1. תביעה שטרית ע"ס 93,079 ש"ח (קרן) בגין שני שיקים: שיק ע"ס 41,000 ש"ח ז.פ. 11/5/04ושיק ע"ס 52,079 ש"ח ז.פ. 18/5/04. (להלן:" השיקים").
השיקים נמשכו ע"י הנתבע וסוחרו לתובעת ע"י אדם בשם א.ק. (להלן : "ק. ").
לטענת הנתבע, השיקים הינם פרי באושים של זיוף, מרמה ושימוש ללא הרשאתו, על ידי ק. .
המסגרת המשפטית
2. לתובעת, האוחזת בשיקים עומדות החזקות הקבועות בפקודת השטרות ובכללן חזקת המסירה (סעיף 20(ג) לפקודה) וחזקת התמורה (סעיף 29 (א) לפקודה).
סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע כי על מנת שחובת הראיה תועבר לאוחז, מן ההכרח שתהיה קיימת הודאה או הוכחה שזכות הקנין של האוחז פגומה. פגם בזכות הקנין הוא כל טענה העשויה לשמש הגנה למושך כנגד הצד הקרוב לו בעסקת היסוד. (ראה: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נגד ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פד"י לג(1) ע' 304).
על מנת לזכות בעדיפות שטרית , חרף פגם שנפל בזכות הקנין של צד קודם בשטר, על האוחז להיות במעמד של "אוחז כשורה" ראה: סעיף 37(2) לפקודה.
3. טענת הנתבע לפיה בוצעו בשיקים שינויים מהותיים, ללא רשותו, נכנסת בגדר סעיף 64 לפקודת השטרות, העוסק בשטר שנעשה בו שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פיו. הכלל הוא, כי פעולה כזו מביאה לפקיעת השטר "אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול לאכוף את פרעונו לפי כתבו המקורי" (סעיף 64(א) לפקודת השטרות).
4. משילובם של הסעיפים האמורים עולה כדלקמן:
אם יוכיח הנתבע, כי נעשה בשיקים שימוש בניגוד להרשאה, תוך זיוף סכומי השיקים, יועבר הנטל אל התובעת להוכיח כי הינה "אוחזת כשורה" ורק במידה ותעמוד בנטל זה, תזכה בתביעתה. (ראה: רע"א 6553/97 אפריים חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פד נב (2) 345).
באם לא יוכיח הנתבע את טענותיו (לענין החריגה מההרשאה וזיוף השיקים), תהנה התובעת מן החזקות העומדות לה על פי דיני השטרות ותהיה זכאית לפרעון השיקים.
להשלמת התמונה, יצוין, כי במידה שהתובעת תוכיח את מעמדה כ"אוחזת כשורה", תזכה היא לעדיפות שטרית על פני הנתבע, בין אם יוכחו טענותיו ובן אם לאו.
גרסת הנתבע
5. לגרסת הנתבע, בתצהיר העדות הראשית מטעמו, במהלך חודש מאי 2004, יצר איתו ק. קשר טלפוני והציע לו להחזיר חובות שהוא חב לו. בהמשך, כשנפגש עימו, בקש ממנו ק. לנסוע לממ"ן לשחרר משאיות של צעצועים שייבא מסין. בעת שהגיעו לממ"ן, בקש ק. מהנתבע שיקים לצורך תשלום אגרות והבטיח להחזיר את הכספים במזומן. לבקשתו של ק. , חתם על שני שיקים:האחד ע"ס 410 ש"ח והאחר- ע"ס 520 ש"ח.
הנתבע חתם על השיקים והשלים את הסכום בספרות בלבד. מעבר לכך, לא מילא את הסכום במילים ולא את שם הנפרע. על גבי השיקים מוטבע כיתוב "למוטב בלבד". הנתבע מוסיף ומציין, כי מסר לק. , שיק שלישי ריק, לאור טענת ק. כי יתכן ויידרש לשלם סכום נוסף, אשר אינו יודע לנקוב בו באותו שלב.
6. בשלב מאוחר יותר נדהם הנתבע לקבל מלשכת ההוצאה לפועל אזהרה ממנה עולה, כי נעשה בשיקים שימוש ללא הרשאה, בניגוד לייעודם הספציפי, תוך זיוף סכום השיקים.
הנתבע מייחס לק. את זיוף סכומי השיקים ואת השימוש בהם בלא רשותו ולתמיכה בטענתו צירף לתצהירו כתב אישום נגד ק. הכולל שורה של אישומים, בגין מעשי נוכלות, ובכללם מעשים שנעשו כלפי הנתבע (להלן :"כתב האישום"). ק. הורשע על פי הודאתו.
טענות התובעת
7. לטענת התובעת, יש לדחות את גרסת הנתבע באשר אין היא סבירה ולוקה בסתירות.
התובעת טוענת, כי הנתבע מסר את השיקים לק. בהסכמה ובהרשאה בכל הקשור לסכומם ולמטרתם. התובעת מדגישה כי הנתבע הינו אדם משכיל ובעל נסיון חיים ואין סבירות שימסור לק. שיקים שחסרים בהם פרטים במיוחד לאחר שק. כבר רימה אותו בעבר.
8. לטענת התובעת הנסמכת על כתב האישום נגד ק. , הרי לפני אירוע מסירת השיקים נשוא התביעה, כבר רימה ק. את הנתבע פעמיים במהלך השנים 2000 ו- 2001 ולכן אין סבירות בגרסת הנתבע כי נפל קורבן מרמה בידי ק. בפעם השלישית.
9. התובעת מפנה לנכונות שהיתה לנתבע בעבר לשלם לק. סכומי עתק במטרה ל"עשות רווח קל" . במעשה המרמה הראשון מסר הנתבע לק. סך 237,700 ש"ח ובמעשה המרמה השני - 70,000 ש"ח. מכאן, מבקשת התובעת להסיק כי הסכומים הנקובים בשיקים נשוא התביעה הינם בהרשאתו והסכמתו של הנתבע ותואמים את הפעילות ההסטורית בין הנתבע לק. .