א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
62761-04
29/07/2007
|
בפני השופט:
חגי ברנר
|
| - נגד - |
התובע:
1. נעלי צוריאנו
2. אבי צוריאנו
3. רוני צוריאנו
|
הנתבע:
אריה שיבר
|
| פסק-דין |
מבוא
1. בפניי תביעה לתשלום סך של 138,074 ש"ח.
2. התובעת 1 (
להלן: "התובעת") היא שותפות בלתי רשומה העוסקת בשיווק ומכירה של נעלי איכות. התובעים 2 ו-3 (
להלן: "התובעים") הם הבעלים של התובעת והשותפים בה.
3. הנתבע שימש במועד הרלבנטי לתביעה בתפקיד מנהל השיווק של חברת ראש אינדיאני בע"מ (
להלן: "החברה"), שנקלעה לימים להליכי פירוק.
4. בחודש מרץ 2003 ניהלו התובעים משא ומתן מסחרי עם הנתבע, שפעל מטעמה של החברה, על מנת לשכור חנות בקניון הקריון שבקריית מוצקין, במקומה של החברה, אשר ביקשה לסגור את החנות ששכרה בקניון. המשא ומתן הבשיל לכדי חוזה שנכרת ביום 7.4.2003 (
להלן: "החוזה"), ולפיו החברה תפנה את החנות עד ליום 31.4.2003 (השגיאה בתאריך היא במקור), ותעמיד אותה לרשותם של התובעים. אלה מצידם התחייבו לשלם לחברה סך של 15,000 דולר בצירוף מע"מ, בגין סחורה סוג ב' של החברה, בכפוף למילוי התחייבויותיה של החברה. בחוזה נקבע כי התמורה תשולם בשני תשלומים: תשלום ראשון בסך 10,000 דולר בצירוף מע"מ ישולם במעמד חתימת החוזה, ותשלום שני יבוצע בשיק דחוי למועד העברת החזקה ובכפוף לאישור מצד בעלי החנות, קרי, הנהלת הקניון. נקבע כי במידה ולא יתקבל אישור של בעלי החנות, החוזה יהיה בטל ומבוטל ולא יהיו למי מהצדדים טענות או מענות לגביו.
5. במעמד חתימת החוזה מסרו התובעים לנתבע שני שיקים: שיק ע"ס 55,460 ש"ח (שווה ערך ל- 10,000 דולר בצירוף מע"מ) שזמן פרעונו 7.4.2003, ושיק ע"ס 27,730 ש"ח (שווה ערך ל- 5,000 דולר בצירוף מע"מ) שזמן פרעונו 30.4.2003.
6. ביום 20.4.2003 הודיע התובע 2 לנתבע כי הנהלת הקניון אינה מסכימה להחלפת השוכרים אלא אם ישונו תנאי השכירות, ולכן החוזה מבוטל ויש להשיב לתובעים את התשלום שכבר בוצע בפועל וכן את השיק המעותד. חרף ההודעה האמורה, הכסף והשיק המעותד לא הוחזרו לתובעים. אלה נתנו הוראת ביטול לגבי השיק השני, אך בסופו של דבר, השיק נגבה על ידי הבנק לאחר שסוחר אליו בידי החברה.
7. בתחילת חודש מאי 2003 הוגבל חשבונה של החברה בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (
להלן: "הבנק"). במקביל הפסיק הבנק להעמיד אשראי לחברה. ביום 15.5.2003 הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים לשם הבראתה. בראשית חודש יוני 2003 מונה לחברה מפרק זמני, לבקשת עובדיה, וביום 4.9.2003 ניתן צו לפירוקה.
8. התובעים טענו בכתב התביעה מספר טענות מרכזיות:
(א) הנתבע הציג עצמו כאורגן בכיר בחברה, והתחייב באופן אישי להיות אחראי וערב לביצוע החוזה. הוא עשה כן על פי דרישת התובעים, ולראייה, הוא הוסיף את שמו וחתימתו על גבי החוזה, בנוסף לחתימת החברה.
(ב) הנתבע ידע בעת ניהול המשא ומתן עם התובעים כי החברה נמצאת במצב של חדלות פרעון, אך בחר להסתיר מהתובעים עובדה זו, כמו גם את העובדה כי ננקטו או עומדים להנקט נגדה הליכי כינוס נכסים או הליכי פירוק.
(ג) הנתבע סיחר את השיק המעותד לפקודת הבנק, למרות ידיעתו הברורה כי החברה כבר קרסה וכי החוזה בטל ומבוטל.
(ד) הנתבע חב בנזקי התובעים מכח היותו צד לחוזה ומכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בכך שסיחר את השיק המעותד.
(ה) הנתבע חב בנזקי התובעים מכח עוולת התרמית, הואיל וידע כי החברה אינה מסוגלת לקיים אחר התחייבותה על פי החוזה ולא תוכל להשיב את כספי התמורה במידה שהנהלת הקניון לא תאשר את החלפת השוכרים. בנוסף, הנתבע חב מכח עוולת הגזל, שכן העביר לשימוש החברה את השיקים.
(ו) הנתבע אחראי לנזקי התובעים מכח דיני הרמת מסך ההתאגדות של החברה.
9. הנתבע טען בכתב הגנתו את הטענות הבאות:
(א) הוא אינו צד לחוזה בין החברה לתובעים, ולכן התביעה כלפיו נעדרת עילה ואין יריבות בינו לבין התובעים.
(ב) התמורה על פי החוזה התקבלה על ידי החברה, ולא על ידיו באופן אישי.
(ג) הנתבע לא ערב לקיום החוזה מצד החברה.