פסק-דין בתיק א 6391/07

1.         בפני תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר ונשמעו בה ראיות. עפ"י התקסד"א יינתן פס"ד תמציתי .

2.א      התובע היה הבעלים של רכב וולבו מ.ר. 9899208, (להלן: "הוולבו") והתובע 2 הינו בנו ונהג בוולבו במועדים הרלוונטיים לתביעה.

  ב.       הנתבעת 2 הינה הבעלים של משאית סקניה מ.ר.1199658

(להלן: "המשאית") והנתבע 1 היה נהג המשאית במועדים הרלוונטיים לתביעה.

3.         ביום 5.6.06 בשעות הבוקר נסע הוולבו ברח' יוליוס סימון ליד מפעל בלו בנד בחיפה, בכביש בן שני נתיבי נסיעה, כאשר מימינו נמצא מפרצון בו ניתן לחנות.

            ברכב היו אותה עת שני חברים של הנהג ושלושתם נסעו לבסיס צבאי במסגרת שירותם הצבאי, כמידי בוקר.

            באותה עת, עמדה במפרצון מימין המשאית עם הנתבע כאשר הלה קיבל הוראה בטלפון הנייד להגיע למקום מסויים הנמצא מעברו השני של הכביש, דהיינו יש צורך לבצע פניית פרסה במקום ולחזור אחורה בנתיב הנגדי.

4.         אין מחלוקת כי המשאית עברה בצורה כלשהיא מהמפרצון מימין ועד לנתיב השמאלי במהלך ביצוע פניית הפרסה, כאשר באותה עת נסע הוולבו בנתיב השמאלי ובנקודה כלשהיא בסמוך לצומת, אירעה התנגשות בין שני כלי הרכב, כאשר נקודת המפגש היתה במשאית בצד שמאל קדמי, עם אמצע צד ימין בוולבו בדלת ולאורך צד ימין עד לחלק האחורי של הרכב.

5.         התובעים טוענים - כי הם נסעו בנתיב שמאלי כאשר המשאית "חתכה" אותם ונכנסה בהם בעת שעברה מימין לשמאל (כחלק מהכנה לפניית הפרסה) ולכן האשמה לתאונה רובצת על נהג המשאית.

            הנתבעים טוענים - כי הפניה שמאלה היתה בצורה מתונה ולא בבת אחת, כי התובע הגיע במהירות גבוהה וכי הוא זה שנכנס במשאית אשר בלמה לפני ובסמוך לתאונה.

6.         לאחר העיון בטענות הצדדים אני סבור כי יש לקבל את גירסת התובעים.

7.         התובע 2 (נהג הוולבו) ושני עדיו העידו בצורה די דומה על התרחשות התאונה. דהיינו, הם נסעו בתחילה בנתיב הימני ומשראו את המשאית מתכוונת לעבור מהמפרצון לנתיב הימני, הם עברו לנתיב השמאלי ואז המשאית המשיכה בנסיעה בקו ישר בנתיב הימני, אך לאחר מרחק מסויים היא "חתכה" שמאלה כדי לבצע הפרסה ונכנסה בוולבו מימין.

            שלושת העדים נחקרו על עדויותיהם ועיקר גירסתם הדומה זל"ז לאירוע התאונה, לא נסתרה.

            כולם העידו כי המשאית התנגשה בהם ולא עמדה בטרם הפגיעה.

8.         במענה לשאלות ב"כ הצדדים מסרו העדים נתונים שונים לגבי מהירות ומרחקים, אך אני סבור כי קשה לאמוד היום את המרחקים והמהירויות עליהם נשאלו, ובנוסף, בהעדר נתונים אובייקטיביים (כסימני בלימה על הכביש) קשה למקם נתונים אלו באירוע הכללי ולהסיק מכך מסקנות.

9.         מנגד העיר הנתבע 1, ואמר כי את הפניה שמאלה מהמפרצון ועד לנתיב השמאלי, הוא עשה בשלבים, כאשר באמצע הוא נסע מרחק מסויים בקו ישר בנתיב הימני, ולדבריו הוא כל הדרך הסתכל במראות ואותת שמאלה בטרם פנה לשמאל.

            לדבריו בעת שנטה לתוך הנתיב השמאלי, הוא ראה לפתע במראה את רכב התובעים מגיע במהירות גבוהה והוא בלם, כך שרכב התובעים נכנס במשאית והשתפשף בה תוך קריעת צד ימין, והמשיך הלאה.

            איני מאמין לגירסת הנתבע 1 כי הוא בלם את המשאית וכי הוולבו היא זו שנכנסה בו, ואני מעדיף את גירסת התובעים כי המשאית נכנסה במהלך נסיעתה לצד שמאל, והיא זו שפגעה בוולבו.

10.       בנוסף לאמור לעיל, הרי אין מחלוקת כי הולבו נסעה בנתיב השמאלי, ואם המשאית רצתה לעבור מנתיב ימין לנתיב שמאל עוד לפני מעבר הוולבו, הרי החובה החוקית היתה מוטלת עליה לוודא שהנתיב לתוכו היא נוסעת הינו פנוי ולכן חזקת האחריות מוטלת על נהג המשאית כי התרשל בנהיגתו וגרם לתאונה.