1. עניינה של תביעה זו שבפני, הינו הסכם למתן שירותי חקירה, שנכרת בין התובע לבין הנתבעים, בגינם שילם התובע מקדמה כספית, אולם לא קיבל לטענתו, את התמורה המובטחת.
רקע עובדתי
2. התובע הינו אדם פרטי, אשר ביקש לשכור את שירותיהם של
הנתבעים, שהינם חוקרים פרטיים במקצועם, לצורך איסוף חומר, שאמור היה לשמש בסיס לתביעה בגין לשון הרע, שהתובע היה מעוניין להגיש כנגד המקומון "כאן נעים", שפרסם כנגדו מספר כתבות בעלות אופי שלילי.
3. ביום 1.9.03 נכרת בין הצדדים הסכם עבודה (להלן:
"ההסכם"), על פיו היו אמורים הנתבעים, לספק לתובע את שירותי החקירה, כמפורט בהסכם.
4. בהסכם נקבע, כי עלות החקירה המלאה, יעמוד על סך של 12,000$ וסוכם כי בשלבי החקירה הראשונים, ישלם התובע לנתבעים, מקדמה של 5,000$ לצורך התחלת העבודה.
5. התובע שילם לנתבעים את סכום המקדמה במעמד חתימת ההסכם, אולם משסבר, כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם, הגיש תביעתו זו וביקש לחייב את הנתבעים בהשבת סכום המקדמה, העומד כיום על סך של 32,281 ש"ח.
טענות הצדדים
6. התובע טוען, כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות כלפיו ולא עמדו בתנאי החוזה, בין היתר בשל המעשים ו/או המחדלים הבאים:
א. ביצעו האזנות סתר בלתי חוקיות ללא ידיעתו ו/או הסכמתו ובידיעה כי לא יוכל לעשות בהן כל שימוש.
ב. לא ביצעו חקירה בכלל ו/או לא ביצעו חקירה יעילה כפי שהתחייבו בחוזה.
ג. לא מסרו לידיו דו"ח חקירה כלשהו, על אף דרישותיו החוזרות ונשנות.
ד. לא סיפקו לו כל מידע הרלוונטי לנושא החקירה שעניינה - תביעת לשון הרע כנגד המקומות "כאן נעים".
הנתבע 1 טען, כי התובע מעולם לא שכר את שירותיו וכי חלקו בפרשה, התמצה בהיותו מתווך בין התובע לבין הנתבע 2, שהינו הבעלים של משרד החקירות "מאגר חקירות" (להלן:
"משרד החקירות"), שהוא הגורם שביצע בפועל את החקירות.
הנתבע 2 טען, כי החקירה בוצעה באופן מקצועי ולשביעות רצונו המלאה של התובע וכי הפסקת החקירה נעשתה ביוזמת החוקרים, אשר שיתפו את התובע בהערכתם, כי קשה עד בלתי אפשרי, להשיג את תוצאות החקירה הרצויות לו, מאחר ולא רצו לגרור אותו לחקירת סרק.
דיון
7. למעשה עניינה של התובענה דנן, נסוב סביב השאלה, האם הפרו הנתבעים את הסכם העבודה שנכרת בינם לבין התובע, בקשר לביצוע החקירה שנדרשה על ידו.
ראשית, ובטרם אבחן את טענות הצדדים,
יש מקום לבחון את הטענה המקדמית שהעלה הנתבע 1 ולפיה, אין יריבות בינו לבין התובע, מאחר והתובע מעולם לא שכר את שירותיו וכי הוא שימש כמתווך בלבד, בין התובע לבין הנתבע 2, שהיה, לטענתו, מי שביצע את העבודה בפועל.
הנתבע 1 (להלן:
"תשובה") טען, כי אומנם הכיר את התובע, אולם מאחר ותחום התמחותו היה בחקירות ביטוח ולא בסוג החקירות הנדרש ע"י התובע, הוא הפנה את התובע לטיפולו של משרד החקירות של הנתבע 2 ובתמורה לכך סוכם בינו לבין הנתבע 2, כי יקבל עמלה של 15% מן התשלום שיתקבל ע"י התובע.
תשובה טען עוד, כי מרגע שהועבר התיק לידי הנתבע 2, ניתקו כליל קשרי העבודה בינו לבין התובע וכמו כן, כי לא היה מעורב ביצירת תנאי ההתקשרות אשר הועלו על הכתב ע"י הנתבע 2 ולא היו ידועים לו מהות העבודה ומהלכה וכל התחייבויות שנוצרו, אם נוצרו, היו בין התובע למשרד החקירות של הנתבע 2.
טענותיו של תשובה מהוות טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, שכן שמו צוין מפורשות במסמך, כצד להתקשרות ולהתחייבויות שנקבעו בהסכם:
"הסכם בין מאגר חקירות המיוצגים ע"י
מר תשובה ניסים ומר צבי מנולביץ מס' רישון 05668530 ובין אברהם לביא המעוניין לקבל עבודות חקירה. הוסבר לאדונים צבי ו
תשובה אודות החקירה שקיבלו...האדונים
תשובה וצבי מתחייבים לעשות עבודתם במהירות וביעילות..."
אין בידי לקבל את טענתו של תשובה, כי הוא איננו צד להסכם נשוא התביעה וכי התובע לא שכר את שירותיו שכן, כאמור,
בהסכם מצוין מפורשות, כי תשובה הינו אחד מהחוקרים המחויבים לספק את שירות החקירה הנדרש ותשובה עצמו אף חתם על הסכם ההתקשרות עם התובע.
