פסק-דין בתיק א 60607/05

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו ביום 1.6.04 עת עבד אצל הנתבעת 1 (להלן: "המעסיקה או הנתבעת) אשר הייתה מבוטחת בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו אצל נתבעת 2.

רקע לתביעה:

2. התובע יליד 1.1.48 תאר בכתב תביעתו את התאונה וציין כי ביום התאונה התבקש על ידי נציג התובעת לעבוד במתקן מילוי מיכלי גז, משימה אשר לא הייתה במסגרת עבודתו הקבועה אצל הנתבעת. היות והתובע עבד כמכונאי ימי במחלקה אחרת, הרי שלא היה לו כל ניסיון קודם בביצוע המשימה . התובע פרט את מהלך העבודה באופן שעבד בעמדה האחרונה במתקן אליו הגיעו מיכלי גז אשר נדחפו על ידי בוכנה לכלובים גדולים בזוגות ולאחר שהכלוב היה מתמלא בחמישה זוגות של מיכלים היה על התובע לסגור את הכלוב על ידי שני עצרים, עליון ותחתון. כדי להרכיב את העצר התחתון התובע העביר את רגלו הימנית מעבר לבוכנה כאשר לפתע הבוכנה פעלה ומחצה את רגלו הימנית של התובע  ונפגע גם ברגלו השמאלית. (להלן: "התאונה").

3. ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים "ברזילי" באשקלון שם אושפז במחלקה האורטופדית לשבוע. ביום 7.6.04 נותחה רגלו של התובע וכן עבר קיבוע שבר בטביה עם הכנסת מסמר תוך לשדי. התובע שוחרר לביתו ביום 9.6.04 והצטווה להישאר בימי אי כושר עד ליום 30.9.04. ביום 11.9.05 התקבל התובע לניתוח בהרדמה כללית להוצאת המסמר והומלצו לו ימי אי כושר נוספים עד ליום 30.11.05.

4. בשתי ישיבות ההוכחות מתאריכים 3.2.08 ו- 4.6.08 העידו לפניי: התובע , אשתו, מר צחי אלמקייס-עובד נוסף שעבד עם התובע ביום התאונה, ומטעם הנתבעת העידו מר אלכסנדר סקבילין- עובד הנתבעת אשר לא הכיר את התובע עובר לתאונה ועבד בסמוך למקום פגיעתו. מר דורין פטקולסקי - מנהל מטעם הנתבעת ביום התאונה. כמו כן נחקר על חוות דעתו מומחה מטעם בית המשפט אשר בדק התובע- ד"ר רון ארבל.

אירוע התאונה:

5. התובע מציין בתצהירו כי לא עבד מעולם במתקן הגז בו הוצב עובר ליום התאונה, לא הכיר כלל את העבודה שכן הייתה שונה לחלוטין מעבודתו במחלקתו הרגילה. כאשר הגיע ביום התאונה למתקן ציין כי קיבל הסבר קצר על המתקן מבלי שניתנה לו הדרכת בטיחות בסיסית בדבר הסיכונים הכרוכים בה. תפקידו היה להרכיב סוגרים על הכלובים כאשר מיכלי הגז נכנסו לכלובים בזוגות על ידי בוכנה באופן אוטומטי, לאחר שהכלובים מכילים 5 זוגות היה על הבוכנה לעצור באופן אוטומטי עד שהכלוב המלא יוצא ונכנס במקומו כלוב ריק. תפקידו היה לעצור את העצר התחתון ועל מנת לעשות כן הבין כי עליו להעביר את רגלו הימנית מעבר לבוכנה. לאחר שביצע פעולה זו מספר פעמים ירדה הבוכנה מעצמה ומחצה את רגלו הימנית (סעיפים 5-10 לתצהיר עדותו הראשית).

6. בחקירתו הנגדית חזר התובע על נסיבות אלו (עמ' 25 ש' 1-6) וציין כי כאשר הגיע לעבודה עם עובדים נוספים באותו יום לא הסבירו להם נושאים בבטיחות לפני תחילת העבודה (עמ' 25 ש' 23) ובלשונו ציין כי: "...דורין הביא אותי לעמדה ואמר לי שזה הכפתור חירום אם קורה משהו לעצור אותו, מה התפקיד שהיה עליי לעשות...(עמ' 26 החל משורה 9). התובע ציין כי עמד לפני המסוע, כאשר היה עליו לשים את העצר התחתון התקשה לעשות כן, שאל את מר אלכסנדר סקיבלין שעבד לידו על הדבר והלה אמר לו כי : "...דורין מתעקש שנשים גם את העצר התחתון. מצאתי לי שיטה כי מתעקשים ואני ממלא את מה שאומרים לי, העברתי את הרגל מעבר לבוכנה" (עמ' 27 ש' 12-17). התובע ציין כי עובר לתאונה חזר על הפעולה מספר פעמים (עמ' 27 ש' 20) כאשר ראה שהשיטה עובדת המשיך עד שלקראת סוף המשמרת הבוכנה פתאום זזה מעצמה. התובע העיד כי באותו יום היו הרבה תקלות במתקן (עמ' 28). התובע ציין כי לא ראה עובד אחר במתקן הזה שכן היה לבדו בעמדה כך שלא היה לו ממי ללמוד, גם העובד אלכסנדר התעסק בפעולה אחרת (עמ' 28 ש' 16-23). את ההוראות קיבל מדורין עצמו (עמ' 29 ש' 1).

7. לשאלת ב"כ הנתבעים אם לא הבין כי להכניס את הרגל למסוע זה מסוכן ציין התובע כי כל עוד הכלוב לא היה מלא, הבוכנה לא הייתה אמורה לעבוד ועל כן לא חשב שזה מסוכן ואם אכן היה חושב שפעולה זו מסוכנת לא הי העושה אותה. התובע ציין כי לא לחץ על כל כפתור הפעלה (עמ' 29 ש' 15-23).

8. עד ההגנה סקיבלין אלכסנדר שעבד באותו יום במתקן בסמוך לתובע ציין בחקירתו הנגדית כי התחיל לעבוד על המתקן ובכלל כחודש לפני התאונה, כאשר התחילו לעבוד על המתקן לאחר בנייתו רק בפברואר 2004 כלומר ארבעה חודשים לפני התאונה. (עמ' 35 ש' 9-16). העד תיאר את ההדרכות שקיבל עובר לתחילת עבודתו אשר כללו חוברת על המכונה אותה למד מספר ימים, החתמה על הדרכות אצל המנהל דורין והדרכות בטיחות תקופתיות נוספות לעובדים (עמ' 36). ביום האירוע למעשה היה לו ניסיון של חודש במתקן והוא הוצב כמטר ממקום עבודתו של התובע. העד ציין כי יכול היה לראות את שיטת עבודתו של התובע אולם לא כל הזמן משום שהתרכז בעבודתו שלו. העד ציין כאשר ראה את עבודתו של התובע סבר כי שיטת העבודה שלו תקינה אולם בזמן התאונה שיטת העבודה לא הייתה תקינה כי הבין בדיעבד שהתאונה נגרמה היות והתובע  הכניס את הרגל (עמ' 37 ש' 16-23). העד לא יכול היה להגיד אם ראה את התובע לראשונה מכניס את רגלו בעת קרות התאונה או שנהג לעשות כן כשיטת עבודה (עמ' 38 ש' 7) שהציבו אותו בסמוך לתובע על מנת שאם יהיו לו שאלות שיוכל להדריכו (עמ' 38 ש' 13) ושלמעשה עבודת התובע הייתה פשוטה ועל כן לא היה כל צורך לעקוב אחריה (עמ' 38 ש' 23). העד ציין כי האחראי היה דורין (עמ' 39 ש' 16) והעבודה אכן הייתה קשה גם בעבורו כי בכדי להכניס את העצר התחתון היה צורך בהתכופפות עד גובה נמוך (עמ' 39 ש' 22). העד ציין כי דובר במתקן חדש כאשר לאחר התאונה הוסיפו בעמדה בה  עבד התובע קורה (עמ' 41 ש' 23).

9. הנתבעת העידה את המנהל דורין אשר ציין לעניין ההדרכות אותן העביר לתובע ביום האירוע כי יש להיזהר בעבודה עם הבוכנות ואם ישנה בעיה אין לתפוס יוזמה אלא להרים את היד והוא יגיע וינסה לפתור אותה (עמ' 43 ש' 11-16) לאחר ההסבר הקצר העובדים נשלחו לעמדות. המתקן היה חדש ובהרצה (עמ' 44 ש' 14-17) ושהיה על העובד אלכסנדר להדריך את התובע  אולם לא שמע את אלכסנדר עושה זאת (עמ' 45 ש' 10-16. העד מציין כי הסתכל מספר דקות על עבודתו של התובע ולא ראה כי הוא מעביד את רגלו כמו שעשה בעת התאונה ולא בחן את כל מהלך העבודה של התובע שכן היה עסוק בדברים אחרים (עמ' 45 ש' 17-23). העד ציין כי לא החתים את התובע על תדריך בטיחות, לא נתן לו לעיין בחוברת, מבחינתו התובע היה עובד וותיק אצל הנתבעת ולא אבחן אותו לצורך העבודה כעובד חדש. העד ציין כי אינו יכול לתת הסברי בטיחות שכן אלו אורכים שעות ארוכות ולא היה לו זמן לעשות כן (עמ' 47). העד ציין כי ישנם נהלים ספציפיים למתקן שהתובע לא ראה (עמ' 47) וגם לאחר התאונה היו בעמדת התובע תקלות במכונה אשר תוקנו כך למשל הוסף מפסק חירום , כבל ומעקב (עמ' 51 ש' 19-23). העד ציין כי בוכנה לא אמורה לעבוד אלא אם מישהו מפעיל את החיישן שפוקד על הדחיפה (עמ' 53 ש' 5-7).

10. מדברים אלו עולה כי גרסתו של התובע לעניין קרות התאונה אמינה ואף עדי ההגנה מאששים אותה על כן אני קובע כי אכן כך התרחשה התאונה.

דיון לעניין האחריות:

11. אין צורך לפרט את חובתו המושגית של מעביד כלפי עובדו שכן עניין זה פורט בהרחבה בהלכת בית המשפט העליון לא אחת. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית הרי שאני מקבל את טענות התובע לעניין זה שלא קיבל הדרכה באשר לשיטת העבודה הנכונה בעמדה בה קרתה התאונה אלא למעשה קיבל הוראות כלליות לגבי כלל העמדות עובר לתחילת העבודה בזמן שהגיע למקום יחד עם עובדים נוספים. אני מקבל את טענת התובע כי אותה עת לא היה מעקה או מפסק חירום או כל אמצעי הגנה אחר וכי הוא לא ידע דבר החיישן במכונה המפעיל אוטומטית את הבוכנה עת עבד בעמדה. הנתבעת לא הציגה תמונות העמדה להפריך הטענות ולמעשה עדיה מאמתים טענות התובע. למעשה הן דורין והן אלכסנדר מודים כי לא הדריכו את התובע באשר לפעילות המכונה והתובע עבד בגפו ללא פיקוח. המתקן היה חדש ובהרצה ולתובע לא היה כל ניסיון קודם בעבודה מסוג זה.

12. גם עדותו של המנהל דורין מעלה תהיות רבות בכל הנוגע לדאגת הנתבעת לבטיחות עובדיה, העובדים הזמניים אינם מקבלים הדרכות מפאת חוסר זמן. התובע לא ידע כי אסור היה לו להכניס את רגלו הימנית בעת הפסקת פעילות הבוכנה ולמעשה ניסה לרצות את מעסיקתו ולעשות עבודתו נאמנה.

13. אין צורך לפרט את הסיכון הרב שיש במכונה שאינה מגודרת הפועלת באופן מיכני באמצעות בוכנה ואין צורך גם בחוות דעת מומחה לבטיחות על מנת להוכיח כי יש לנקוט אמצעי זהירות על מנת להקטין את הסכנה, ולו המינימאליים בהם - הדרכת העובד. על כן איני מקבל את הטענה של הנתבעת כי עקב אי המצאת חוות דעת זו לא הוכיח התובע את טענתו. כך גם בכל הנוגע לטענת הנתבעות בדבר הפרת החובה החקוקה. תיאור עדי ההגנה ועדי התביעה מלמדים כי אכן מדובר במכונה מן הסוג אליו התכוון סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל 1970 בס"ק 4 שכן מדובר במכונה שהיה על הנתבעת לגדר כדין כפי שעשתה בפועל לאחר התאונה.

14. לאור כל האמור לעיל הוכח כי התאונה נבעה מרשלנות הנתבעת ומהפרת החובה החקוקה לגדר את המכונה .

אשם תורם:

15. טוענת הנתבעת בסיכומיה כי יש לייחס אשם תורם בשיעור של 50% לפחות לפתחו של התובע שכן התובע לא היה נפגע אם היה נוקט מידה מינימאלית של זהירות ותשומת לב ופועל בדרך שהוסברה לו. טענה זו איני מקבל כי התובע הצליח להוכיח כי למעשה לא ניתנה לו כל הדרכה בדבר בטיחות בעבודה במכונה מן הסוג הזה. הנתבעת טוענת כי לאור עברו העשיר של התובע וניסיונו מידת אשמתו המוסרית עולה על זו שלה. אולם הוכח בפניי כי ניסיונו של התובע לא היה רלבנטי בסוג העבודה שנדרש ממנו ולמעשה התובע העיד באריכות בחקירתו הנגדית את סוג העבודה אותה נדרש לבצע במסגרת עבודתו הקבועה.