כללי
זוהי תביעת התובע, יליד 1936 עובד בניין כללי ותיקונים במקצועו, אשר הועסק שנים רבות על ידי הנתבעת 1, סולל בונה בע"מ, וזאת בשל נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 22/1/98.
בעת התאונה עבד התובע כאמור, בשירות סולל בונה, והוא נפל עת עמד, במהלך עבודתו על גבי סולם מתכת, שמסביבו טבעות - חישוקים להגנת המשתמש, ואותו סולם יוצר והותקן על ידי הנתבעת 3 "המרכז בע"מ".
התובע טען, כי סולל בונה והמרכז חבים כלפיו בשל רשלנות והפרת חובות זהירות או חיקוק, אשר פירט בכתב תביעתו.
הנתבעת 2 אליהו בע"מ ביטחה את חבות סולל בונה, והכיסוי הביטוחי מטעמה לנתבע זה, ככל שאקבע שיש עליו חבות, אינו במחלוקת.
לעומת זאת, הנתבעת 4, אריה בע"מ, אשר הנפיקה פוליסת ביטוח כנגד סיכונים מסוימים לנתבעת 3, "המרכז", יצרן הסולם, נתבעה גם ישירות על ידי התובע, אך גם, וזה עיקר המחלוקת, על ידי מבוטחה, חברת המרכז, משום שאריה טוענת שאין כיסוי מטעמה לנזקי התאונה בנסיבות התרחשותן.
גם סולל בונה ואליהו שיגרו הודעות צד שלישי מטעמן כנגד המרכז ואריה.
הנתבעים, חלקם בלשון רפה אמנם, כופרים בהתרחשות התאונה, ולמצער, ובלשון ברורה יותר הם כופרים בתיאור ובנסיבות המדויקות של ההתרחשות, טוענים לאשם תורם מלא או גבוה מצד התובע, וכמובן מכחישים את תיאור הנזק וההפסד שהוא טוען להם, וכאמור, קיימת מחלוקת בסוגיה הביטוחית בין אריה לבין חברת המרכז.
כמו כן, במסגרת הודעה צד ג' של סולל בונה כלפי המרכז נטען לחובת שיפוי והחזר מכוח הסכם, ביחסים בינה כמזמין לבין המרכז כמבצע הסולם ומרכיבו, ובשל כך סולל בונה גורסת כי אם תחויב לשלם סכום כלשהו לתובע אזי המרכז חייב יהיה להשיב לה כספים אלה.
מכאן, שהפלוגתאות המרכזיות שבהן יש להכריע הן כדלקמן:
א. נסיבות התאונה, ככל שהתרחשה, וקביעת החבות של מי מהנתבעים כלפי התובע.
ב. אם תקבע חבות - האם יש אשם תורם בהתנהגות התובע עצמו.
ג. קביעת נזקי התובע והפסדיו.
ד. נפקות ההסדרים החוזיים וכן הסדרי הביטוח באשר ליחסים בין הנתבעים השונים לבין עצמם ובינם לבין המבטח - כאמור בהודעות צד שלישי.
נדון במחלוקות אלה כסדרן, ולאור מסקנותיי באשר להתרחשות התאונה והחבות בגינה נמצא שאין אנו פטורים מהיזקקות לכולן.
נסיבות התאונה והחבות
גרסתו הראשונית והבסיסית של התובע, כנקוב בכתב תביעתו היתה שהוא עבד ביום התאונה בביצוע עבודות גמר ותיקונים שונים בקומה העליונה של מבנה שבנתה סולל בונה, ותוך שעמד על סולם הקבוע בקיר, ואליו מחובר מעקה הגנה בעזרת ברגים השתחררו הברגים והמעקה נפל בעת שהוא היה שעון עליו, ולכן בשל כך הוטח ארצה ונפגע בראשו, בגבו ובחזהו.
לתאונה לא היו עדי ראיה חיצוניים אולם מנהל העבודה, מר יצחק זכריה שמע את צעקותיו, עלה אל הקומה הרביעית של הבנין, ראה את התובע שוכב על גבו, והוא ראה את שני החישוקים, אותן טבעות מגן, שנפרדו מצד אחד של הסולם והברגים שחיברו את החישוקים לסולם, שבורים.
לעד זכריה לא היה ספק, שהתובע אכן נפל וסבל כאבים קשים, אולם הוא שיער כי התאונה לא יכלה להתרחש כמתואר על ידי התובע בתביעתו, אלא הסיק ממה שראה, כלומר, שני החישוקים המנותקים מצד אחד והברגים השבורים, כי התובע דרך בכובד משקלו על אחד החישוקים, שבר אותו, ורגלו המשיכה בנפילה וניתקה גם את החישוק השני, וכך נפל ארצה.
אקדים ואומר, כי סברתו זו של זכריה (וכמובן, אין זו עדות קבילה וישירה) היא בדיוק המסקנה שאליה הגעתי אף אני בהידרשי לקבוע את נסיבות התאונה ואני סבור, כי גרסתו הראשונית של התובע, וגם דבריו השונים מעט בבית המשפט, אין בהם הסבר הגיוני להתרחשות.
בבית המשפט סיפר התובע כי מדובר היה במשימה שהוטלה עליו לבצע תיקונים קטנים לפני מסירת המבנה, כגון תיקוני צבע וסדקים, בדומה לדברים שעשה עשרות שנים בשירות סולל בונה.
