בפני ערעור על החלטתה של כב' הרשמת שוורץ מיום 28.2.05 בת.א. 70263, בבש"א 162425/04 בה נקבע כי יש להמציא את המסמכים שהתבקשו ע"י המבקשים בהתאם למכתב חב' שגיא,
למעט המסמכים הנדרשים לחישוב הריבית על בסיס 360 יום בשנה ולמעט המסמכים מחשבונה של חברת גוטפלד, החב' להשקעות בע"מ.
המבקשים הגישו ביום 21.4.05 בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי אשר נידונה ביום 15.12.05 בפני כב' השופטת שרה דותן, ובה נקבע כי הדיון יועבר לבימ"ש שלום לאור סע' 96 לחוק בתיהמ"ש לפיו הסמכות לדון בבקשה נתונה לבימ"ש שלום והערעור הוא בזכות.
הצדדים הגישו עיקרי טיעון בכתב ולהלן ההחלטה.
טענות המערערים
1. יש ליתן צו לעיון במסמכים בקשר לטענת החישוב השגוי באשר לטענת המערערים, המשיב חישב את שיעור הריבית באופן שגוי ע"י חלוקה ל 360 יום בכל חשבונות המערערים החל מיום פתיחת החשבונות ועד ליום 31.3.91, וזאת בניגוד לקביעתה של כב' הרשמת לפיה קיצור ימי השנה נעשה במהלך השנים שלאחר הוראת בנק ישראל.
2. לטענת המערערים, יש ליתן צו לעיון במסמכי החשבון של חב' גוטפלד חב' להשקעות (להלן:"גוטפלד השקעות"), הגם שהיא איננה נתבעת מאחר וגם בחשבון זה נעשו חיובים שגויים לעניין חישוב הריבית ואף נעשו בו התניות שירות בשירות אסורות, ולמערערים עומדת טענת קיזוז בגין חשבון זה, אשר מנוהל יחד עם חשבונה של המערערת 1, כאובליגו אחד.
יתר על כן, המערערים 2 ו 3 שימשו כערבים לשני החשבונות הנ"ל ועומדת להם הזכות לקזז את הנזקים שנגרמו להם בחשבון אחר כחיוב כספי קצוב שאינו נובע מעסקה אחת.
טענות המשיב
3. טענת הקיזוז של המבקשים הינה פסולה ולא אפשרית באשר היא מתייחסת לשני גופים נפרדים, מה גם שנועדה לעקוף את חוק ההתיישנות.
דיון והכרעה
4. צדקה כב' הרשמת בהחלטתה, כי יש בחובת המצאת דפי חשבון ומסמכים הקשורים ליצירתו של סכום היתרה הסופי כדי לאזן בין טענת הבנק ובין טענת החייב. וכי השיקול הנדרש הוא מידת הרלוונטיות שבין המסמכים אשר מבוקש לעיין בהם ובין עילת ההגנה הנטענת ע"י המבקש כנגד התביעה.
כב' הרשמת קבעה בהחלטתה לפיה לא יינתן צו לעיון במסמכי החברה גוטפלד השקעות לאור העובדה שאין רלוונטיות בין עילת התביעה בתובענה זו ובין עילת תביעה אפשרית בחשבון הנ"ל.
"לא ראיתי כל קשר נטען בין ניהול החשבון נשוא התובענה לחשבון החברה הנוסף ואין כל השפעה בין החיובים השגויים בחשבון הנוסף לבין החיובים והזיכויים בחשבון נשוא התובענה"
ואולם המסמכים המבוקשים אינם באים אלא כדי להקים את טענת הקיזוז של המערערים כנגד התביעה.
המערערים 2 ו 3 הינם הנתבעים בתביעה הנדונה מכוח חתימתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, לטובת חשבונה של המערערת מס' 1. מערערים אלה הינם גם הערבים לחובה של חברת גוטפלד השקעות ולפיכך נזק שנגרם בחשבון החברה הנ"ל משפיע ישירות על המערערים 2 ו 3 ומכוחה נולדה להם טענת הקיזוז.
5. הלכה היא כי ניתן לקזז חיוב כספי שאינו נובע מתוך עסקה אחת ובלבד שהינו סכום קצוב. (א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 321).
כמו כן ב"כ המערערים מפנה לספרו של המלומד מנחם מאוטנר,
דיני חיובים, חלק כללי, עריכת ד' פרידמן, עמ' 481:
"במשפט הישראלי, קיזוז בדרך של איחוד חשבונות יכול להחשב כנופל בגדר הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים בדבר קיזוזם של חייובים כספיים קצובים , שאינם נובעים מתוך עסקה אחת, או לחילופין כמקרה של קיזוז חוזי"
אינני מקבל את טענת המשיב לפיה מדובר לכאורה בשני גופים משפטיים שונים ולא ניתן לבצע קיזוז ביניהם, שכן טענת הקיזוז מועלית בהקשר לאותו גורם, המערערים 2 ו 3, הם הערבים לשני החשבונות הנ"ל, הם אשר פרעו את חשבונותיה של חברת גוטפלד השקעות והם אלה הנדרשים לפרוע את חובה של המערערת 1.