אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 64019/04

פסק-דין בתיק א 64019/04

תאריך פרסום : 22/09/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
64019-04
07/11/2007
בפני השופט:
נורית רביב

- נגד -
התובע:
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
2. מ. מימון עו"ד חברה לנאמנות בע"מ
3. חיים טאוב
4. משה יוחאי
5. עו"ד עמירם יעקב

עו"ד מ. רקובר ומ. אופק
הנתבע:
1. עו"ד אייל ירון
2. אייל דן
3. אתי מרקוביץ

עו"ד אייל ירון
עו"ד ערן פלס
עו"ד אופיר וייסבן
פסק-דין

1.    ב-15.10.2003 הועבר לחשבון נאמנות שנפתח יום קודם לכן אצל הבנק התובע 1(להלן: " הבנק"), סכום של 1,147,953.90 ש"ח. מורשי החתימה בחשבון הנ"ל (להלן: " חשבון הנאמנות" או " החשבון") היו שניים: הנתבע 1 והתובע 5, ומשיכת כספים מהחשבון הייתה טעונה חתימה של שניהם ביחד.

ב-21.10.2003 חויב חשבון הנאמנות בסכום של 700,000 ש"ח, בגין שני שיקים בנקאיים: האחד, על סך של 550,000 ש"ח, נעשה לפקודת דן אייל אביו של הנתבע 1, והשני על סך של 150,000 ש"ח, נעשה לפקודת הנתבעת 3, לקוחתו של הנתבע 1.

בדיעבד התברר שההוראה להנפיק את השיקים הבנקאיים ניתנה על ידי הנתבע 1 לבדו, תוך שהוא מטעה את הבנק לסבור שההוראה חתומה גם על ידי מורשה החתימה השני, וגורם בזה לכך שחשבון הנאמנות יחויב בסכומים שהנתבעים 2 ו-3 לא היו אמורים לקבל מכספי הנאמנות. פרשה זו הניבה את התביעה כאן.

2.    הנתבע 1 נדרש להחזיר את מלוא הסכום שנגרע מחשבון הנאמנות, והנתבעים 2 ו-3 נדרשים להחזיר את הסכומים שגבו באמצעות השיקים הבנקאיים, אלא שביחס לנתבע 2, סכום התביעה המקורי הופחת והוא עומד עתה על 200,000 ש"ח. מסתבר שהתובעים הכירו בכך שמתוך הסכום של 550,000 ש"ח שהנתבע 2 קיבל באמצעות השיק הבנקאי, הוחזר על ידו סכום של 350,000 ש"ח בשיק בנקאי ובשיקים אישיים שנעשו לפקודת אדם בשם עמוס ברזילי. השיקים הללו נמסרו לידי התובע 3 מספר ימים לאחר שנתגלה החסר בחשבון הנאמנות, ועל פי בקשתו נעשו לפקודת אותו עמוס ברזילי שאף הוא קשור לעסקה שבגינה נפתח חשבון הנאמנות.

ומי הם התובעים. מ-5 התובעים שמופיעים בכתב התביעה, רק 3 מהם מבקשים לעצמם סעד במסגרת התובענה ואלה הם הבנק, והתובעים 3 ו-4. מתברר, שביולי 2004 נעשה בין שלושת אלה הסכם פשרה  (ת/11 למוצגי הבנק), במסגרתו התחייב הבנק כלפי התובעים 3 ו-4, לזכות את חשבון הנאמנות בסכום של 450,000 ש"ח מתוך  ה-700,000 ש"ח שנגרעו ממנו. התובעים 3 ו-4 התחייבו מצדם שלא לבוא בכל טענות כלפי הבנק בשל החסר בחשבון הנאמנות, והסכימו לשתף פעולה עם הבנק בתביעה שתוגש נגד הנתבע 1 " בטענה שעו"ד ירון אייל משך את הכספים שלא כדין". ואכן, תובענה הוגשה אך היא מכוונת כאמור גם כנגד הנתבעים 2  ו-3.

בסופו של יום, התביעה נגד הנתבעים, כפי שתוקנה עומדת ביחס לכל נתבע על הסכומים שלהלן (הכל, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מ-20.10.2003):

הנתבע 1 נדרש להחזיר לבנק 450,000 ש"ח לכיסוי הסכום ששולם על ידו במסגרת הסכם הפשרה (ת/11), וסכום של 250,000 ש"ח לתובעים 3 ו-4; לחלופין נדרש הוא לשלם  לתובעים 1, 3 ו-4 סכום של 700,000 ש"ח;

הנתבע 2 נדרש להחזיר לתובעים 1, 3 ו-4 סכום של 200,000 ש"ח;

הנתבעת 3 נדרשת להחזיר לתובעים 1, 3 ו-4 סכום של 150,000 ש"ח;

3.    ואלה, ביתר הרחבה העובדות שברקע לתובענה זו.

הנתבע 1, עורך דין במקצועו, הציע לתובע 3 לרכוש תמורת 780,000$ בניין בשדרות רוטשילד 118 תל-אביב. בעלת הבניין, היא חברה בית בשליטת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) בע"מ. נראה שלעסקה גויסו שתי קבוצות של משקיעים, האחת בראשותו של התובע 3 והשנייה בראשותו של ידידו, עמוס ברזילי. לצורך ביצוע העסקה נפתח בבנק חשבון הנאמנות שאליו הועבר הסכום של 1,147,953.90 ש"ח, כשאחד המעבירים הוא התובע 2 והנהנית בחשבון זה היא אותה חברה בית. כמו כן, לחשבון הנתבע 1  בבנק, הועבר עוד קודם לכן בקשר לאותה עסקה סכום של  130,000$  שהיה שווה אז ל-567,160 ש"ח (ראה סעיף 3א. למוצג ת/1 ממוצגי התובעים). סכום זה הועבר לבנק ב-9.10.2003 עבור קבוצת קונים בראשות עמוס ברזילי, ובסך הכל הועבר על ידי הקונים בקשר לעסקה סכום כולל של 390,000$ שהיה שווה במועדי העברתו ל-1,724,113 ש"ח.

הבנק טוען בתצהירו שהתובעים 3 ו-4 הם שהעבירו לחשבון הנאמנות את הסכום של 1,147,953.90 ש"ח, מה שלא מדויק. לפי התיעוד שהוצג על ידי הבנק (ת/7 למוצגים מטעם התובעים), סכום של 1,102,500 ש"ח הועבר מחשבון בבנק אחר ע"ש "מימון רפפורט" (השם "מימון" מכוון כנראה לתובע 2 שגם אמור היה להיכלל בין "הקונים" בעסקת המכר, אך ביחס לשם "רפפורט" אין לפנינו כל מידע), והיתרה בסך של 45,453.90 ש"ח, הועברה לחשבון הנאמנות מחשבון ע"ש יוחאי אידה ואסתר שאינם בין התובעים כאן. 

4.    נראה שהשותפים לעסקת המכר שנרקמה כביכול בקשר לבניין בשדרות רוטשילד, היו הקונים בלבד - אקו"ם ככל הנראה לא הייתה מודעת לכך שהיא עומדת למכור להם את הבניין, אך נראה שלקונים הוצג פרוטוקול של חברת הבית המאשר את המכירה, והם גם חתמו על הסכם מכר (נספחים ח' ו-א' לכתב התביעה המקורי, בהתאמה). אשר לשיקים הבנקאיים - אלה הוצאו מהבנק במירמה על ידי הנתבע 1, בדרך הבאה:

הוא התבקש על ידי אחת הפקידות לשגר לבנק הוראה בכתב מאת מורשי החתימה בחשבון הנאמנות,  לפיה יוחזקו הכספים בפיקדון שקלי יומי - כפי שהוחזקו למעשה מלכתחילה, והוראה כזו אכן שוגרה בפקס לבנק ב-20.10.2003 כשהיא חתומה על ידי שני מורשי החתימה בחשבון (ת/8 למוצגי התובעים).  אבל, כעבור זמן קצר מעת שהגיע הפקס הנ"ל לסניף, התייצב שם הנתבע 1 ומסר למר אלי ברכה, אז סגן מנהל הסניף, צילום של הפקס ששוגר קודם לכן כשבו פיסקה נוספת המורה לבנק להנפיק שני שיקים בנקאיים, ואת יתרת הכספים לסגור בפיקדון שקלי. באופן כזה, הפקס שהוצג בפני מר ברכה (ת/9 למוצגי התובעים), נחזה כחתום על ידי שני מורשי החתימה, למרות שמורשה החתימה השני חתם עליו לפני שהוספה הפסקה בעניין השיקים הבנקאיים, ולא היה מודע כלל להוספתה.

5.    הבנק, מכל מקום, התעלם מהפקס הראשון (ת/8), שכלל אך את ההוראה בעניין החזקת כספי החשבון בפיקדון שקלי - לפי ההסבר של הבנק הדבר נבע מכך שכספי הנאמנות כבר הוחזקו ממילא בפיקדון שקלי - ולא דרש מהנתבע 1 כל הסבר ביחס לשיקים הבנקאיים. את העובדה הזו מתרץ מר ברכה בכך שהנהנית בחשבון הנאמנות הייתה חברה (פרוטוקול מ-28.9.06 עמ' 24). זה שההוראה בפקס השני התייחסה לשיקים בנקאיים בסכומים נכבדים אשר מיועדים לאנשים פרטיים - אחד מהם "אייל" כשם המשפחה של אחד הנאמנים - לא עורר מסתבר תשומת לב מיוחדת, למרות שנוהלי הבנק מנחים את הסניפים לנקוט " בזהירות ובערנות" ביחס לפעולות המתבצעות על ידי נאמן בחשבון נאמנות " ולוודא ככל האפשר שהן נעשות לטובתו של הנהנה". ביחס " לפעולה בסכום חורג מהפעילות השגרתית" הסניפים אף נדרשים לקבל הצהרה בכתב של הנאמן " שהפעולה מתבצעת לטובת הנהנה" (סעיף 4.33. לנוהלי הבנק, נ/5). 

6.    נגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום אשר ייחס לו שורה של מעשי מרמה וזיוף, ביניהם המעשה שהניב את התובענה כאן. הוא הודה בעובדות כתב האישום כפי שתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות מרמה וזיוף בשל המעשים הללו (ת/1-ת/4 למוצגי התובעים). אף על פי כן, טוען הנתבע 1 שהוא אינו חב כל כספים שהם, הן לבנק והן לתובעים 3 ו-4. כך טוענים גם הנתבע 2 והנתבעת 3 - כל אחד מנימוקיו.

7.    הנתבע 1 -

דומה שלא יכול להיות ספק בכך שהנתבע 1 חייב להשיב את הסכום שבו חויב חשבון הנאמנות בגין השיקים הבנקאיים. הנתבע 1 הפר את חובותיו כנאמן לכספים בחשבון הנאמנות; הכשיל את הבנק, ובדרכי רמייה גרם לכך שחשבון הנאמנות ישמש מקור למימון תשלומים שהוא לא חב בהם.  בכל זאת, טוען הנתבע 1:

בינו לבין הבנק אין כל יריבות, ומדוע -

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ