התובעת, חב' מסע נסיעות ותיירות בע"מ, היא סוכנות נסיעות העוסקת במתן שירותי תיירות לחו"ל. ביום 24.12.05, הגישה התובעת תביעה כספית על סך 11,574 ש"ח נגד יפה קלופשטוק (להלן -
נתבעת 1), נגד גד קלופשטוק (להלן -
נתבע 2) ונגד משה יצחקי (להלן -
נתבע 3), בגין הפרת הסכם עם התובעת והתעשרות שלא כדין על חשבונה. ביום 27.03.06, ניתנה החלטה למחיקת נתבע 3 מכתב התביעה וזאת בשל העובדה, שהוגשה נגדו תביעה אחרת על סך 880,000 ש"ח, הכוללת בחובה גם את הסכומים הנתבעים בתיק זה ולא ניתן לתבוע את אותם סכומים בשתי תביעות שונות (ת.א. 12476/05) ולפיכך, נותרו נתבעים 1 ו- 2 בלבד (להלן -
הנתבעים).
מטעם התובעת העידה גב' מתי בנבנישתי. מטעם התובעים העידו מר קלופשטוק ומר משה יצחקי.
ביום 4.10.06, נחקרו העדים וניתן צו לסיכומים בכתב. כן נקבע, כי הנתבעים יסכמו תחילה. אולם, משלא הגישו הנתבעים את סיכומיהם ואילו התובעת הגישה את סיכומיה ביום 19.11.06 וכן הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר סיכומים, ניתן ביום 21.11.06 פסק דין כמבוקש. פסק הדין היה טכני בעיקרו וניתן מבלי שסיכומי הנתבעים וטענותיהם היו בפני. ביום 01.02.2007, ניתנה החלטה לביטול פסק הדין ואיפשרתי לנתבעים להגיש את סיכומיהם ולתובעת להגיש סיכומי תשובה.
תמצית טענות התובעת
בחודש ינואר 2002 או בסמוך לכך, הזמינו הנתבעים ממשרד התובעת, שני כרטיסי טיסה בחב' "אל על" לארה"ב וחזרה וכן טיסת פנים בחברת "American Airline", בין התאריכים 23.1.02 - 11.3.02. התובעת שילמה עבור הנתבעים את מחיר כרטיסי הטיסה בסך כולל של 2,078.92 $, אולם לא קיבלה תמורה, למרות דרישותיה החוזרות והנשנות בעל פה ובכתב.
הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם, שכן מר משה יצחקי (להלן -
נתבע 3 או
סוכן הנסיעות) העיד באופן סתמי, כי קיבל את התמורה במזומן ומסר אותה למנכ"ל החברה דאז. הנתבעים לא העידו את מנכ"ל החברה דאז, על מנת שיאשר האמור וסוכן הנסיעות הודה, כי לא פעל על פי המתחייב מתפקידו ולא הוציא קבלה בגין התשלום. בנוסף, על פי הנוהל במשרד התובעת הנתבעים ידעו או היה עליהם לדעת, כי התשלומים בגין הנסיעה מתבצעים כנגד המצאת קבלה ממחשב התובעת.
תמצית טענות הנתבעים
הנתבעים הזמינו מסוכן הנסיעות כרטיסי טיסה לארה"ב בעלות של 2,078$, כפי שנהגו מזה שנים רבות. הנתבעים אכן קיבלו לידיהם את הכרטיסים, עשו בהם שימוש ואף שילמו עבורם. טענת התובעת לקנוניה שרקמו כביכול הנתבעים עם סוכן הנסיעות, אין בה ממש. אומנם נתבע 2 העיד, כי בינו לבין סוכן הנסיעות הייתה היכרות מוקדמת ולפיכך הנתבעים נתנו בו אמון לאורך כל הדרך, אך הם שילמו את תמורת הכרטיסים במלואה. לאחר קבלת מכתבי התראה מהתובעת בדבר אי תשלום עבור הכרטיסים פנו מספר פעמים לסוכן הנסיעות אשר הרגיע אותם ואמר, כי מדובר בטעות.
דיון
אין מחלוקת בין הצדדים והנתבעים אינם כופרים בכך, שנסעו לחו"ל ואינם כופרים בעלות השירותים שהזמינו מהתובעת. השאלה השנויה במחלוקת היא, האם שולמה תמורה בסך של 2,078$ בגין הנסיעה לחו"ל, על ידי הנתבעים.
לאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות בתיק הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.
התובעת לא השכילה להביא כל עדות להוכחת טענותיה בכלל וטענת הקנוניה בפרט. מסקנתה המהירה של גב' מתי בנבנישתי (להלן -
מנהלת הנתבעת) בדבר "קנוניה" שנרקמה כביכול בין הנתבעים לבין סוכן הנסיעות, הופרכה בעדותה. ראשית עולה מחקירתה, כי היא כלל לא עבדה בחברה בתקופה הרלוונטית נשוא התובענה, אלא עבד מנכ"ל אחר בשם אורי הראל כך, שלמנהלת הנתבעת לא היתה כל נגיעה לעובדות הרלוונטיות ואין לה כל ידיעה אישית לגבי עובדות אלה,
"... במקרה הזה אני חושבת שקלופשטוק לא שילם לי את כרטיסי הטיסה.
אני לא הייתי נוכחת, אני יודעת שנתתי כרטיסי טיסה לקלופשטוק ולא קיבלתי את הכסף" (עמ' 12 לפרוטוקול, הדגשה הוספה). מנהלת הנתבעת הסיקה, כי ישנו חוב לנתבעים משום שבמחשבי החברה הופיע סימון בדבר חוב שטרם שולם. מנהלת התובעת לא הציגה תדפיס ממוחשב בדבר החוב הפתוח. כל שטענה,
"אני יודעת שהזמינו כרטיסים ואני יודעת שלא שולם עבורם ..." (עמ' 12 לפרוטוקול). כמו כן כשנשאלה בחקירתה מדוע היא סבורה, שהיתה קנוניה השיבה,
"מה יותר פשוט שנקנו כרטיסים ולא שולם, זה יכול להיות רק קנוניה, זו דעתי (עמ' 13 לפרוטוקול). התובעת לא ידעה לספק תמיכה כלשהי לטענה כה חמורה:
"ש. מאיפה הטענה שיש קנוניה?
ת. מהתוצאה." (עמ' 12 לפרוטוקול).
כאשר נדרשה מנהלת התובעת להסביר מדוע היא עומדת על תביעתה נגד הנתבעים למרות שהגישה כתב תביעה נפרד נגד סוכן הנסיעות וכן תלונה במשטרה השיבה,
"אני טוענת שיצחקי חייב את הכסף למסע בכל מקרה, רק שאני לא יודעת ... אני נשארתי בחוב מהדבר הזה" (עמ' 12 לפרוטוקול).
המסמכים שהגישה התובעת לתמיכה בטענותיה (
ת/1, ת/2), מחלישים את גרסתה ומחזקים את טענת הנתבעים. במכתב מיום 29.07.04 (
ת/1) המופנה לסוכן הנסיעות, חוזר נתבע 2 על טענותיו בכתב ההגנה, כי שילם לסוכן הנסיעות את מלוא סכום הכרטיסים ואף מסביר כיצד פנה לסוכן הנסיעות כל אימת שקיבל מכתב התראה,
"... בכל פעם שקבלנו מכתב ממך התקשרתי
מידית למשה יצחקי בחב' "מסע" בע"מ ושאלתי אותו לפשר "התופעה המוזרה" כלומר מכתבך. תשובתו היתה: "אל תתייחס למכתב אני כבר מעדכן במשרד ומסדיר זאת ואשלח לך המסמכים". לכן לא השבתי לך. גם הבוקר, כהרגלי, התקשרתי שוב למשה יצחקי
ושוב קיבלתי אותה תשובה! אולם מאחר שזה איננו מכתבך הראשון ולמרות כל ההבטחות של משה יצחקי, החלטתי שכיוון שהדבר לא עודכן לטרוח ולכתוב לך בזה ...". במכתב מיום 1.10.04 (
ת/2) המופנה אף הוא לסוכן הנסיעות, חוזר נתבע 2 על הכתוב במכתבו הראשון ומסביר, כי שילם בעד הכרטיסים במזומן. אך, הפעם מתרעם הנתבע על התשובות הלקוניות מצד סוכן הנסיעות ודורש להסדיר את העניין באופן סופי. כמו כן, הן במכתביו לתובעת הן בתצהירו והן בעדותו מציין נתבע 2, כי היתה בינו לבין סוכן הנסיעות היכרות מוקדמת,
"אני מכיר את יצחקי מזה שנים רבות כי הוא היה תלמיד שלי בבית הספר ..." (עמ' 5 לפרוטוקול) וכי היה מזמין מעת לעת כרטיסי טיסה ממנו.
ניכר, כי עדות נתבע 2 אמינה וגרסתו סבירה ומתקבלת על הדעת. סביר שהנתבע יסמוך על תלמידו שהכיר מספר רב של שנים קודם הזמנת כרטיסי הטיסה ואף הזמין ממנו מספר כרטיסי טיסה בעבר, שתינתן לו קבלה בעת חזרתו ארצה.
"כאשר חזרתי מארה"ב ולא מצאתי את הקבלה בדואר התקשרתי למשה ושאלתי מדוע זה לא הגיע אלי. הוא הבטיח לשלוח את הקבלה ועד היום לא קיבלתי אותה. אחר כך כל שבועיים התקשרתי אליו ושוב שאלתי מה קרה, הוא אמר שהוא מתפלא כי הוא נתן הוראה לחברת מסע להוציא את הקבלה והקבלה לא הגיעה וכך זה נמשך עד שקיבלתי מכתב מב"כ התובעת שבה אני נתבע כביכול על מה ששילמתי." (עמ' 6 לפרוטוקול).
חיזוק נוסף לגרסתם של הנתבעים, ניתן למצוא בעדותו של סוכן הנסיעות עצמו, אשר טען באופן מפורש, כי קיבל את מלוא הכסף במזומן מאת הנתבעיםואף הדגיש, כי לא ניתנה לנתבעים קבלה בגין התשלום.
"ש. נתת לו אישור זמני על התשלום?
ת. לא.
ש. למחרת בבוקר הגעת למשרד של מסע והוצאת קבלה?
ת. לא ...