פסק-דין בתיק א 6471/04

1.       בקשה למחיקת התביעה. מדובר בתביעה למתן פסק דין הצהרתי כדלקמן: "המסמך מיום 13.3.2003 והנחזה להיות ייפוי כוח בלתי חוזר שמספרו 2724 והחתום על-ידי התובע בפני הנוטריון שמואל בקר - הנתבע הפורמלי והמעביר את הזכויות במקרקעין של התובע חליל יוסף ג'ודה מסלם לנתבע מספר 1, גמיל אדיב ג'לאג'ל הנו בטל ומבוטל וחסר כל תוקף. כן בטל כל מסמך המתיימר להעביר את הזכויות אשר הנתבע 1, גמיל אדיב ג'לאג'ל רכש כביכול במקרקעין הידועים כחלק 36 מגוש 28029 מאדמות בית לחם אל הנתבעת מספר 3, חברת בני רחל בע"מ" (סעיף 21 לכתב התביעה). כמו כן ביקש התובע להצהיר "על בטלות כל פעולה ו/או מעשה ו/או רישום שעניינו העברת הזכויות מהתובע לנתבע מספר 1 ו/או לנתבעת מספר 3 ועל בטלות כל פעולה ו/או רישום ו/או מעשה שעניינם העברת זכויות בחלקת המקרקעין שלו הידועה כחלקה 36 מגוש 28029 והרשומה במרשם המקרקעין כספר 7 ערבי דף 33 חוזה 423" (שם). עוד  ביקש התובע להצהיר "כי על הנתבעת מספר 3 להחזיר את הרישום של המקרקעין ע"ש התובע" (שם).

2.       הנתבעים 1 ו- 5 לא הגישו כתב הגנה ולפיכך ניתן פסק דין נגדם, לבקשת ב"כ התובע, ביום 20.3.05. לבקשתו נמחקה התביעה נגד הנתבע 6 ביום 9.3.05. התביעה נגד הנתבע 4 נמחקה בהסכמה ביום 6.11.05. הנתבע 2 הגיש כתב הגנה שבו תוארו פעולות המכר והרישום של המקרקעין הנדונים. הנתבע 7 הינו נתבע פורמלי גרידא.

3.       הנתבעת 3 טוענת בכתב הגנתה כי התובענה מופרכת בעליל, כי אינה אלא "ילקוט כזבים" וכל מטרתה הינה "לקנות מעין פוליסת ביטוח" כנגד גורמים לאומניים ערביים המהלכים אימים על התובע מכיוון שקרקע שהייתה בבעלותו עברה לחברה שבבעלות יהודית. לשיטת הנתבעת 3 נמכרו המקרקעין נשוא התובענה שנמצאים סמוך לקבר רחל כנגד תמורה ריאלית בסך של 160,000$ טבין ותקילין, לאחר ניהול מו"מ ארוך ובמהלך העסקים הרגיל.

4.       לישיבת ההוכחות ביום 8.3.06 לא התייצבו שניים מעדי התובע. הללו לא הוזמנו במועד וממילא לא הייתה הצדקה להוציא צו הבאה נגדם.

          גם לישיבה שלאחריה, ביום 5.7.06, לא התייצבו השניים. ישיבת ההוכחות וזמנם של משתתפיה ירדו לטמיון.

5.       ב"כ התובע ביקש ליתן לתובע הזדמנות נוספת, להוציא צו הבאה ולאפשר את חקירת העדים הללו, תוך שציין כי אין זה מן המידה שמטעמים פרוצדורליים תימנע עדותם.

          ב"כ הנתבעים טען כי ממילא עדויותיהם של השניים אינן נוגעות בעניין המרכזי השנוי במחלוקת, וכי פעם ופעמיים התייצבו בבית המשפט הוא ונציג מרשתו, לחינם.

6.       לפנים משורת הדין החלטתי ליתן לתובע הזדמנות נוספת להעיד את שני העדים, הוצאתי צו הבאה נגדם, וזאת כנגד פסיקת הוצאות בסך של 7,500 ש"ח לטובת הנתבעת 3, בלי קשר לתוצאות המשפט. בהתחשב בחסרון הכיס שנגרם לנתבעת 3 וכשניסיון העבר מלמד על קשיי גביה, הוריתי שתשלום ההוצאות בתוך 30 יום יהיה תנאי להמשך המשפט.

7.       אגב: שני העדים הללו היו בתחילה נתבעים (1 ו-5), לבקשת התובע ניתן נגדם פסק דין (ביום 20.3.05), אך מסתבר שהתובע לא עשה דבר ממשי בעניינם, לא גבה מהם הוצאות שנפסקו לזכותו, וגם לא הגיש נגדם תביעה כספית, חרף ההיתר שקיבל בפסק הדין לפיצול סעדים.

8.       בחלוף כשבועיים, ביקש התובע לבטל או להקטין את סכום ההוצאות ולפרוס אותו לתשלומים (בש"א 2560/06).

          למקרא הבקשה והתגובה, לא מצאתי עילה - פורמלית או מהותית - להיעתר לבקשה, כאמור בהחלטתי מיום 20.9.06. עם זאת, לפניי ולפנים משורת הדין החלטתי על מתן ארכה וקבעתי כי אם לא ישולם סכום ההוצאות עד יום 10.10.06, תימחק התביעה בלי מתן התראה נוספת.

9.       התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8405/06). זו נדחתה בהחלטת כבוד השופט א' גרוניס מיום 14.11.06.

10.     כעת מונחת לפניי בקשת התובע למחיקת התביעה. למעשה דינה של התביעה היה להימחק זה מכבר, ולפי האמור בהחלטתי מיום 20.9.06, גם מבלי להמתין לבקשה בעניין זה. על-פי תרשומת שיחת טלפון בין ב"כ הצדדים שצורפה לבקשה, הודיע ב"כ התובע כי אין בכוונת התובע לשלם את ההוצאות ומשתמע מן האמור שם כי השלים עם מחיקת תביעתו. אף-על-פי-כן ביקשתי בהחלטתי מיום 15.11.06 את תגובת התובע, אך כל תגובה לא ניתנה בלתי היום.

11.     בנסיבות הללו, ולאחר מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות לתובע לתקן את מחדליו כדי שניתן יהיה לדון בתביעתו לגופה, אני נעתר לבקשה ומורה על מחיקת התביעה.

התובע יישא בהוצאות המשפט וכן ישלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ  (לבד מסכום ההוצאות שנפסק בשלבים קודמים). הנתבע 2 לא ביקש הוצאות ולבקשתו גם שוחרר מהתייצבות לדיונים, ולפיכך לא פסקתי הוצאות לטובתו.

ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ז (26 בנובמבר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.