פסק-דין בתיק א 704/06

1.       חלקה 3 בגוש 17219 (להלן: "החלקה"), רשומה כיום בפנקסי רישום המקרקעין בשלמותה ע"ש מדינת ישראל, לאחר שביום 31/07/42 נרשמה ע"ש הנציב העליון במסגרת הליכי ההסדר.

2.       התובעת, פאטמה עבדאללה אל סיאח, הגישה ביום 31.8.06 תביעה לפסק דין הצהרתי ותיקון הרישום בפנקסי רישום המקרקעין, על פי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט - 1969 (להלן: " פקודת ההסדר").

לטענתה, היא מחזיקה בשטח של 2,105 דונם מתוך החלקה (המהווה מגרשים 120,121,123,124,125,126,127), (להלן: "המקרקעין"), אותו קיבלה בירושה מבעלה, ומעבדת אותו עוד מזמן המנדט ועד היום.

3.       עילת התביעה מושתתת על הטענה כי רישומה של המדינה כבעלים נעשה בטעות ו/או נרשם שלא כהלכה מן הסיבות הבאות:

א.      התובעת ובעלה החזיקו ועיבדו את המקרקעין לפני שנות הארבעים והיו זכאים להרשם כבעלים לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני בהיות הקרקע ראויה לעיבוד ומעובדת לתקופת ההתיישנות (10 שנים).

התובעת נסמכת בטענתה זו על חוות דעת של מומחה ופענוח תצ"א (מן השנים 1945, 1968, 1976).

ב.       התובעת ובעלה החזיקו ועיבדו את המקרקעין עיבוד סביר, לפי חוק, תבעו את החלקה במפות ההסדר ושמותיהם הופיעו בתור מחזיקים ומעבדים. "בגלל שטח הקטן של החלקה לעומת החלקה הגדולה לא התייחס פקיד ההסדר לתביעתם ולשאלת זכאותם לתבוע שטח זה ותביעותם להסדר".

ג.       המדינה הכירה בשכניה של התובעת, אשר עיבדו את המקרקעין שלהם באותו אופן, והגיעה עימם להסדר בת.א. 2367/03 (מחוזי נצרת). (לכתב התביעה צורף כנספח ת/4, פסק דין שניתן בה"פ 166/01 מחוזי נצרת).

ד.       עקב אי הזמנתם לדיון ע"י פקיד ההסדר והפגמים בהליכי ההסדר, נרשמה החלקה ע"ש מדינת ישראל, מבלי שהודיעו לתובעת ולבעלה על תביעתם.

4.       הנתבעת העלתה בכתב ההגנה נימוקים המצדיקים לגישתה דחיית התביעה על הסף, ונימוקים אלו פורטו בבש"א 1917/07.

          בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף נסמכת על הוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, (להלן: " חוק המקרקעין"), הקובע כי:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969".

עוד נטען כי ככל שהתביעה נסמכת על סעיפים 93-97 לפקודת ההסדר דינה להידחות על הסף מחמת התיישנותה, בהעדר עילה ומכוח שיהוי.

5.       ההתיישנות:

לטענת המדינה, על תביעות לפי סעיף 97-93 לפקודת ההסדר, חלים דיני ההתיישנות הרגילים, ולכן התביעה התיישנה לכל המאוחר בחלוף 25 שנים מעת הליכי ההסדר.

לוח ההסדר פורסם בשנת 1943 ולכן חלף המועד להגשת התובענה. מתום הליכי ההסדר חלפו 63 שנה, כאשר בתביעה אין שום הסבר לכך שהתובעת לא הגישה תביעתה במועד, (תביעה זו הוגשה רק לאחר שהוגשה תביעה כנגד התובעת לפינויה מן המקרקעין).

התובעת נתלית בהוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, הקובעת כי:

"חוק ההתיישנות, תשי"ח-195831, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה".

אלא שבעניין זה כבר נפסק לא אחת כי סעיף 159(ב) חל על תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים ותביעה לאכיפת זכות שלא נרשמה איננה בגדר "תביעה לקיום זכות במקרקעין".