1. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעים עקב נזק שנגרם לרכב התובע 1, בתאריך 12.1.04, בשכונת בן דור, בנשר, כאשר כדי נסיעה, עלה הרכב, על מכסה ביוב שהיה על הכביש וכתוצאה מכך שמכסה הביוב עף או זז ממקומו, הרכב נכנס לתוך הבור שנפער ונגרמו נזקי רכוש שנאמדו ע"י שמאי בסכום של 15,500 ש"ח (להלן:"התאונה"). התובעת 2 פיצתה את התובע 1 בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו ותביעתה זו הינה לשיפויה בגין הסכומים ששילמה. התובע 1 תובע את הפסדיו כתוצאה מהתאונה.
התביעה הוגשה נגד הקבלן, כלפיו נטען, כי ביצע עבודות בכביש, כנגד חברת החשמל, שביצעה עבודות במדרכה וכנגד עיריית נשר, שבתחומה ארעה התאונה ומי שמסרה העבודה לנתבעות 1 ו- 2..
2. הנתבעות כפרו בנסיבות אירוע התאונה ובאחריותן לאירועה. עוד לטענתן יש לייחס לנהגת הרכב, אשם תורם מכיוון שעקפה רכב כבד בכביש, בו מתבצעות עבודות ובו נדרש נהג לזהירות יתרה. כמו כן נטען כי הנהגת התרשלה בכך שהתקרבה יתר על המידה למדרכה הנגדית. לפיכך היה צורך בשמיעת ראיות הצדדים.
אין למעשה מחלוקת של ממש בשאלת היקף הנזק שנגרם לרכב של התובע 1 ולסכומי התגמולים ששילמה התובעת 2 לתובע 1.
שאלת האחריות לאירוע התאונה:
3. התאונה אירעה לגירסת נהגת מטעם התובע 1, שלא נסתרה, כאשר הנהגת הגב' גילברטר איילה נהגב ברכב ועקפה משאית כבדה ועל כן התקרבה למדרכה הנגדית. בעת העקיפה, עלתה על מכסה הביוב ואירעה התאונה. בהתאם לעדותה, כאשר עבר הגלגל הקדמי על המכסה הוא העיף אותו הצידה והגלגל האחורי נכנס לבור והרכב ניזוק באורח קשה.
4. המחלוקת העיקרת בין הצדדים היתה בשאלה על מי האחריות לתאונה. מחומר הראיות עולה כי סדר העבודה היה כדלקמן: תחילה ביצעה הנתבעת 2 עבודות חפירה במדרכה, והניחה במקום כבלים שלה. לאחר מכן, כיסתה הנתבעת 2 את החפירות באמצעות מצע מהודק, ולאחר מכן, המשיכה במעלה הדרך, כאשר הנתבעת 1 מניחה את האבן המשתלבת על גבי המצע המהודק. רק לאחר מכן נסלל הכביש. לצורך ביצוע העבודות עבדו על המדרכה, מחפרונים מטעם הנתבעת 2 ובקטעים מסויימים וצרים תוך עבודת החפירה הוציאו "רגליים" לייצוב המחפרון, ולא מן הנמנע כי רגליים אלה פגעו במכסה הביוב שהתרופף.
קיימת מחלוקת לגבי המיקום המדוייק בו אירעה התאונה. מצד אחד בתמונות שהוצגו ב- ת/1, רואים כי במועד בו צולמו התמונות, במועד שלאחר אירוע התאונה, טרם החלה עבודת הריצוף באבן משתלבת או עבודות הכביש, והמצע הקיים הנראה בתמונות, אינו מצע מהודק. מאידך נשמעה עדותו של אמיר עדן,מטעם הנתבעת 2, אשר טען כי התאונה אירעה במיקום אחר לחלוטין. ביום 6.2.07 ניתנה החלטה לפיה אסר בית המשפט בשלב כה מאוחר ל"שנות" את הגירסה והמיקום ע"י, עדותו של העד אשר אמור היה להתייחס לכך בתצהיר עדותו הראשית (נ/3).
5. העד האמור אשר היה מעורב בביצוע העבודות ציין כי הבור המסויים נשוא התביעה היה ידוע לכול הצדדים וכי הוא התריע לגביו (עמ' 22 סיפא לפרוטוקול) משום מה לא ציין העד מי גרם להתרופפות המכסה שעל הבור ומדוע הנתבעת 2 לא דאגה מלבד להתריע, לתקן את הבור. בנסיבות אלה אני דוחה את טענותיה של הנתבעת 2 לפיהן סיימה העבודות ומסרה אותן לנתבעת 3, לעיריית נשר. הדבר נסתר ע"י פרוטוקול ישיבת התאום, נ/4 וכן הנתבעת 2 לא טרחה להציג כל מסמך או אישור כי במקום המסויים, בו אירעה התאונה היא מסרה את העבודה לנתבעת 3. לפיכך אחראית הנתבעת 2 למחדל שבמכסה הביוב הרעוע ולאירוע התאונה.
6. באשר לאחריות הנתבעת 3 עולה מחומר הראיות כי היא כשלה בפיקוח על העבודות וכאשר התאונה אירעה בתחומי העיר, ממפגע שבכביש, הרי שמכוח אחריותה הסטטוטורית לדאוג לכבישים ולמדרכות, קמה חבותה של נתבעת זו. כל זאת גם אם הייתי מקבל את הטענה המרכזית של נתבעת 3 כי העבודה טרם הושלמה על-ידי הנתבעת 2. לנוכח העובדות אשר הובאו ע"י העד אמיר עדן יש לדחות את טענת הנתבעת 3 כי לא ידעה על המפגע.
7. כיצד יחולק נטל הפיצוי בין הנתבעות האחראיות לתאונה? הכלל הוא כי החלוקה בין שני המזיקים בהעדר ראיה לכך שהאחד אחראי יותר מהאחר, תהיה בחלקים שווים בינהם. בהלכה בד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר , פ"ד מד(2) 89 נקבע כי "כאשר כל נתבע גרם לחלק כלשהו מנזקו של הניזוק, אך לא ברור מהי מידת חלקו בנזק הכולל, מועבר נטל ההוכחה לנתבע להוכיח מהו חלקו בנזק הכולל ואם אינו עומד בנטל זה מחויב הוא במלוא הנזק". אומנם הכלל הוא כי בדרך כלל ראוי שהאחריות לנזק תחולק בין המעוולים השונים, ככל שהדבר ניתן, אך כאשר לא ניתן להפריד את הנזק באופן סביר "אין לדרוש מהניזוק את הבלתי אפשרי, ואין להרשות למזיק להתחמק מפיצוי קורבנו, רק משום שבנסיבות מסוימות לא יוכל התובע לעולם להוכיח, איזה חלק מהנזק נגרם על-ידי המעשה של כל מזיק" (ראו: ע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי, פ"ד מג(3) 284, 293). משקיים קושי בחלוקת הנזק בין הנתבעים, הנטל להוכיח כי הנזק שנגרם ניתן לחלוקה מוטל עליהם ואם לא יעמדו בו תהא חבותם ביחד ולחוד, לכל הנזק שנגרם (ראו: פרשת מלך הנ"ל, 112-109, 115; ע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל(1) 701; ע"א 594/82 טל (ולטמן) נ' עזבון המנוח אברהם פרנקל ז"ל, פ"ד מ(1) 64, 67; ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 83-82 ובית המשפט העליון חזר וסיכם את העקרונות הללו בע"א 01 / 2906 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פדאור (לא פורסם) 06 (11) 298], עמוד 26)
התוצאה היא שהנתבעות 2 ו-3 חייבות ביחד ולחוד במלוא הנזק כלפי התובע ובינהן הן יחלקו בו שווה בשווה.
8. באשר לנתבעת 1 נראה כי נתבעת זו הצליחה להראות, על פי התמונות שהוגשו ועפ"י העדויות, כי במועד אירוע התאונה טרם החלה בעבודות עליהם היתה מופקדת. הנתבעת 3 והמהנדס מטעמה מאשרים עובדה זו (עמ' 13, 14 ו- 15 לפרוטוקול). לפיכך דין התביעה כנגדה להדחות.
אשם תורם:
8. בנסיבות על אף שהנהגת מטעם התובע 1, נהגה במקום בו בוצעו עבודות במדרכה ובכביש, לא הוכח כי נסעה בחוסר זהירות או כי עקיפתה את המשאית הנזכרת בעדותה, עובר לתאונה, היתה במהירות מופרזת או כי קיים קשר סיבתי בין נהיגתה לבין אירוע התאונה שאירעה, כאמור, ממכסה ביוב שלא היה מחוזק למקומו כראוי. לפיכך הטענה לאשם תורם נדחית.
היקף הנזק והתוצאה:
9. התובעת 2 פיצתה את מבוטחה, התובע 1 בסכום של 15,500 ש"ח ועל כן הנני מורה כי סכום זה יושב לה ע"י הנתבעים 2 ו-3 . כמו כן יפצו הנתבעים הנ"ל את התובע 1 הפסד ביטול הפוליסה, ללא החזר פרמיה, בסך של 2,145 ש"ח שהפסיד. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 21.12.03 ועד התשלום המלא ובפועל. אינני מאשר את הפסד פרמיה עתידית לפי אישור ת/1ה' שכן לטעמי היה על התובע 1 להוכיח כי בפועל, בשנה שלאחר התאונה, שילם פרמיה הגבוהה בסכום הנזכר באישור.
לסכומים הנ"ל יתווספו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20% בצירוף מע"מ.
התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. בנסיבות לנוכח אופן התנהלות ההליך על פני שתי ישיבות, שניתן היה לקצרו ובעיקר התוצאה, אני מחייב את הנתבעות 2 ו-3 לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
החיובים הם יחד ולחוד, כאשר נטל הפיצוי בין הנתבעות הנ"ל, בינן לבין עצמן, יהיה בחלקים שווים ביניהם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ט"ז באדר, תשס"ז (6 במרץ 2007).
