אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 643/97

פסק-דין בתיק א 643/97

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי נצרת
643-97
29/12/2005
בפני השופט:
סגן הנשיא נסים ממן

- נגד -
התובע:
1. חברת ארמון ההגמון [קסר אלמוטראן] בע"מ
2. בדיע טנוס
3. סמיר עוואד
4. אחמד עפיפי

עו"ד גרין יאיר
הנתבע:
עו"ד מועין ח'ורי
עו"ד רוזנברג
פסק-דין

1.  תביעה זו הוגשה בתאריך 10.6.97 ובה דורשים התובעים לחייב את הנתבעים בפיצויים בגין פרסום לשון הרע, שקר מפגיע ורשלנות. בהחלטה מיום 28.10.99 הוריתי על פיצול הדיון לשאלת האחריות מצד אחד, וגובה הנזק מצד שני. לאחר שהוגשו לי סיכומי ב"כ הצדדים, בעקבות שמיעת ראיות, החלטתי ביום 10.6.03 כי הוכחו העוולות שקר מפגיע לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ופרסום לשון הרע לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 [להלן - חוק איסור לשון הרע]; עוולת הרשלנות נדחתה. אחר כך נשמע חלקה השני של התביעה - דיון בגובה הפיצוי. בפסק דין זה אעסוק בשאלת גובה הנזק בגין העילות שהוכחו. כדי לעמוד על מסקנותיי, אפרט בקצרה את העובדות הרלבנטיות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 10.6.03:

2.  התביעה מושתתת בעיקרה על שורה של מכתבים ששיגר הנתבע לגופים שונים, בהם התייחס לעסקת קומבינציה שנכרתה ביום 20.8.93 בין התובעת מס' 1 [להלן - החברה] ובין הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית בקשר לחלקות מקרקעין בנצרת. התובעים 2 עד 4 הם מנהליה ובעלי מניותיה של החברה והם תובעים הן בשמה והן באופן אישי.

העסקה עצמה היתה נושא לתביעה אחרת שהוגשה ביום 22.11.93 בבית משפט זה [ת"א 509/93] [להלן - תביעת בני העדה]. תושבי נצרת, בני העדה היוונית האורתודוכסית, תבעו באמצעות הנתבע דכאן, עו"ד מועין ח'ורי, להכריז על בטלות העסקה בטענה כי מדובר בקרקע השייכת לבני העדה, המוחזקת אך בנאמנות על ידי הפטריארך היווני אורתודוכסי וכי האחרון, בתור שכזה, אינו רשאי להתקשר בעסקת קומבינציה עם החברה. הם טענו, בין היתר, כי רישום הבעלות בשם הפטריארכיה בלשכת רישום המקרקעין שגוי ואינו משקף את הבעלות האמיתית.

במסגרת תביעת בני העדה ניתן בבית משפט זה ביום 23.11.93 צו מניעה זמני כנגד העסקה, צו שבוטל ביום 26.1.94. בהחלטת הביטול [שהינה החלטת ביניים בלבד] קבע בית המשפט [השופט משאלי] כי החלקות הרשומות בשם הפטריארכיה, מוחזקות בנאמנות על ידיה לטובתם של הנהנים שהם בני העדה היוונית אורתודוכסית בישראל. עוד קבע בית המשפט כי מטרת הנאמנות היא סיפוק צרכיהם הדתיים ורווחתם הכללית של בני העדה, ובהם שמירת המקומות הקדושים, לרבות כנסיות ומנזרים, החזקתם ותפעולם. עוד הוסיף בית המשפט בהחלטה המבטלת את צו המניעה כי -

"אף שבית המשפט לא קבע שהמשיבים [הפטריארכיה היוונית והעומד בראשה - נ"מ] או מי מהם הפרו את חובות הנאמנות, שורת הדין והצדק כאחד מחייבות שהעסקה שנעשתה על ידי המשיבים בנכס הנידון עם חב' ארמון ההגמון בע"מ ופרטיה תובא לידיעת בני העדה".נ

חרף כל הקביעות האלה החליט בית המשפט לבטל את צו המניעה הזמני. משמעותו המשפטית של הביטול היתה הסרת כל מניעה משפטית בפני המשך מימוש העסקה. אעיר כאן כי תביעת בני העדה נדחתה על ידי בית המשפט בפסק דין מיום 3.12.02. ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק.  ערעור

3. ביום 22.11.93 שלח עו"ד ח'ורי מכתב לארבעת הבנקים הבאים: בנק לאומי לישראל בע"מ; בנק הפועלים בע"מ; בנק טפחות לפיתוח ומשכנתאות בע"מ; בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ אל סניפיהם בנצרת. המכתב מוכתר כ- "התראה לפני ניסיון משכון או שיעבוד", חתום בידי הנתבע, ובו מוזהרים הבנקים כי אם במידה ויעשו על ידם משכון, משכנתא או שיעבוד בצורה כלשהי של זכויות החברה במקרקעין הדבר ייראה כאילו נעשה תוך מודעות למחלוקת הקיימת בין מרשיו של הנתבע ובין הפטריארכיה בדבר טעות ברישום הבעלות בחלקה הנדונה והם מוזהרים כי לא תשמע מפיהם טענה כי לא ידעו על רישום הבעלות המוטעה.ו

 4.  ביום 7.2.94 שלח הנתבע מכתב נוסף לארבעת הבנקים הנ"ל בו הוסיף מצידו פרשנות שלו להחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין ביטול הצו. במכתב נוסף מיום 11.4.94 המופנה אל המשביר לצרכן, מחלקת נכסים, והנושא את הכותרת "התראה לפני ניסיון לביצוע עסקה..." סוקר הנתבע את טענותיהן של החברה והפטריארכיה ומציין כי המשא ומתן שמנהלים התובעים עם המשביר לצרכן בטענה כי הם בעלי זכויות במקרקעין הוא בבחינת "מצג יבש של דברים" והינו "עם כל הכבוד, מטעה ומוטעה" וכי הפטריארך וקבוצת ארמון ההגמון מנסים לנהל מו"מ בחוסר תום לב. במכתב נאמר כי הוא בא להזכיר ולהזהיר את הנמען לבל ייכנס להתחייבות בנוגע למקרקעין שיש לגביהם סכסוך מר בין הנאמן לבין הנהנים ומטרתו, בין השאר, למנוע מהנמען מלטעון כי לא ידע את מצב הדברים האמור.ב ביום 27.4.94 שולח הנתבע מכתב אל חב' אפריקה ישראל בע"מ בנוסח זהה למכתב שנשלח לחברת המשביר לצרכן.

ביום 16.6.94 הגישו התובעים תביעה כנגד 11 נתבעים שהם כל התובעים בתביעת בני העדה ונגד עו"ד מועין ח'ורי, בא כוחם באותה תובענה [ת"א 281/94] [להלן - התביעה הראשונה]ו   שהייתה מכוונת לסעד כספי בסך 1,000,000 ש"ח והיא מושתתת על המכתבים ששיגר הנתבע  ואשר יצרו, לדעת עו"ד גרין, ב"כ התובעים, עילות של מצג שווא, שקר מפגיע, פרסום לשון הרע ורשלנות. בתביעה זו הושג הסכם פשרה בין הצדדים על פיו נמחקה התביעה כנגד התחייבותו של הנתבע לחזור בו מהמכתבים שנשלחו. מכתב כזה אכן נשלח לכל הגופים הנוגעים בדבר. 

5.  בכך לא הסתיימה המחלוקת בין הצדדים. ביום 26.5.97 שולח הנתבע מכתב אל בנק הפועלים בע"מ, הנהלה ראשית תל-אביב ואל סניף הבנק בנצרת עילית. העתק ממנו שוגר לחברת אפריקה ישראל בע"מ שהתקשרה בחוזה שותפות עם החברה לעניין ביצוע פרוייקט הבניה. כותרת המכתב היא "אזהרה לפני ניסיון לביצוע עסקה משכון או שיעבוד וכו'...". המכתב הוא למעשה חזרה על המכתבים הראשונים. ימים אחדים לאחר מכן מוגשת התביעה הנוכחית ועניינה, כאמור, חיוב הנתבע בפיצויים בסכום 1,500,000 ש"ח. התשתית העובדתית של התביעה הנוכחית זהה למעשה לתשתית של התביעה הקודמת פרט לכך שמוזכר בה המכתב הנוסף מיום 26.5.97. גם התשתית המשפטית בעיקרה זהה לתשתית התביעה הקודמת, ונוספה לה הטענה בדבר הפרת הסכם הפשרה. קבלתי את טענות התובעים כי שיגור המכתב הנוסף החזיר לתקפה את עילת התביעה בגין המכתבים הראשונים.ו

בהחלטה בדבר האחריות קבעתי כי במקרה שבפנינו התביעה מוגשת בשמה של החברה וגם בשמם של המנהלים. נחה דעתי כי התבטאות אודות הטעיה וחוסר תום לב מקימה למנהלי החברה זכות תביעה משלהם בגין לשון הרע מאחר והפרסום משמיץ בראש ובראשונה את מנהלי החברה העומדים מאחורי מסך ההתאגדות של החברה. המכתבים ייחסו לחברה, בין היתר, פעולות שלא בתום לב ועל כן יש לראותם כפוגעים גם במנהלים באופן אישי.ו

לעניין הנזק קבעתי בהחלטתי כי בתצהירי עדות ראשית של התובעים נטען כי לחברה נגרם נזק מעצם סירובם של גופים להשקיע בה ולממן את הפרוייקט. למנהליה, התובעים 2 עד 4, נגרם נזק עקב פגיעה בשמם הטוב ובמוניטין העסקי שלהם. נכתב בהחלטה כי עדי התובעת נחקרו בנקודות אלה והחקירה לא הצליחה למוטט את טענותיהם. ההתייחסות בהחלטה לשאלת הנזק היתה אך ורק בהקשר של יסודות העוולות שהוכחו - פרסום לשון הרע ושקר מפגיע, - ולא מתוך התיימרות לקבוע כי הוכח נזק כזה או אחר, שהרי שאלת גובה הנזק הושארה בעליל לשלב השני של המשפט.

בהחלטה דחיתי את טענתו של הנתבע כי מדובר בפרסום המוגן לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע או לפי סעיף 13(7) לחוק וגם דחיתי טענת האמת בפרסום או את הגנת תום הלב.

באשר לעוולת שקר מפגיע קבעתי כי יסודותיה הוכחו. באשר לשאלה האם הוכח נזק של ממון שהוא אחד מיסודות העוולה, ציינתי בסעיף 42 להחלטה כי התובעים טוענים כי נזק הממון שנגרם להם הוא ביטול או לפחות עיכוב בהשגת הליווי הפיננסי של הבנקים ובעקבות זה דחייה אם לא ביטול של הרווחים העתידיים מהפרוייקט. הוספתי כי "טענה זו הוכחה כאמור לעיל ועל כן ניתן לומר על התובעים כי סבלו נזק ממון כתוצאה מהפרסום" אך הוספתי כי "שיעורו של נזק זה יקבע בחלקו השני של ההליך".

6.  משניתנה ההחלטה בשאלת האחריות התקיימו כמה ישיבות לקראת ניהול חלקו השני של המשפט. הן כללו הליכים שונים בעניין גילוי מסמכים וגם בית המשפט העליון נדרש להביע את דעתו בנקודה מסויימת.  מכל מקום, לקראת הדיון בשאלת גובה הנזק, הודיע ב"כ התובעים כי לא יטען בהליך זה לקיומו של נזק של ממון ולא יביא לעניין זה ראיות. התוצאה של הצהרה זו היא שהתביעה בגין עוולת שקר מפגיע דינה להדחות וכך אני מורה. בכך בא לידי סידור גם עניינה של בש"א 3264/04 שהוגשה ע"י הנתבע במהלך המשפט ובה ביקש מבית המשפט לסלק על אתר את עילת שקר מפגיע. לעניין ההוצאות בגין דחיית חלק זה של התביעה אדון בסוף פסק הדין.

באשר לעוולת פרסום לשון הרע, תוצאת ההכרזה היא שהתובעים מסתפקים בנזק שאינו של ממון. גם עניין זה טעון הבהרה: כשמדובר על פגיעה במוניטין מקובל להבחין בין פגיעה בהיבט האישי ופגיעה בהיבט הרכושי של המוניטין [ע"א 214/89  אבנרי ואח' נגד שפירא פ"ד מג[3] 840 בעמ' 856 מפי השופט ברק]. פגיעה בהיבט הרכושי של המוניטין מסבה נזק של ממון, ומאחר וניתנה הצהרה כוללת בדבר ויתור על הסעד הזה - נותרה בגין עוולה זו רק העתירה לסעד של פיצוי בגין נזק שאינו של ממון.

7.  מכאן, לגוף השאלה שבמחלוקת. התביעה במקורה הוגשה על סכום של 1,500,000 ש"ח מבלי לפרט איזה סכום מגיע לכל אחד מארבעת התובעים. הראיות שהוגשו להוכחת גובה הנזק היו מעטות ביותר: הוגשו שני תצהירים - האחד של התובע סמיר עוואד והשני של התובע אחמד עפיפי. תצהירו של סמיר עוואד, הוגש עפ"י האמור בו, גם בשמה של החברה התובעת. התובע בדיע טנוס לא הגיש תצהיר ולא העיד במשפט. התובעים עוואד ועפיפי, נתנו תצהיר זהה שעיקרו הוא זה:

א.  המצהיר הוא איש עסקים שבבעלותו חברות ועסקים שונים;

ב.   במשך שנים בנה המצהיר בעמל רב את שמו הטוב כאיש עסקים ישר והגון;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ