א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
61778-06
15/09/2008
|
בפני השופט:
חאג' יחיא
|
| - נגד - |
התובע:
אלגריסי מרקו
|
הנתבע:
כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א
|
| פסק-דין |
התובע טוען כי נפגע באירוע המהווה תאונת דרכים על פי הגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים תשל"ה 1975 .
עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים לבדיקתו וקביעת נכותו . בית המשפט מינה את ד"ר גודווין , אשר נתן חוות דעת בה קבע כי לתובע נותרה נכות בשיערו של 10% עקב הפגיעה בשורש כף היד שהתובע נפגע באירוע .
במהלך קדם המשפט הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר גבוה הנזק שנגרם לתובע , והעמידו אותו על סך 100000 ש"ח , שכ"ט עו"ד ומע"מ . הצדדים נשארו חלוקים בשאלת מהות האירוע בו נפגע התובע .
התובע טוען כי נהג ברכב של קרוב משפחה שלו , ויצא מביתו לצורך קניית מצרכי מזון . בדרך חש כי יש תקר באחד מגלגלי הרכב, ירד, החליף את הגלגל, והחזיר את הגלגל הפגום לתא המטען. במהלך הכנסת הגלגל לתא המטען, ירד מכסה תא המטען באופן פתאומי על ידו הימנים ופגע בה בשורש כף היד .
הנתבעת הכחישה את תיאור האירוע שבפי התובע וטענה בכתב ההגנה כי התובע נפגע בנסיבות אחרות מהמתואר על ידו , וכי הוא נפגע למעשה בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים
על כך ועל המחלוקת בין הצדדים בדבר מהות האירוע בו נפגע התובע ואם הוא מהווה תאונת דרכים על פי החוק , נשמעו ההוכחות.
במסגרת ההוכחות העיד התובע לעצמו, גם העיד מר אילן איולקר , שיש ב עם התובע באותה נסיעה בה התרחש האירוע , וגם העידה אשתו של התובע גב' אלגריסי אושרית.
בסיום הבאת העדויות והחקירות הנגדיות, הסכימו באי כוח בעלי הדין כי בית המשפט ייתן פסק דין על דרך הפשרה , בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט , לאחר שטענו את טענותיהם .
בפסיקה על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט , או 4ג' לחוק הפיצויים,מעמיד השופט את עצמו במקומם של בעלי הדין ומנסה בעיניים שלהם להסתכל על התוצאה של המשפט , כתוצאה עתידית שאין איש מהם יודע אותה . הצדדים, והשופט במקומם, מעריכים את הסיכויים ואת הסיכונים אשר בהמשך ההליך , ומגיעים להחלטה בדבר הדרך המתאימה להתפשר , ועל הסכום עליו מתפשרים . אין הפסיקה על פי הסעיפים הנ"ל הכרעה שיפוטית אליה מגיע השופט על סמך כלל הראיות ששמע, אם כי במקרים כגון זה שלפני , כלל הראיות כבר נשמעו, ובהעדר הסכמה לפשרה על פי הסעיף הנ"ל , אמור השופט להכריע הכרעה שיפוטית במחלוקת, ולמעשה כבר התגבשה אצלו התוצאה אליה הוא אמור להגיע בהכרעה שיפוטית. בעת שהצדדים מפקידים בידי בית המשפט את הסמכות לפסוק על דרך הפשרה, יוצא בית המשפט ממסגרת המחשבות שלו על התוצאה שאליה הוא אמור להגיע , ועובר אל תוך המסגרת של מחשבות הצדדים על סיכויי ההצלחה של כל אחד מהם בעמדתו . החלטתו הנה שקלול של סיכויים וסיכונים בעיני הצדדים מה יכולה להיות החלטתו במחלוקת .
מכאן המונח " צדק חלוקתי " בו השתמש בא כוח הנתבעת בסיכומיו הקצרים . התוצאה צריכה להיות גם צודקת ומשקפת את סיכויי בעלי הדין שבית המשפט יקבל את הטיעונים שלהם . קרי בית המשפט , מעריך מה היו בעלי הדין בעצמם מסכימים , בפשרה, אילו הם בעצמם הגיעו להסכם פשרה באופן ישיר.
אין ספק שחישובי הצדדים להגיע לפשרה , מושפעים מן השלב בו נמצא הדיון המשפטי, האם בטרם נשמעו הראיות או לאחר מכן, והם מושפעים מן העוצמה והכוח אשר בטיעוני כל צד , המשפיעים על סיכוייו שבית המשפט יקבל את טענותיו .
במקרה שלפני ההסכמה כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה נעשתה לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק, והצדדים סיכמו . בטרם ינתן פסק הדין , קיימת עדיין העננה המצלה על השאלה , מבחינת הצדדים, מה יפסוק בית המשפט. בצל עננה כזו , על מה היו הצדדים מתפשרים ?
לאחר ששמעתי את עדי התביעה , והתרשמתי מהם, ולאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים , באשר למחלוקת בשאלה העובדתית, של מהות האירוע בו נפגע התובע, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע 80 % מערך הנזק עליו הסכימו הצדדים , קרי 80000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מ 30 יום לאחר מתן פסק דין זה, אגרת המשפט ששולמה , וכן 11 % שכ"ט עו"ד ומע"מ על שכר הטרחה .
ניתן היום ט"ו/אלול/תשס"ח 15/09/2008 ע.ג.'חג ' יחיא, שופט
לצדדים בדואר