א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
63002-05
25/11/2007
|
בפני השופט:
ניב ריבה
|
| - נגד - |
התובע:
לוי רחמים
עו"ד ש' אראלי
|
הנתבע:
עיריית תל אביב - יפו
עו"ד ר' אביד
|
| פסק-דין |
1.
רקע
לוי רחמים (להלן "
התובע") ביחד עם אחיותיו, יורשות פנחס לוי ז"ל ורחל לוי ז"ל הנם בעלי זכויות החזקה והבעלות בבניין ברח' התקווה 40 תל אביב, גוש 6979 חלקה 10, הכולל דירה מעל חנויות, גג ושתי חנויות בקומת הקרקע בחזית שוק התקווה פינת רח' חנוך- בתל אביב.
2. התובע החזיק כבר רשות מטעם עיריית תל אביב (להלן "
הנתבעת") בשלשה דוכנים. שניים מהם הוצבו בחזית שוק התקווה, על חלק מהמדרכה בצמוד לחנויות, והשלישי הוצב על מדרכת רחוב חנוך.
3. שני דוכנים הושכרו לצד ג' ועל פי פסק דין לפשרה, הוחזרה החזקה בהם לתובע בדצמבר 2005.
4. הנתבעת, במסגרת פרויקט לשיקום תשתיות וקירוי שוק התקווה, החליפה באמצעות "חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום והתחדשות שכונות בתל-אביב יפו בע"מ", את דוכני השוק.
הפרויקט, אשר בוצע בהתאם להיתר בניה מיום 30.7.03, יצא לדרך לאחר שניתנה הודעה כדין ומתן אפשרות להגשת התנגדויות.
5. התובע לא הגיש התנגדות במועד. שנתיים לאחר תחילת העבודות פנה לבית המשפט בתביעה להפסקת העבודות להחזרת הדוכנים למקומם ולפיצוי בגין הקירוי שנעשה ע"י הנתבעת וגרם, לטענתו, לירידת ערך חנותו.
התביעה כמו גם שתי הבקשות לסעד זמני, נמחקו בהסכמת התובע.
6.
טענות הצדדים
טענות התובע מתייחסות לדוכן ברח' חנוך. לגרסתו, החל מ 2003 צמצמה הנתבעת את אורך הדוכן ל-3.4 מ' ואף התירה לרוכל אחר להעמיד את דוכנו החדש בשטח המדרכה שהתפנה עקב הצטמקות דוכן התובע.
7. הדוכן החדש, לשיטת התובע, מסתיר את דוכנו וגרם לירידת ערך חנותו שחזיתה נחסמה.
8. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת ואף תמך אותה בחוות דעת של שמאי מטעמו.
עילת התביעה: "
נטילת השטח שהחזיק התובע או מי מטעמו במשך שנים... כבר רשות... והעמדת דוכן-עגלה של אחר באותה פינה בה עמד הדוכן". הסעד שנתבקש: פיצוי בגין ירידת ערך החנות בסך 50,000 $.
9. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי אורך שני הדוכנים ברח' התקווה מעולם לא עלה כדי 10 מ' ושטחם לא צומצם, הוא הדין בדוכן ברחוב חנוך.
10.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
לאחר הגשת התביעה נערך סיור במקום ובעקבותיו הסכימו הצדדים לעובדות הבאות:
"
בעקבות השיפוצים שנערכו בשוק קטן שטחם של הדוכנים ביחס לגודל שנמדד ע"י הנתבעת בסקר שנערך בשוק בשלהי 1992 והצטמצם המרחק בין חלק הדוכן הפונה לרח' חנוך לבין דוכן נייד שהוצב בסמוך באופן שהגביל את הנגישות של קונים למקום".
11. התובע טען כי העובדות המוסכמות הללו, דהיינו החזקתו הממושכת בדוכן רח' חנוך וקיצוץ אורך הדוכן, כמו גם נכונותה של הנתבעת לפשרה שלא הבשילה - מקימות את עילת התביעה ואת זכותו לפיצוי הכספי, על פי השיעור שהוכח על ידו באמצעות חוות דעת של שמאי מקרקעין מטעמו.
12. הנתבעת טענה כי הרשות להחזקת הדוכנים הינה רשות הדירה הניתנת לביטול, ללא פיצוי כספי, במיוחד לנוכח העובדה שבמשך 12 שנים הפיק התובע רווחים מהדוכנים, ללא תשלום דמי שימוש.