נתוני רקע
1. התובעת (להלן, גם "יוסף") שימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כפקידה במשרד מהנדס העיר בעיריית חדרה. גב' אילנה ברנס (להלן - "ברנס"), היא אחותה. הנתבעים 1 ו-2 (להלן, גם "דדוש"), הם שכניה של ברנס. הנתבעת 3 (להלן, גם "סיגל"), היא בתם של דדוש. בין ברנס לבין דדוש קיימים סכסוכי שכנים רבים ומסועפים לעניין תלונות הדדיות שהגישו אלו כנגד אלו, בגין עבירות בנייה נטענות בבתיהם הגובלים.
2. במהלך הסכסוכים האמורים, כך טענת הנתבעים, הם סברו כי התובעת, המשמשת כאמור פקידה במשרד מהנדס העיר בחדרה, מניעה גורמים בעיריית חדרה להתנכל לדדוש לעניין עבירות בנייה נטענות בביתם. בעקבות זאת כתבו הנתבעים שני מכתבי תלונה נגד התובעת. המכתב הראשון מיום 26/7/99 נשלח למבקר עיריית חדרה, בהעתקים לראש עיריית חדרה, משרד עו"ד סטורזי - פייגנבוים ולמר בני ממקה, מהנדס עיריית חדרה. המכתב השני מיום 28/6/01 נשלח לראש עיריית חדרה, בהעתקים לסגן ראש העיר, מהנדס העיר, מנהל אגף כוח אדם, מבקרת העירייה ומבקרת המדינה. שני מכתבים אלו נוסחו עבור דדוש על ידי בתם, סיגל. התובעת סבורה הייתה שמכתבים אלו הוציאו דיבתה רעה. לפיכך, הגישה נגד הנתבעים תובענת דיבה על סך 300,000 ש"ח בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. הנתבעים התגוננו בפני התביעה.
3. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירה-שלה, תצהיר אחותה, ברנס וכן תצהירו של מר יהודה רומנו (להלן - "רומנו"). בתקופה הרלוונטית שימש רומנו מנהל מחלקת הפיקוח על הבנייה במשרד מהנדס העיר ויוסף עבדה תחת פיקוחו. נטען על ידי דדוש כי בהשפעת יוסף, רומנו נתבקש לטפל בעניין הסכסוך בין ברנס לדדוש ואף לא אחת הטרידם בהטרדות טלפוניות בלילות. רומנו הכחיש טענות אלו מכל וכל, אף ציין כי דדוש נהגו לפקוד את העירייה לא אחת ולגדף ולהשמיץ את יוסף.
ברנס גוללה את פרטי הסכסוך הממושך שלה עם דדוש. היא הכחישה מכל וכל מעורבות של אחותה, יוסף, לעניין סכסוך זה. ככל שנזקקה ברנס לעיין מעת לעת במסמכים במשרד מהנדס העיר, היא עשתה זאת בכוחות עצמה מבלי שנעזרה באחותה. כך נהגה, כזכותו של כל אזרח, ובעיקר בעל עניין בסכסוך פלוני.
4. מטעם דדוש וסיגל הוגשו תצהיריהם-שלהם. דדוש פירטו את קורות סכסוכם עם ברנס. בגדר סכסוך זה ציינה ברנס, לטענתם לא אחת, כי יש לה אחות שעובדת בעירייה, וכתוצאה מכך יש לה אף "קשרים" בעירייה, וכי בדעת ברנס לנצל "קשרים" אלו, באמצעות אחותה, יוסף, לעניין האינטרסים שלה בסכסוך זה. ואכן, כך טוענים דדוש, ברנס מימשה את איומה. הם החלו לקבל מכתבי התראה וכתבי אישום. באחד משלבי הסכסוך נדרשו הצדדים להתייצב בפני יו"ר ועדת הערר המחוזית. בדיון זה הסתבר להם כי נעלמו מתיק הנכס מסמכים רלוונטיים, דוגמת היתר בניה לחלון חדר השינה שלהם. בהמשך, ומשהוחזר התיק לארכיב העירייה, שבו המסמכים ותוייקו בתיק. לנוכח כל אלו קינן בלבם החשד כי ידה של יוסף בכל אלו. משום כך, ראו להגיש את תלונותיהם, במכתבם הראשון והשני הנ"ל.
עוד נמסרו, בתמיכה לגרסת הנתבעים, תצהיריהם של שלושה עדים בעיריית חדרה. אבי שיינטק (להלן - "שיינטק"), שימש כאחראי על הארכיון באגף הטכני בעירייה. הוא העיד כי ליוסף הייתה גישה חופשית לארכיון וכי היא הוציאה, לא פעם, את תיק הנכס של אחותה, ברנס, וכן את תיק דדוש, והואיל ומדובר בבית דו-משפחתי, שני התיקים היו מתוייקים בקלסר אחד. מר דורון גנץ (להלן - "גנץ"), שימש כראש לשכת ראש העירייה. בשנת 1999 פנו אליו דדוש וביקשו לבדוק תלונתם כלפי יוסף. הוא היה זה שהמליץ להם לפנות למר אברהם דרעי, מבקר העירייה. גנץ אף מסר את תגובתו לעניין גרסתה של יוסף לסיכול קידומה בעירייה, כנטען על ידה. אחרון המצהירים הוא מר חיים אביטן, סגן ראש עיריית חדרה (להלן - "אביטן"). אביטן הצהיר כי בחודש יוני 2001 פנו אליו דדוש בתלונה על יוסף. הוא היה זה שהמליץ להם להעלות על הכתב את תלונותם. הוא אף הנחה אותם לשלוח את מכתב התלונה לראש העיר ואת העתקי התלונה לכל המכותבים שנמנו בו.
5. אחר שכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. אכן, בעקבות החלטתי זו הגישה התובעת בקשה להגשת תצהירים משלימים וראיה נוספת. בהחלטתי מיום 5/5/04 דחיתי בקשה זו מטעמים דיוניים שנימנו בה. בגדר שיקוליי אתעלם, איפוא, מתצהירים משלימים וראיה נוספת זו.
6. להלן אדרש לאותן סוגיות הצריכות להכרעתי בפרשה שבפניי. אקדים ואציין כי לא שבעתי נחת מהתנהלות שני בעלי הדין ומטיעוניהם המתלהמים שלא לצורך. עוד אוסיף ואציין כי בגדר תביעת התובעת נטענו אף טענות לדיבה בעל-פה, בהשמצותיהם וגידופיהם הנטענים של דדוש אותה, בביקורים חוזרים ונשנים שלהם בבית העירייה. לא אדרש לדיבה נטענת זו, ולו מן הטעם שלא נמסר כל ציטוט או תוכן של דיבה זו. לעומת זאת, ברי שעליי להידרש לדיבה הנטענת בכתב, שהרי היא גלויה ועולה למקרא מכתבי התלונה האמורים.
אדרש, איפוא, לתשתית העובדתית הצריכה לשיקוליי בגדרה אפתח ואביא את עיקרי האמור במכתבי התלונה.
לעניין התשתית העובדתית
7. המכתב הראשון, שמוען למבקר העירייה, נפתח בכותרת-
"הנדון: ניצול אינטרסים אישיים של עובדת עירייה". בהמשך נרשם בו כי
"בהמשך לשיחתנו מיום 25/7/99 הנני מפרטת לך את הגורמים שבהם העובדת, שמחה יוסף, השתמשה בניצול לרעה כעובדת עיריית חדרה לטובת אחותה (ברנס אילנה)".
בהמשך מפרטת הכותבת את פרטי גרסתה. בגדרה נטען כי נאמר על ידי ברנס
"שיש לה קשרים בעירייה והיא תמרר את החיים" של דדוש. לאחר מכן התקבלו מכתבי התראה שונים ומשונים. זאת
"עקב התערבותה של שמחה יוסף ולחץ על גורמים במערכת ההנדסה...". ככל שעסקינן במחסן בלתי חוקי
"הגב' שמחה יוסף לחצה על המערכת והגישה בקשה לבדיקת הנושא". נטען במכתב כי גורמים בעירייה, ובהם אדריכל העירייה, מסר
"שהוא לא מבין למה היה עליו לחץ כל כך גדול לגרום להריסת המחסן והגג". נתונים אלו ואחרים, כך דדוש, מוכיחים
"שיש לחץ מצידה של שמחה וניצול קשרים בלתי הולמים לצרכים אישיים". חותם המכתב ומציין כי מבקר העירייה מתבקש
"לבדוק את הנושא בצורה מדוקדקת וישרה ולדון את העובדת על ניצול מעמד בעירייה לאינטרסיים אישיים ולמצות עמה את הדין".
בשולי המכתב נרשמו שתי "הערות". בראשונה נטען על הטרדתו של רומנו, לא אחת, בשעות הלילה. בהערה השניה נרשם כי
"לשמחה יוסף יש אחות נוספת שעובדת בעירייה וכך נגרם לחץ אינטנסיבי על העובדים בעירייה, אבקש לברר את שם האחות ולמצות אף עמה את הדין".
8. המכתב הראשון הנ"ל לא נענה כל עיקר. המכתב השני מיום 28/6/01 נשלח, כאמור, לראש עיריית חדרה. אף במכתב זה מגוללים הנתבעים את פרטי גרסתם על כך שברנס מנצלת את העובדה שאחותה, יוסף, עובדת במשרד מהנדס העיר. נטען בו כי
"עובדת העירייה שמחה יוסף שלפה פרטים מתוך תיק הבנייה וכן השמידה מסמכים שכן דבר זה נוגד את החוק". לנוכח מכתב תלונה של ברנס המצוי בתיק תהו דדוש הכיצד החלטות שיפוטיות שאמורות להיות חסויות, הגיעו לידיה של ברנס, אם לא כתוצאה ממעורבותה הנפסדת של יוסף. נטען כי בדיון בפני ועדת הערר המחוזית, בה הם ביקשו להציג היתר בנייה, הוא לא נמצא בתוך התיק ודדוש נאלצו להמציא עותק שלהם. אך בהמשך ההיתר האמור חזר ונמצא מתוייק בתיק. עוד נטען כי נעלמו מהתיק תמונות והחלטה של ועדת הערר.
לנוכח כל אלו נטען כי
"לאור כל הפעולות והתככים אשר ביצעה העובדת שמחה יוסף הנני מבקש להביא את העניין לטיפול המתאים. לא ייתכן כי עובדת אשר מחבלת בתהליכי העבודה, במקום ציבורי ובמקום אשר נותן שירות לאזרח ראוי לעבוד בעירייה". ועוד נדרש
"לקבל לידי את תוצאות הבדיקה לגבי התחבולות שביצעה הגב' שמחה יוסף ומה עלה בגורלה".
9. בעקבות מכתב זה נענו דדוש על ידי מבקר העירייה במכתבו מיום 19/7/01. המבקר ציין כי
"לאחר בדיקתי אין לעובדת שמחה יוסף כל קשר וגישה לארכיון הטכני. תלונתך נבדקה באופן יסודי, מאחר ומדובר בסכסוך שכנים אין הרשות אמורה להתערב בין שכנים".
10. התובעת טוענת כי מכתבי התובעים בשקר יסודם וגרמו לה לנזקים לרוב. וכך, מציינת יוסף כי במשך 9 שנים עבדה בעיריית חדרה כעובדת ניקיון. בשנת 1999 היא קודמה לתפקיד של פקידה זוטרה במחלקת הפיקוח על הבנייה. בסוף חודש מאי 2001 הייתה מועמדת לקידום נוסף כמזכירה במחלקת פניות הציבור בעיריית חדרה. היא אמורה הייתה לבצע חפיפה ולעבוד בתפקידה החדש החל ב- 1/7/01. משום שבמחצית יוני 2001 פנו הנתבעים בעל-פה למנהלת המיועדת שלה, גב' יהודית אסולין, והשמיצו אותה באשר להשפעתה הבלתי הוגנת הנטענת, נשלל ממנה הקידום האמור.
בחינת מכלול הנתונים מעלה כי התשתית העובדתית מעורפלת ביותר. גב' אסולין יהודית לא מסרה כל תצהיר מטעם מי מבעלי הדין. גנץ טוען כי הוא היה מעורב בסוגיית אפשרות קידומה של יוסף. לאחר יומיים של תקופת ניסיון הקידום האמור לא יצא אל הפועל. כך, רק משום שמנהלה הישיר, מהנדס העיר, לא הסכים לשחרר אותה מבלי לקבל מזכירה אחרת במקומה. גרסה זו של גנץ מעוררת, למצער, תמיהה רבה. יוסף מחתה כנגד אי-הקידום האמור. הונח בפניי סיכום ראיון אישי עמה שנעשה עם מנהל אגף כוח אדם ויו"ר ועד העובדים. מסיכום הראיון עולה כי הבטחה לקידום העובדת לא בוצעה ללא כל הסבר. עורך הראיון מציין
"שאני לא יכול לתת הסבר כי אני לא הצעתי ולא הבטחתי המעבר!". אין צריך לומר כי הסבר זה דחוק וצולע. אם אכן היה ממש בטענת גנץ לעניין סירובו של מהנדס העיר, פשיטא היה דבר זה עולה כהסבר טבעי ומתבקש לפשר אי-הקידום בסיכום הראיון הנ"ל.
11. אף ככל שעסקינן בשאלה האם יוסף בדקה, וחזרה ובדקה, את תיקי הבנייה של ברנס ודדוש, מצויים בפניי גרסתאות סותרות. מחד גיסא, תומך בגרסת הנתבעים שיינטק. מאידך גיסא, מבקר העירייה, שהוא לכאורה גורם בר-סמך ונטול-פניות שאליו פנו דדוש, תומך בבירור בגרסת יוסף. ועם זאת, אין הסבר מניח את הדעת לכך שמבקר העירייה ראה למסור החלטתו רק בעקבות מכתב התלונה השני, אף לאחר שנתיים.
12. מול ערפל עובדתי בשני אלו, ברי לי כי לא היה שחר לטענתם של דדוש, במכתבם הראשון, אודות אחות נוספת של ברנס, זולת יוסף, שאף היא עובדת בעירייה ומפעילה לחצים נגד דדוש. הוברר לי כי אין ליוסף אחות נוספת העובדת בעירייה.