתימה על ההסכם טרם ניתן היתר בנייה אלא שהיא הציגה בפניהם עובדה כוזבת לפיה יש בידה היתר בנייה.

בנוסף טוענים כי התנהגות התובעת מנוגדת לסעיף 14א' לחוק בדבר עסקה בעניין רכישה של זכויות בדירות נופש. סעיף 14א(ב)(5) קובע שאם בניית אתר יחידות נופש טרם הושלמה-על העוסק לפרט במדוייק את שלב הבנייה שבו מצוי האתר ואת המועד המשוער לסיום הבנייה והמועד שבו מתחייב העוסק שניתן יהיה לממש לראשונה את הזכויות באתר הנופש.

במקרה דנן הנתבעת ציינה אמנם בהסכם את יום 31.12.99 כמועד משוער לסיום הבנייה אך כשמועד זה חלף, חלה על הנתבעת חובה להשיב תשובה מדוייקת מה יהיה מועד הסיום החדש.

התובעים טוענים כי הודעת הביטול מטעמם ניתנה כדין וכי החוזה בין הצדדים מבוטל וכי על הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא הסכומים שקבלה בגין הרכישה, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד תשלומם ועד למועד ההשבה בפועל ובנוסף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

4.         הנתבעת שוללת מכל וכל את טענות התובעים בדבר מצגים חוץ חוזיים שנערכו בעל פה, לפיהם התחייבה כלפי התובעים לבנות מלון חדש, אשר ייבנה כמלון פאר בו מתקני נופש, בידור כגון; מערכת בריכות מודרניות, מגלשות מים, מגרשי טניס וכו'.

            טוענת הנתבעת כי מדובר בטענות בע"פ כנגד מסמך בכתב ועל כן דינן להידחות לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני.