1. בפניי תובענות הדדיות והודעה לצד שלישי, הקשורות כולן בנסיבות כריתתו של הסכם מיום 19.02.96 למכירת זכויות חכירה בדירה ברחוב יודפת 30 בכרמיאל, במקרקעין הידועים כגוש 18987 חלק מחלקות 94 ו- 97, תת חלקה 129 (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם").
הדיון בתובענות התנהל כולו בפני כב' השופט ש. פינקלמן, אלא שבעקבות פרישתו לגמלאות לא היה סיפק בידו לכתוב את פסק הדין. מלאכה זו הוטלה עלי, לפי החלטתו של ס. הנשיא.
ההסכם, אשר נכרת בין המוכרים, שהינם הנתבעים והתובעים שכנגד, בני הזוג אילנה ואלחנן רחמילוביץ (להלן: "רחמילוביץ") לבין הקונים, שהינם התובעים והנתבעים שכנגד בני הזוג אסתר וגבי מויאל (להלן: "מויאל"), נערך ונחתם בפני הצד השלישי, עו"ד ע. שילוני, במשרדו.
2. הדירה נבנתה ביוזמתו של מר מאיר נהוראי (להלן: "נהוראי"), אביה של אילנה רחמילוביץ, כחלק מבנייתן של ארבע דירות סמוכות וזהות ברחוב יודפת בכרמיאל, אשר נועדו, כך נטען, למגורי מר נהוראי ורעייתו, למגורי בתם, אסנת ראובני,למגורי רחמילוביץ ולמגוריו של ידיד המשפחה.
רחמילוביץ לא התגוררו בדירה, נשוא הסכם המכר, טרם מכירתה.
3. זמן מה לפני כריתת הסכם המכר ולאור יחסים קודמים בין נהוראי, מנהלה של חברה העוסקת בהקמת מבני תעשייה להשכרה לבין מויאל, מתווך מקרקעין אשר שיווק מספר נכסים של נהוראי, נכרתה עסקה בתיווכו של מויאל, למכירת הדירה שיועדה למגורי נהוראי, למשפחת ברונוב (להלן: "הסכם ברונוב"). גם עסקה זו נערכה ונחתמה בפני עו"ד שילוני.
4. השוני העיקרי בין הסכם ברונוב לבין הסכם המכר של דירת רחמילוביץ הינו התנאי בנוגע לתחולתו של חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 (להלן: "החוק" או "חוק המכר"). בעוד שבהסכם ברונוב לא נאמר דבר לעניין תחולת החוק, בסעיף 4 להסכם המכר, נשוא תביעה זו, נקבע כדלקמן:
"המוכר מתחייב לשמור על מצב הדירה התקין עד מועד מסירת החזקה לקונה, ולמסור את הדירה לקונה במצבה הנוכחי. והואיל והדירה נמכרת במצב חדיש לגמרי המוכר מתחייב למוסרה באופן תקין ומושלם למעט ארונות ובמיוחד להקפיד בנושא הרטיבויות. על הדירה חל אחריות לפי חוק מכר דירות." (ההדגשה אינה במקור)
זאת ועוד. בעוד שבנספח להסכם ברונוב נקבע כי על נהוראי, כמוכר, לפתור את בעיית הרטיבות של הדירה הנמכרת, בנספח להסכם המכר, בנוגע לדירת רחמילוביץ, חזרו הצדדים על התניה בדבר אחריות המוכר לפי חוק המכר. כן צויין, שהמוכרים מתחייבים לפתור את בעיית הרטיבות בדירה.
כן יצוין, כי בזכרון הדברים שנחתם בין גב' נהוראי לבין ברונוב, לפני כריתת ההסכם ביניהם, הוסכם בסעיף 19(ג) כי נהוראי "מתחייב למסור את הבית במצב תקין כולל תקופת אחריות של חוק מכר דירות ובפרט בכל נושא הרטיבות". אף על פי כן, תנית האחריות לפי חוק המכר הושמטה בהסכם ברונוב עצמו ובנספח לו, לאחר שנהוראי, שלא היה נוכח בעת חתימת זכרון הדברים, עמד על כך.
5. כחודש ימים לאחר כריתת ההסכם, פנו מויאל לרחמילוביץ והודיעו להם כי בדירה נמצאו ליקויי בניה, ושבידם חוות דעת מומחה, מטעם אינג' א. קרמר, לפיה עלות תיקונם של הליקויים מסתכמת בסכום של כ- 155,000 ש"ח.
6. ביום 31.03.96 פנה עו"ד א. מרצקי, בא כוחם של רחמילוביץ ונהוראי במכתב אל מויאל, שבו נאמר:
"1. מר נהוראי הבין ממך כי הסכם המכר של הדירה הנדונה יהיה זהה בתוכנו ובהוראותיו להסכם המכר שנחתם בינו לבין משפחת ברונוב (עסקה בה היית מעורב).
2. על סמך האמור הורה מר נהוראי לבתו וחתנו לחתום על הסכם המכר עימך מבלי לבדוק את פרטיו ובהסתמך על היותו זהה להסכם הקודם.
3. עם חזרתו מחו"ל התברר למר נהוראי כי ההסכם אינו זהה והוספו לו סעיפים בדבר היות המוכרים אחראים חטיב הבנייה וליקויים בהתאם להוראות חוק המכר.
סעיפים אלה אינם מקובלים על מרשי.
בנסיבות אלו אנו דורשים כי יתוקנו הסעיפים הנ"ל ומרשיי לא יהיו אחראים לכל ליקוי שהוא בבנייה - שאם לא כן מבוטל בזאת הסכם המכר, מאחר והוא נוגד את שהוסכם עם מר נהוראי."
העתק המכתב נשלח גם אל עו"ד שילוני, בצירוף הודעה, כי אם עד יום 18.04.96 לא יאשרו מויאל כי הדירה נמכרה להם ללא כל אחריות לפי חוק המכר תימסר הודעה על ביטול ההסכם.
7. מויאל, באמצעות ב"כ עו"ד ש. צח, דחו את הנאמר במכתבו של עו"ד מרצקי, עמדו על אכיפתו של הסכם המכר, כלשונו, וטענו כי לא סוכם דבר בין נהוראי לבינם בדבר תוכנו של ההסכם, כי ההסכם נחתם בידי אנשים בוגרים וברי דעת וכי ביטול ההסכם על ידי רחמילוביץ יהווה הפרה יסודית של ההסכם.