התובע, בעלים של דירת מגורים ברחוב שלונסקי 10, תל אביב, הגיש נגד הנתבעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 4,180 ש"ח. לטענתו, הגיש ביום 11/5/03 השגה בגין הארנונה שנקבעה לו לשנת 2003 וביקש להעמידה על סך 2,000 ש"ח לשנה. מאחר והעיריה לא השיבה להשגה, דינה להתקבל ויש להעמיד את הארנונה על סכום זה. על אף הגשת ההשגה שולמה הארנונה לשנת 2003 במלואה בסך 6,180 ש"ח ועל כן, על הנתבעת (להלן -
העירייה או
הנתבעת) להשיב לתובע סך של 4,180 ש"ח, ששילם ביתר.
העיריה הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בה נטען, בין היתר, כדלהלן: התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, ההשגה לא הוגשה במועד, על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן -
חוק הערר), לא ניתן להגיש השגה בעילות המפורטות במכתבו של התובע מיום 11/5/03, טענות אלה אינן בסמכותו של מנהל הארנונה בעירית תל אביב לדון ולהכריע בהן. עוד טענה הנתבעת, שהסוגיה שמבקש התובע לדון בה היא סוגיה שבסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים אשר הולבשה בכסות של תביעה משפטית ובעצם מדובר בתקיפה של אופן עבודתו של מנהל הארנונה בעיריית תל אביב. סעד זה אינו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.
בישיבה שנקבעה לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן הסכימו הצדדים, שתידחה הבקשה למחיקת כותרת, תינתן רשות להתגונן והתצהיר ישמש ככתב הגנה. באותו מועד נחקרה הגב' רחל מונד, מנהלת מחלקת שומה ב', בעירית תל אביב. מטעם התובע הוגש תצהיר ב"כ עו"ד ישראל כלוף. ב"כ העיריה ויתרה על חקירתו הנגדית והצדדים סיכמו בכתב את טענותיהם.
דיון
התביעה בענייננו היא תביעת השבה כספית ולאור סכומה היא בסמכותו של בית משפט השלום. כך נקבע ברע"א 6590/05
עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (כב' הש' א' גרוניס, החלטה מיום 19/9/05): "... כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית... אף אם נבחן את הענין מן ההיבט הדיוני, נמצא שאין יסוד לטענה שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בתביעת השבה המוגשת נגד רשות מקומית". כך גם נקבע ברע"א 3879/05
עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ, (כב' הש' א' רובינשטיין, החלטה מיום 12/7/05), המבחן היחיד הקובע הוא מבחן הסעד ואין זה משנה, אם עילת התביעה נולדה בתחום המשפט המינהלי, "שגם במקרה זה אין מדובר אלא ב'תביעה אזרחית', שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא 'כיסוי' לדבר אחר".
ב"כ התובע מקדים ומציין בפתח סיכומיו, שתביעה זו נועדה לבדוק את כשרות התנהלותה של הנתבעת בכל הנוגע להשגות המוגשות על ידי הציבור, אך בית משפט מחליט בתביעה על פי כתבי הטענות ולא על פי הצהרות הצדדים בסיכומיהם.
סעיף 3 לחוק הערר קובע, כי ניתן להגיש השגה לפני מנהל הארנונה, תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום וזאת, על יסוד 3 טענות הקבועות בחוק. האחת, הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום. השניה, נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו. השלישית, הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות.
המאפיין של הטענות המפורטות בסעיף 3 לחוק הערר הוא, שהן נוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים לעיתים את בדיקת המצב בפועל, ולא מדובר בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק, כגון הקריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה (עע"מ 5640/04
מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש ואח', פסק דין מיום 5/9/05).
עיון במכתב ב"כ התובע מיום 11/5/03 מגלה, שאין מדובר בעילות המפורטות בסעיף 3 לחוק הערר. התובע טוען, שהודעת התשלום בלתי חוקית מאחר ואינה מפרטת את התעריף השנתי למ"ר. כמו כן טוען התובע, שיש להקטין את הארנונה מאחר ומפגעים שונים, כגון ציר תנועה מרכזי ובית אבות, פוגעים בהנאה ובשימוש הנכס למגורים. לבסוף נטען, שמאחר והנכס נבנה ב-1979 ולא ב-1985 יש לשנות את סוג הבנין. כאמור, טענות אלה אינן נימנות על הטענות הטכניות - עובדתיות שבסמכותו של מנהל הארנונה. מנהל הארנונה אינו יכול להפחית ("הנחה" בלשון התובעת) את הארנונה מהטעמים המפורטים במכתב.
אכן נכון הדבר, שסעיף 4(ב) לחוק הערר קובע, שאם מנהל הארנונה לא השיב להשגה תוך 60 יום מיום קבלת ההשגה - "ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה". הדבר נכון לגבי השגה שהוגשה בהתאם לחוק אך אין הדבר יכול להיות נכון, אם טענות המשיג אינן נימנות על הטענות המפורטות בסעיף 3 לחוק הערר. מחדלו של מנהל הארנונה יכול ל"הכשיר" טענות שבתחום סמכותו אך לא ניתן לומר, שמחדל זה יגרום לקבלת טענות שמלכתחילה לא היו בסמכותו.
בשולי הדברים יצויין, שספק אם הוכח שההשגה הוגשה במועד. על פי סעיף 3 לחוק הערר יש להגיש את ההשגה תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום. בכתב התביעה לא נכתב המועד בו קיבל התובע את הודעת התשלום. גם בתצהיר מטעם התובע לא נאמר מתי קיבל התובע את הודעת התשלום, כל שנאמר הוא, ש"ההשגה נשלחה... במועד הקבוע בחוק". מכל מקום, התביעה נדחית מטעמים אחרים.
לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה. לאור נסיבות הטיפול בפניית התובע וב"כ, אשר התגלו בחקירתה הנגדית של הגב' רחל מונד, אין צו להוצאות.
ניתן היום כ"ח בכסלו, תשס"ו (29 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.