אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 58418/05

פסק-דין בתיק א 58418/05

תאריך פרסום : 06/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
58418-05,55555-05
25/04/2007
בפני השופט:
תמיר מיכאל

- נגד -
התובע:
יוספאן יצחק
עו"ד איתן אשורי
הנתבע:
1. שעיה עזור
2. שעיה דוד
3. ויקטור חיים לוי

עו"ד אליהו שיפר
פסק-דין

פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו לאחר שני דיוני הוכחות שהתקיימו במעמד הצדדים, במסגרת תיק מאוחד בו נידונו שתי תביעות שטריות שהגיש התובע נגד הנתבעים בגין שטר חוב מס' 3745 על סך 30,000 ש"ח שמועד פירעונו ביום 7/6/05, אשר הועמד במועד הגשת התביעה על סך של 24,582 ש"ח.

הנתבע 1 הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות מטעמו, אשר משמש ככתב הגנה בתיק, בו טען כי שטר החוב נשוא התובענה ניתן לתובע במסגרת הסכם שכירות שנחתם עמו ביום 31/8/02, וזאת להבטחת קיום התחייבויותיו של הנתבע 1 על-פי ההסכם לתקופה שבין 31/8/02 ועד 1/9/03 בלבד (להלן: " תקופת השכירות המקורית"). כמו-כן נטען כי הנתבע 1 שיפץ, צבע וניקה את המושכר אשר היה מוזנח ומלוכלך בעת קבלתו. עוד טען הנתבע 1 כי בעקבות מו"מ עם התובע, הוסכם על הארכת תקופת השכירות ועל הפחתת דמי השכירות החל מיום 30/12/03 למשך שנה (להלן: " תקופת ההארכה"), ולאחר תקופה זו פונה המושכר בהסכמה כשהוא נקי ומסודר ביום 4/1/05. באשר לחוות הדעת לגבי מצב המושכר שהוצגה על-ידי התובע, נטען כי היא אינה מתייחסת למצב בו נמסר המושכר לנתבע 1 ולבלאי סביר כתוצאה מהשימוש בו כבית מלאכה. לבסוף טען הנתבע 1 כי החזיר את הנכס במצב טוב משהיה במועד בו קיבל אותו לידיו, ושכל מטרתו של התובע היא לסחוט את הנתבע 1 ולהעניש אותו על כך שלא הסכים להמשיך את תקופת השכירות.

הנתבע 2 הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות מטעמו, אשר משמש ככתב הגנה נוסף בתיק, בו הודה כי חתם על שטר החוב נשוא התובענה כערב, וטען אף הוא כי השטר נועד להבטיח את קיום התחייבויותיו של הנתבע 1 בתקופת השכירות המקורית בלבד. לחילופין נטען כי היה על התובע להודיע לנתבע 2 על תלונותיו לגבי הפרת ההסכם על-ידי הנתבע 1 מבעוד מועד. כמו-כן אימץ הנתבע 2 את טענתו של הנתבע 1 כי סכום החוב הנתבע מופרך ואיננו סביר.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וטען כי היה על הנתבע 1 למסור לו את מפתחות המושכר ביום 31/12/04, אולם עשה כן בפועל רק ביום 6/1/05. בהמשך נטען כי הסורגים שהתקין הנתבע 1 במושכר פורקו בניגוד למוסכם, והתובע נאלץ לרכוש סורגים אחרים. לבסוף טען התובע כי
הנתבע 1 גרם נזקים חמורים למושכר, המוערכים על-ידי שמאי מטעם התובע בסך של 24,582 ש"ח, ובשל הנזקים הללו נמנע מהתובע להשכיר את המקום במשך חודשיים, ונגרם לו הפסד דמי שכירות בסך של 800$. התובע צירף לתצהירו את חוות דעת השמאי הנ"ל, לתמיכה בטענותיו לגבי הנזקים שנגרמו למושכר. 

הנתבעים הגישו 5 תצהירי עדות ראשית מטעמם: תצהיר משלים של הנתבע 1, תצהיר של
הנתבע 3 ותצהירים של האדונים אוריאל מרציאנו, סימון שעיה (אחיו של הנתבע 1) ואליאס דיאז שטרית. כמו-כן הוסכם ששני התצהירים שהוגשו בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמשו אף הם כתצהירי עדות ראשית בתיק.

הנתבע 1 חזר על כמה מטענותיו בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות, וכן התייחס למספר עניינים נוספים שעלו מחוות דעתו של המומחה מטעם התובע. תחילה טען הנתבע 1 כי מחיצת הגבס שהותקנה במושכר פורקה לבקשת התובע ובנוכחותו. בהמשך נטען באשר לחור בקיר המושכר הגובל בחדר המדרגות, כי הנזק נגרם כתוצאה מפריצה שהתרחשה ביום 26/10/03 או בסמוך לכך, ועל-כן האחריות לתיקונו היתה מוטלת על התובע, אך הוא בחר לתקן את החור באמצעות מלט ורשת מצד חדר המדרגות בלבד, ולא תיקן את החור מהצד שבתוך המושכר למרות הבטחתו. הודגש כי רבים מהליקויים המוזכרים בחוות דעתו של המומחה היו קיימים במושכר עוד בטרם תקופת השכירות, ופגמים אחרים נוצרו לאחר תקופת השכירות. בנוסף הועלתה טענת קיזוז לפיה הנתבע 1 שילם סך של 1,383 ש"ח בגין חוב ארנונה ומים של התובע, והתובע טרם פרע חובו לנתבע 1 בגין תשלום זה.

תצהיריהם של האדונים מרציאנו, אליאס ושטרית הוגשו לתמיכה בטענותיו של הנתבע 1.
הנתבע 3 הגיש תצהיר הדומה בעיקרו לתצהיר שהוגש על-ידי הנתבע 2, ועסק בעיקר במועד פקיעתו של שטר החוב ובחובותיו של התובע כלפי הנתבע 3 כערב. 

במהלך דיוני ההוכחות נחקרו המצהירים, וכן ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה פסק דין אשר יינתן כנגד החייב העיקרי (הנתבע 1) יחייב גם את שאר הנתבעים. כמו-כן הבהיר ב"כ התובע לפרוטוקול כי התביעה מבוססת אך ורק על הנזקים שנגרמו לכאורה למושכר על-פי חוות דעת המומחה, ואינה כוללת דרישה לפיצוי בגין העיכוב הנטען בפינוי המושכר, פירוק הסורגים והפסד דמי שכירות. לאחר הדיונים הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון     

השאלה המרכזית השנויה במחלוקת במקרה שבפני היא האם הנתבע 1 גרם נזקים למושכר תוך הפרת הסכם השכירות, ואם כן, מהו שיעור הנזק שנגרם.

התובע הגיש כאמור חוות דעת של מומחה מטעמו להערכת הנזקים שנגרמו למושכר, בעוד הנתבעים בחרו שלא להגיש חוות דעת נגדית מטעמם. בנוסף, הנתבע 1 וכל העדים מטעמו אישרו בחקירתם כי במהלך תקופת השכירות נעשה שימוש במשחזת/מלטשת (עמודים 2 ו- 4 לפרוטוקול) והנתבע 1 אף הודה שאותה משחזת פלטה נתזים (עמוד 2 שורה 10 לפרוטוקול). עדויות אלה מחזקות את הטענה לפיה הנתבע 1 גרם נזקים למושכר בתקופת השכירות, שכן חלק ניכר מחוות דעתו של המומחה התייחסה לנזקים שנגרמו בשל נתזים אשר אינם ניתנת להסרה. כמו-כן הודה הנתבע 1 שבמהלך תקופת השכירות התקין וונטה שואבת וסורגים במושכר אשר פורקו לפני מועד הפינוי, בניגוד לסעיף 7(ג) להסכם השכירות, כאשר צוין בחוות דעתו של המומחה שחלק מהנזקים נגרמו בשל אי סתימת חורים בעקבות הפירוק.

מנגד, עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה כי אין בה כל התייחסות למצב המושכר לפני תקופת השכירות ועורך חוות הדעת, מר גוכמן, אף הודה בחקירתו כי לא ביקר במושכר לפני שנת 2002 (עמוד 6 פסקה ראשונה לפרוטוקול). כמו-כן לא ציין מר גוכמן בחוות דעתו האם כל הנזקים שהבחין בהם חורגים מהפחת והבלאי המקובלים לעסק מסוג של בית מלאכה, וזאת כאשר בסעיף 5 להסכם השכירות הוסכם שהמושכר ישמש את הנתבע 1 בין היתר כבית מלאכה, ועל-פי סעיף
7(ב) להסכם השוכר פטור מלתקן נזקים וקלקולים "הנובעים מפחת ומבלאי רגילים". במהלך חקירתו טען המומחה לראשונה לגבי הנזק שנגרם כתוצאה מהנתזים בלבד, וללא כל נימוק או הסבר נוסף, כי מדובר בפגמים שאינם בגדר בלאי סביר. המומחה לא התייחס בהקשר זה למידת סבירותם של יתר הפגמים המוזכרים בחוות הדעת.

עוד יצוין כי הנתבעים הגישו מספר תצהירים של עדים מטעמם לפיהם במהלך תקופת השכירות לא חלו שינויים משמעותיים במושכר פרט לפירוק קיר הגבס שנעשה בהסכמת התובע, חור בקיר שנוצר עקב הפריצה (כמפורט לעיל) ופחת ובלאי סבירים. ב"כ התובע לא חקר את העדים על טענותיהם הנ"ל, ובכך נמנע מלנסות ולסתור את גרסתם. התובע עצמו כלל לא התייחס בתצהירו למצב המושכר בעת מסירתו לנתבע 1, ואילו רק במהלך הדיון העיד לראשונה כי המושכר היה "במצב כמו אולם שמחות" (עמוד 11 פסקה 5 לפרוטוקול), מבלי שהציג ראיות או עדויות כלשהן לתמיכה בטענתו. יתר על כן, התובע טען כי בנו יכול היה לאשש את גרסתו לגבי מצב המושכר לפני תקופת השכירות (בהמשך פסקה 5 בעמוד 11 הנ"ל), אך לא טרח להגיש תצהיר של הבן בפועל. לפיכך, לא עלה בידי התובע להוכיח מה היה מצב המושכר בעת שנמסר לנתבע 1, ולא הראה שכל הנזקים במושכר אכן נגרמו בתקופת השכירות.

יחד עם זאת, הנתבע 1 אישר כי לפני שנכנס למושכר, שימש המקום כחנות בדים של בן התובע (עמוד 2 שורה 16 לפרוטוקול) ולא כבית מלאכה, וכן הודה כאמור כי במהלך תקופת השכירות  עשה שימוש במלטשת אשר הפיצה נתזים בתוך תחומי המושכר. על-כן, ובהעדר חוות נגדית מטעם הנתבעים בנידון, הנני קובע כי יש לראות בנתבע 1 כמי שאחראי לעיקר הנזק שנגרם כתוצאה מהדבקות הנתזים. לגבי נזקים אחרים אליהם התייחס המומחה בחוות דעתו כגון קילוף של הטיח, סימנים על הקירות, נזק לדלת וכתמים על הכיור והאסלה, הנני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי נזקים אלה אכן נגרמו על-ידי הנתבע 1 ואינם בגדר פחת ובלאי סביר בבית מלאכה. יודגש כי מחקירתו של המומחה עצמו עולה שלכל הפחות חלק מהנזקים הנ"ל לא נגרמו על-ידי הנתבע 1, כגון חורים וסימנים הנובעים מהסרת מדפים שהותקנו על-ידי התובע ורטיבות שאין לשלול שמקורה בנזילה בשירותים, ואשר האחריות לתיקונה היתה מוטלת על התובע. עוד התברר מחקירת המומחה שהדלת אליה התייחס בחוות דעתו וטען שיש להחליפה היא דלת הכניסה לחדר המדרגות הנמצאת מחוץ לחזית החנות ואינה חלק מהמושכר, ומכאן שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, אם בכלל. כמו-כן לא נסתר שקיר הגבס פורק בהסכמתו ובנוכחותו של התובע, אשר לא העלה במועד זה טענות כלשהן לגבי נזקים שנגרמו לכאורה מהפירוק.

באשר לשיעור הנזק שנגרם בשל הדבקות הנתזים, הערכתו של המומחה לגבי "עלות התיקונים" מניחה כי יש להחליף פריטים רבים במושכר כגון מראות, זגוגיות ואריחי קרמיקה המכסים את רצפת המבנה כולו ברכיבים חדשים. אף אם אכן נוצר קושי לבצע תיקון בפריטים הקיימים ומומלץ להחליפם, הרי שיש בכך משום השבחה ושיפור של הנכס העולה במידה ניכרת על היקף התחייבותו של הנתבע 1 על-פי סעיף 7(א) להסכם השכירות להחזיר את המושכר במצב תקין כפי שקיבלו, ולכן על התובע לשאת בחלק מסוים מעלות השיפוץ. עוד יובהר כי התובע לא הציג לבית המשפט חשבוניות, קבלות, תמונות או כל ראיה אחרת המעידה שאכן בוצעו במושכר עבודות בהיקף ובעלות שהעריך המומחה.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הממצאים המופיעים בסעיפים 2, 4, 9 ו- 10 בעמודים 4 ו- 5 לחוות דעתו של המומחה מטעמו, וכי יש להפחית את סכום הפיצוי בגין יתר הממצאים לסך של 13,000 ש"ח + מע"מ.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ