התובענה
1. המנוח נג'יב חנא ג'השאן (להלן: "המנוח נג'יב ז"ל"), אשר הלך לעולמו בשנת 1990, הוריש לשלושת בניו, ה"ה מג'יד, שפיק ושכיב, על-פי צוואה מיום 5.6.82, בין היתר, את חלקו בקרקע נשוא התובענה, הידועה כחלקה 24 גוש 15630 באדמות מג'אר, ששטחה 20,347 מ"ר (להלן: "הקרקע").
2. התובעים 2 ו- 3 הינם בניו של המנוח נג'יב ז"ל ותובעת 4 הינה אלמנתו של אחיהם, המנוח שכיב ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 14.2.03. על-פי צו ירושה מיום 7.7.03, תובעת 4 הינה היורשת החוקית שלו.
3. על-פי נסח רישום מיום 20.6.05 שצורף לכתב התביעה, המנוח נג'יב ז"ל והנתבעת הינם הבעלים הרשומים של הקרקע בחלקים שווים ביניהם.
הנתבעת הינה אלמנתו של המנוח ח'ליל ג'השאן (להלן: "המנוח ח'ליל ז"ל"), תושבת כפר מג'אר, אשר קיבלה בירושה את זכויותיו של בעלה המנוח בקרקע. על-פי נסח הרישום, זכויותיו של המנוח ח'ליל ז"ל עברו בירושה לנתבעת ביום 13.1.04.
4. הקרקע עברה הסדר בשנת 1946 ואז נרשמה בבעלות משותפת ע"ש המנוחים ח'ליל ונג'יב ז"ל, כאשר כל אחד מהם נרשם כבעלים של מחצית הזכויות בקרקע.
5. לטענת התובעים, בשנת 1947 הסכימו המנוחים נג'יב וח'ליל ז"ל לחלק את הקרקע ביניהם, באופן שנג'יב ז"ל יקבל את חלקת המשנה הצפונית של הקרקע, ששטחה 12,447 מ"ר, ואילו ח'ליל ז"ל יקבל את חלקת המשנה הדרומית, ששטחה 7,900 מ"ר.
לגרסת התובעים, חלוקת הקרקע בין שני המנוחים בוצעה, בעזרת מכובדים, בהתחשב בטיב עצי הזית, מספרם, וטיב האדמה, ועל כן החלוקה לא היתה שווה מבחינת השטח; מאחר וטיב עצי הזית, מספרם וטיב האדמה בחלקת המשנה שקיבל המנוח ח'ליל ז"ל היו טובים יותר מחלקת המשנה שקיבל נג'יב ז"ל, וכך הניבה כמות יותר גדולה של פרי והצריכה השקעה פחותה מאשר בחלקת המשנה שקיבל נג'יב ז"ל, הוסכם בין שני המנוחים, כי שטח חלקת המשנה שיקבל המנוח נג'יב ז"ל יהיה גדול יותר משטח חלקת המשנה שיקבל המנוח ח'ליל ז"ל.
כך, שלשיטת התובעים, חלוקת הקרקע בין שני המנוחים היתה שוויונית מבחינת ערך ואיכות חלקות המשנה אך לא מבחינת גודל השטח של כל חלקת משנה. עוד טוענים התובעים, כי במעמד חלוקת הקרקע וביצוע העסקה, סומנו הגבולות של כל אחת משתי חלקות המשנה. התובעים צירפו מפה לעניין זה, שהוכנה על-ידי המהנדס והמודד ריפעת מוזלבט מיום 28.11.03.
6. התובעים עותרים בתביעה דנן למתן פסק דין הצהרתי, לפיו, הם הבעלים של 12,447 מ"ר משטח הקרקע ואילו הנתבעת הינה הבעלים של 7,900 מ"ר משטח הקרקע.
7. בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת, מחוסר ידיעה, את החלוקה הנטענת על ידי התובעים. לטענתה, הקרקע הינה בבחינת מקרקעין מוסדרים וזכויותיה רשומות בלשכת רישום המקרקעין, כאשר רישום זה מהווה ראיה חותכת לתוכנו, היינו, שהיא הבעלים של מחצית הזכויות בקרקע, לרבות הבנוי והנטוע עליה, הכל בהתאם לנסח הרישום של הקרקע.
8. הנתבעת העלתה טענת התיישנות בכל הקשור לעסקה הנטענת משנת 1947. לטענתה, התובעים לא עשו מאומה במשך כ- 60 שנה לאכיפת "ההתחייבות" הנטענת, כך, שהם מנועים מלטעון כל טענה בענין זה מכוח דיני ההתיישנות או שיהוי שגרם נזק ראייתי חמור לנתבעת.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי טענות התובעים סותרות את הוראות סעיפים 6 ו- 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובעות, כי עסקה במקרקעין, כהגדרתה בסעיף 6, טעונה רישום וכי עסקה שלא נגמרה ברישום כמוה כהתחייבות. בנוסף, טענה הנתבעת, כי טענותיהם של התובעים סותרות את הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין הקובעת, כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. עוד טענה הנתבעת, כי טענות התובעים סותרות את סעיפים 12, 125 ו- 161 לחוק המקרקעין, לפיהם, רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו וכי מתחילת חוק המקרקעין אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק.
ראיות הצדדים
9. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של תובע מס' 2, מר מג'יד ג'השאן (להלן: "תובע 2"), של תובע מס' 3, מר שפיק ג'השאן (להלן: "תובע 3"), של מר הנאדי מוזלבט, אחיו של המודד ריפעת מוזלבט ועובד שלו, של מר שריף מוזלבט, של מר אבראהים עבדאללה קרואני, של מר מוחמד נעים, של מר ראפת ג'ריס נעמאן, של מר חוסין עלי נעאמנה, של מר יוסף עסאקלה, של גב' סנייה חביב ג'השאן, של מר עיסא חביב ג'השאן ושל ד"ר חנא סוויד. המצהירים דנן הוזמנו לישיבות ההוכחות, אם כי, לא נתבקשה חקירתם הנגדית על ידי הנתבעת. בנוסף, הוגשה הודעה מטעם שלוש אחיותיהם של התובעים (ג'ורג'ית, ג'וליית וג'אנית) בדבר הסתלקותן וויתורן על חלקיהן בעיזבון אביהן המנוח נג'יב ז"ל.
מטעם הנתבעת, הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת עצמה ושל מר מכאיל ג'השאן, בנה של הנתבעת.
במסגרת פרשת התביעה העידו 3 עדים: מר נימר ח'ליל טנוס, המהנדס ריפעת מוזלבט ומר ג'ריס חביב ג'השאן. במסגרת פרשת ההגנה, העידו: הנתבעת בעצמה ומר מכאיל ג'השאן.
בתום הבא הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
גרסת התובעים