עובדות שאינן במחלוקת
כלי רכב, המבוטח על ידי
התובעת,
איילון חברה לביטוח בע"מ, היה מעורב בתאונת דרכים, במסגרתה איבד נהג התובעת שליטה והתנגש בדבר מה, והרכב ניזוק בחלקו הקדמי בצורה קשה. הרכב נגרר למוסך של
הנתבעים (
מוסך איציק יהוד (1998) בע"מ, בהנהלת
יצחק קפויה [להלן ביחד -
המוסך], המבוטח על ידי
הפניקס חברה לביטוח בע"מ), ביום 29.6.01, יום שישי בשבוע. באותו יום, הגיע למוסך שמאי מטעם התובעת,
מר רפי פריימן, אשר קבע כי לרכב נגרם נזק רב, ויש לסלק את התביעה על בסיס "אבדן להלכה". זאת, מאחר שהנזק מהווה 49.04% מערך הרכב. לפיכך, הומלץ לתובעת שהרכב ימכר במצבו הניזוק. קביעה זו היתה נתונה להחלטה סופית של מבוטח התובעת.
בשעות המוקדמות של יום 1.7.01, עוד טרם נפתח המוסך, פרצה שריפה ורכב התובעת נשרף. השריפה פרצה מתוך רכב התובעת.
חוקר הדליקות מטעם הנתבעים, מר
שלמה מאור (להלן -
מאור), אשר חוות דעתו הוגשה בהסכמה, קבע כי הסבירות הגבוהה ביותר היא שהדליקה פרצה בשל כשל בצמת חוטי חשמל, בחלק הקדמי של הרכב, כתוצאה מהתאונה שהרכב עבר. הצמה "נלחצה" בין חלקי הפח, נפגעה והתחממה עד שהתלקחה.
המחלוקות
לטענת התובעת, המוסך הינו "שומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו"
, וזאת מכח
סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן -
חוק חוזה קבלנות), המפנה ל
סעיף 2(ב) ריישא לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן -
חוק השומרים). לפיכך, המוסך אחראי לנזק שנגרם, אלא במצב שבו הנזק נגרם "עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן". השריפה לא היתה בבחינת "נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש", ועל כן אין המוסך פטור מאחריותו. מאחר שכך, הוא אחראי לנזק שנגרם לתובעת.
אם יגיע בית המשפט למסקנה כי אין מדובר ב"שומר שכר עיקרי", אזי יש לבדוק את רשלנות המוסך. חוקר הדליקות
מאור קבע כי במוסך לא נותק כבל המצבר ברכב. אילו נותק הכבל, טוענת התובעת, היתה נמנעת השריפה, ועל כן התרשל המוסך, שלא ניתק אותו.
התובעת, לאור השריפה, נאלצה לשלם למבוטח את מלוא מחיר רכבו (כפי שהיתה עושה, כנראה, ממילא, עקב התאונה),
אך לא היו בידיה השרידים למכירה. לפיכך, מחיר השרידים שאבדו הוא הנזק שנגרם לתובעת, ועל הנתבעים לפצותה בגינו. מחיר השרידים נקבע בהתאם לשיעור הנזק שקבע השמאי (במקרה זה 49% מערך הרכב), ובהתאם להסכם בין התובעת לבין סוחר רכב שעימו היא קשורה בהסכם והרוכש ממנה שרידי רכב לאחר תאונה, "
האחים יזדי", היתה התובעת זוכה בתמורה בגין השרידים בשיעור 45% מערך הרכב, היינו - 17,955 ש"ח.
לטענת הנתבעים, המוסך אינו "שומר שכר עיקרי", וזאת מכמה טעמים: איש מהמוסך לא החל בטיפול ברכב התובעת, שאך הספיק להגיע למוסך ולהיבדק על ידי השמאי. מאחר שהשמאי, בתום בדיקתו, הגיע למסקנה כי הרכב הינו "אבדן מוחלט", ומאחר שנתן לנתבע 2 הוראה שלא לטפל ברכב, למעשה לא קמה מערכת יחסים של "קבלן" ו"מזמין" בין המוסך לבין בעל הרכב, ועל כן אין תחולה ל
חוק חוזה קבלנות. המוסך לא קיבל כל תמורה בגין הטיפול ברכב, ולא היה צפוי לקבל תמורה שכזו, לנוכח קביעת השמאי, כי מדובר באבדן מוחלט ולא רכב לתיקון.
אפילו יאמר שהמוסך היה "שומר שכר עיקרי", הרי שהשריפה, שנבעה מתוך רכב התובעת, כפי שקבע
מאור, הינה בבחינת "כח עליון", שכן לנתבעים לא היתה כל שליטה על הגורם לשריפה, וגם לא יכלו לדעת עליו. מדובר בנסיבות שלא היה על המוסך לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן, ועל כן המוסך פטור מאחריות.
יתר על כן, המקרה דנן נופל בגדר
סעיף 4 לחוק השומרים, שכן הנזק נגרם עקב מום, שהיה ברכב התובעת בתחילת השמירה: הנזקים שנגרמו במנוע כתוצאה מהתאונה, שבעטיה הובא הרכב למוסך, הם שגרמו להתלקחות השריפה, כפי שקבע
מאור.
נוסף על כך, אפילו תתקבל הטענה שכבל המצבר גרם לשריפה, ואילו נותק - היתה נמנעת השריפה (דבר שלא הוכח), הרי שהנתבע 2, בעל המוסך, לא הספיק לגעת ברכב התובעת, והיחיד שבדק את הרכב הינו שמאי התובעת. לפיכך, אם צריך היה לנתק את הכבל האמור, הרי שהשמאי, שהינו מומחה לכלי רכב אף הוא, צריך היה להורות לנתבע 2 לעשות כן, ובכך יש לתובעת תרומה ברשלנות לקרות השריפה.
לעניין הנזק, טוענים הנתבעים, על פי ההסכם בין התובעת ל"
אחים יזדי",
מחויב סוחר הרכב לרכוש
כל שרידים שמבקשת התובעת למכור, למעט רכב שנשרף
כולו. במקרה דנן, הרכב נשרף ברובו, אך לא כולו, ולכן, גם לאחר השריפה, יכלה התובעת להקטין את הנזקים על ידי מכירת שרידי הרכב ל"
אחים יזדי". עוד טוענים הנתבעים, כי יתכן שמבוטח התובעת לא היה מסכים להכרזה על הרכב כ"אבדן מוחלט". במקרה כזה צריך היה לתקנו וסביר להניח שהיו מתגלים נזקים נוספים במהלך תיקון הרכב, ויתכן שהיה מתברר שהרכב ניזוק בשיעור גבוה יותר מאשר 49% מערכו. בהתאם להסכם בין התובעת ל"
אחים יזדי", נזק שבין 55% מערך הרכב לבין 74% מערך הרכב, היה מוריד את מחיר השרידים לכדי 22% מערך הרכב (ולא 45%, כנטען). אילו עלה הנזק על 74%, היתה יורדת התמורה בגין השרידים עוד יותר.
דיון והכרעה
האם בנסיבות האמורות חל חוק חוזה קבלנות?
כאשר כלי רכב מגיע למוסך לצורך טיפול או תיקון, המטרה העיקרית שלשמה הגיע למוסך הינה העבודה שיש לבצע בו, ושמירת הרכב אינה אלא מטרה טפלה. לכאורה, צריך היה לחול במצב זה
סעיף 2(ב) סייפא לחוק השומרים, הקובע:
"2.
(א) .........
(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן;
אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". [ההדגשות אינן במקור - מ.ב.נ]
ואולם חוק חוזה קבלנות משנה את קביעותיו הרגילות של
חוק השומרים לענין אחריותו של שומר.
סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות קובע: