1. זהו פסק דין בתביעת התובעת, לחייב את הנתבעת לשלם לה יתרת תגמולי ביטוח, בגין שריפה שארעה בעסקה. הוחלט לדחות את התביעה, מן הנימוקים שיפורטו להלן.
הנני מתנצל בפני הצדדים, על האחור שבמתן פסק הדין.
2. התובעת, חברה בע"מ, היתה בעליו של מפעל ליצור רהיטים, אותו בטחה אצל הנתבעת , בפוליסה הכוללת בין היתר, ביטוח נגד נזקי אש. ביום 18.8.01, פרצה שריפה בעסקה של התובעת, אשר פגעה במבנה הנכס ובתחולתו.
התובעת פנתה אל הנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם לה. הנתבעת שילמה לתובעת סך 410,000 ש"ח, סכום הנמוך מן הנזק שנגרם לתובעת בפועל לטענתה. התובעת הגישה על כן התביעה דנא, על סך 445,000 ש"ח, שהינו ההפרש בין הסכום ששילמה לה הנתבעת, ובין הסכום שהגיע לתובעת לטענתה.
הנתבעת התגוננה מפני התביעה, וטענה בכתב הגנתה בין היתר, כי דין התביעה להדחות על הסף , באשר עובר לתשלום תגמולי הביטוח חתמה התובעת על מסמך המכונה "קבלת סילוקין" (להלן: "כתב הסילוק"), ובו לכאורה, אישרה כי הסכימה לקבל מאת הנתבעת סך 410,000 ש"ח "...כסידור סילוק מלא וסופי לשביעות רצוני(נו) המלאה של כל תביעותי (נו)", והצהירה כי " ... אין לי (נו) ולא יהיו לי (נו) ...כל דרישות ו/או תביעות מכל סוג ומין הנובעות במישרין ו/או בעקיפין מהתאונה ו/או הארוע הנ"ל נגד המבטחת ו/או תאגיד מטעמה ו/או מכוחה".
בכתב תשובה שהגישה התובעת לכתב ההגנה, טענה, כי נאלצה לחתום על המסמך האמור, עקב לחצים כלכליים, שהפעילה עליה הנתבעת בחוסר תום לב, ותוך ניצול מצוקתה. התובעת טענה , כי הדברים קבלו ביטוי, בתוספת האותיות "ת.ל", ראשי תיבות "תחת לחץ", אותן הוסיף מנהל התובעת בתוך חתימתו על גבי כתב הסילוק.
3. בהתאם להחלטת כב' הש' נ. נצר מיום 4.11.04, הגישו הצדדים בשלב ראשון ראיותיהם , לענין טענת הסף שהעלתה הנתבעת כאמור לעיל, וביום 30.5.05, הורה כב' ס. הנשיא הש' מגד, על קיום דיון הוכחות בענין טענת הסף בלבד, בשלב ראשון.
4.
מטעם התובעת העיד מנהלה, מר פול אמויאל, ומטעם הנתבעים העידו השמאי מר יוסף קוזי ומר שמואל שמר שעבד אצל הנתבעת כמנהל מחלקת התביעות, בתקופה הרלוונטית .
א. מר אמויאל העיד בתצהיר עדותו הראשית בין היתר, כי כשבוע לאחר השריפה העלה השמאי מטעם הנתבעת , מר קוזי, טענה, כי עובר לשריפה, לא קוימו כל דרישות מיגון בעסק, בהתאם לחוזה הביטוח, והביע דעתו כי מקום שתוגש תביעת התובעת לבית המשפט, רבים סיכוייה להדחות.
לטענת מר אמויאל, נגרמו לעסק נזקים העולים על 1,200,000 ש"ח, כאשר סכום הביטוח על פי הפוליסה עמד על 780,000 ש"ח. מר אמויאל העיד: "לאחר דיונים מרובים מורטי עצבים ולחצים אדירים שנמשכו 3 חודשים ולאור העובדה שהנושים בשוק האפור והריביות הרצחניות הנלוות העיקו על המשך קיומו של העסק נאלצתי להיפגש עם השמאי הראשי של הנתבעת מר נס בת"א. נכחו בפגישה: רעייתי ומר ניר לוי- סוכן הביטוח אשר בעבר ביטח את העסק והאנוכי, לאחר דיון ממושך הובהר לי חד משמעית על ידי מר נס שהיה ולא אסכים לקבל סך של 410,000 ש"ח בלבד... אזי חברת הביטוח תדחה את התביעה על הסף ואז אעמוד בפני הברירה לתבוע בבית המשפט דבר שיכול להמשך שנים רבות מאוד. מיותר לציין, כי באותה עת מצבי הכלכלי והנפשי היה קשה מנשוא זאת כאשר נושים רבים נושפים בעורפי. נאלצתי בלית ברירה להסכים להצעתו של מר נס לקבל את הסכום המצויין לעיל, אך הסכמתי היתה כי אני עושה זאת אך ורק בנסיבות הקשות שהנני נמצא בהן כאמור לעיל וזאת תחת לחץ של לחיות או לחדול, וכי אני מאמין באמונה שלמה שאקבל את כל המגיע לי בבוא הזמן ב"ה".
עוד טען: "ראוי לציין שביום קיבלתי ההמחאה מהנתבעת בסכום הנ"ל במשרדו של מנהל מחלקת התביעות בחברת "אריה" בתל-אביב כמדומני שמו שמואל שמר הבהרתי לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאני מקבל את ההמחאה בלית ברירה תחת לחץ ואכן ציינתי זאת בחתימת ידי בראשי תיבות וציינתי בפניו שהצדק עוד יצא לאור בבוא היום". מר אמויאל הגיש תצהיר נוסף, בו טען, כי מערכת המיגון בעסק פעלה כראוי, וצירף אליו קבלה על תשלום לחב' "השמירה", עבור העתקת מערכת האזעקה ממקום עסקה הקודם של התובעת, וכן מכתב של שירותי הכבאות, המופנה אל "אזימוט שמאים" ומסכם את ממצאי חקירת השריפה.
ב. מר קוזי העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי בחן את הנזקים שנגרמו לתובעת עקב השריפה, ובדיקתו העלתה בין היתר, כי התובעת לא התקינה בעסק אמצעי מיגון כנדרש בפוליסה. לדבריו הותקנה בעסק מערכת גילוי פריצה בלבד, אשר לא היתה דרוכה, ולא הותקנה מערכת גילוי אש ועשן. עוד טען מר קוזי: "... ניהלתי מו"מ ממושך עם התובע אשר כלל מספר פגישות, בחלקן נכח גם ידיד של התובע אשר הנו סוכן ביטוח, ואשר שימש לו כיועץ... חלק מהפגישות נערכו ביוזמתו של התובע... לאחר הוצאת הדו"ח מטעמי, משלא הושגה פשרה, התובע יצר עמי קשר ואנו קיימנו מספר פגישות, שהיו בהסכמת הנתבעת, ובסיומן הושגה הפשרה... בסיומו של המו"מ ולאחר שהובהר לתובע כי אם ינוהל התיק בבית המשפט עשויה תביעתו לקבלת תגמולי הביטוח להידחות על הסף, הגענו להסכמה לענין גובה הפיצוי אותו יקבל התובע כאשר כל אחד מהצדדים שקל את השיקולים הרלוונטיים לו". מר קוזי טען גם: "... מעולם לא טען בפני התובע כי הוא מקבל את הפיצויים "בלית ברירה ו/או תחת לחץ... למותר לציין, כי אם התובע היה טוען בפני טענות מסוג אלו הייתי עוצר את ההליכים".
ג. מר שמר העיד בתצהירו בין היתר, כי מדו"חות המומחים למד, כי תנאי המיגון על פי הפוליסה לא קוימו, באשר לא היתה במקום מערכת לגילוי אש ועשן, ומערכת גילוי הפריצה לא היתה דרוכה. לטענת מר שמר: "נוכח הנתונים הללו, ולאחר שהובהר לתובע כי אם ינוהל התיק בבית המשפט, עשויה תביעתו לקבלת תגמולי הביטוח, להידחות על הסף, הגענו להסכמה לענין גובה הפיצוי אותו יקבל התובע כאשר כל אחד מהצדדים שקל את השיקולים הרלוונטיים לו... אני פגשתי את התובע בעת שבא לקבל את שיק הפיצויים, הוא הודה לי על ניהול המו"מ ומעולם לא טען בפני כי הוא מקבל את הפיצויים "בלית ברירה" ו/או תחת לחץ"... למותר לציין, כי אם התובע היה טוען בפני טענות מסוג אלו הייתי עוצר את ההליכים".
לתצהיר מר שמר צורפו צילומי השיק שקיבל מר אמויאל, על סך 410,000 ש"ח (פנים ואחור) , כאשר בצידו האחורי כיתוב הנושא כותרת "קבלה ושחרור", החתום על ידי התובעת, ללא תוספת האותיות "ת.ל" או סייג אחר כלשהו, ובמסגרתו אישרה התובעת לכאורה, כי עם קבלת הסכום הנקוב בשיק, "...אין לי/לנו ולא תהיינה לי/לנוכל דרישות ו/או תביעות ו/או זכויות מאיזה מין שהוא בכל הקשור והנובע מהמקרה/ים האלה לפי הפוליסה הנ"ל, כמצויין בספח לשיק זה".
5. במהלך דיון ההוכחות הסכימו הצדדים, כי "...השאלה לדיון במסגרת הבקשה דנא היא טענת הכפייה הכלכלית בכריתת הסכם הסילוק. כל מה שנאמר בתצהירים מעבר לכך אינו רלוונטי בשלב זה".
א. מר אמויאל נחקר בחקירה נגדית והעיד בין היתר, כי אחיו הוא שאמור היה "לכבות ולנתק" את האזעקה בערב הארוע (יש להניח, כי הכוונה שהאח אמור היה לדרוך את האזעקה). מר אמויאל אישר כי, במסגרת המו"מ, נפגש עם מנהלו של מר קוזי בתל אביב, ולא זכר אם מר קוזי השתתף בפגישה. מר אמויאל אישר, כי מדי פעם הצטרף אליו לפגישות חברו, מר ניר לוי, שהיה סוכן הביטוח שלו בעבר. לדבריו , מר לוי הגיע לפגישות לבקשתו, וסייע לו.
מר אמויאל העיד, כי רעייתו נכחה "בפגישה הסופית" במשרד מר אורי נס, מנהלו של מר קוזי, בתל אביב, במסגרתה הועלתה ההצעה לשלם לתובעת סך 410,000 ש"ח. מר אמויאל סיפר על הלחצים בהם היה נתון, עובר לקבלת הפשרה, ואשר הניעו אותו להסכים לה. לדבריו כתב בתוך חתימתו על כתב הסילוק את ראשי התיבות "ת.ל" ולא את המילים המפורשות "תחת לחץ", משום שהעריך כי אם היה כותב את המילים המפורשות, לא היה מקבל את השיק. לדבריו, כאשר חתם על כתב הקבלה והשחרור שבגב השיק, לא הוסיף "ת.ל", כיוון, "...שהצ'ק פודים בבנק ולא צריך שום דבר חוץ מחתימה וחותמת וצריך לקבל את הכסף ולברוח". מר אמויאל אישר, כי לא פנה אל הנתבעת, בין מועד חתימת כתב הסילוק , ומועד פדיון השיק, בהודעה שחתם על כתב הסילוק תחת לחץ.
מר אמויאל העיד, כי הוא מנהל עסקים "כ- 25 - 30 שנים", ו "היו לי הסכמים במהלך הקריירה שלי". העד נשאל מדוע לא הובאו רעייתו ומר ניר לוי כעדים מטעמו, והשיב, כי לא התבקש להביאם, ו "...במידה ויש צורך נביא אותם". העד הבהיר, כי הופעלו עליו לחצים במשרד מר נס, בנוכחות רעייתו, וכן העיד, כי היו לו חובות בשוק האפור, בגינם היה נתון לאיומים. עוד העיד, כי לווה כספים, גם מאביה של רעייתו .
ב. מר שמואל שמר העיד, כי אינו עובד עוד אצל הנתבעת , וכי גם כאשר ערך את תצהירו, כבר לא עבד אצלה. מר שמר העיד, כי נפגש עם מנהל התובעת פעם אחת, וכי מי שניהל עימו את המו"מ , היו אורי נס ויוסף קוזי.
לדבריו, החליט במהלך המו"מ לאשר תשלום בסך 410,000 ש"ח, לאחר ששקל את הנתונים שהיו בפניו, כאשר בתחילה הציע סכום נמוך יותר, ולאחר מכן שוכנע כי יש להגדיל את הסכום, "...כדי לסיים המשא ומתן". מר שמר העיד, לענין השיקולים שהביאו אותו לשלם 410,000 ש"ח: "היה לי תיק טוב .....של מערכת אזעקה, וגילוי אש, תת ביטוח בפוליסה, הרבה פעמים מוכנים להתפשר גם בתיקים כאלה כדי לא להגיע לבית המשפט, זה תיק טוב. אין בפני התיק, שקלתי והחלטתי אם עשיתי טעות , זה בעיה שלי מול המנהלים שלי". מר שמר העיד עוד, כי "מנהל התובעת לא אמר לי שהתובעת נמצאת במצב כלכלי קשה ...". אשר להיקף הנזק לעסק, העיד מר שמר: "אני לא זוכר את הסכום המדויק של שווי העסק, בנזק היה מיצוע של המבנה בין שני מבטחים היה נזק לתכולה כ- 600,000 ש"ח". מר שמר העיד, כי כתב הסילוק לא נחתם בנוכחותו.