פסק-דין בתיק א 57948/04

כללי

1.         בפני תביעה כספית של התובעת ע"ס 15,199 $ (שווה ערך ל 71,835 ש"ח נכון ל1.9.03) חובה של רהיטי הכוח לג'ם סאן בגין אספקת ציוד משרדי ותביעה שכנגד ע"ס 150,000 ש"ח (לצורכי אגרה).

            בדיון מיום 15.9.05 הגיעו הצדדים להסכמה כי ביהמ"ש יפסוק  בשתי התביעות על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) לאחר השלמת החקירה הראשית וסיכומים בכתב .

התביעה המקורית

2.         ג'ם סאן, התובעת, הינה חברה טורקית העוסקת בייצור וייצוא ארונות מתכת שונים. חברת רהיטי הכוח הנתבעת הינה חברה ישראלית לייצור ושיווק רהיטים.

בין הצדדים נקשר חוזה בעל פה במחצית שנת 2002 על תחילת עבודה משותפת החל מ 9/02 לפיו ג'ם סאן תספק לרהיטי הכוח ריהוט בהתאם להזמנות ציוד שחברת רהיטי הכוח נדרשה לספק עפ"י תנאי מכרז בו השתתפה.

לטענת ג'ם סאן, הפרה חברת רהיטי הכוח את ההסכם בין הצדדים כאשר במהלך שנת 2003 לא העבירה את מלוא התשלום בגין הריהוט שסיפקה לה התובעת ונותרה חייבת סך של 15,199 $ ארה"ב.

כתב ההגנה וכתב תביעה שכנגד

3.         חברת רהיטי הכוח טוענת בכתב ההגנה כי היא אינה חייבת כספים לתובעת, כל סכום כסף שלא שולם מתוך החשבוניות נבע מאי עמידתה של ג'ם סאן בהסכם ע"י העלאת מחירים חד צדדית והן עקב חיוב בתשלום עבור ריהוט שנשלח על אף שלא הוזמן כלל וריהוט שנשלח כשהוא פגום או לא תואם את ההזמנה.

במקביל לכתב ההגנה הגישה רהיטי הכוח כתב תביעה שכנגד בסך 150,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה ע"י חברת ג'ם סאן:

16,050 ש"ח בגין הפסד רווח עבור משלוח שסופק שלא על פי פרטי ההזמנה ולפיכך לא סופק לבעל המכרז. בגין אותה הזמנה תובעת רהיטי הכוח את החזר התשלום עבור ארונות הטלויזיה ועגלות הספריה בסך 2,520$ (שווה ערך ל 11,415 ש"ח).

כמו כן תובעת חברה רהיטי הכוח 1,634$ הוצאות נסיעתו של בעלי חברת הכוח לטורקיה לשם פגישה עם  נציגי ג'ם סאן (שווה ערך ל 7,402 ש"ח)

וסך של  166,391 ש"ח בגין הפרשי תשלומים בין המחירים בהם חויבה רהיטי הכוח לבין המחירים שסוכמו עם ג'ם סאן.

סך הכל 201,258 ש"ח כאשר לצרכי אגרה הינה מעמידה את סכום התביעה שכנגד על 150,000 ש"ח.

4.         כתב תשובה לתביעה שכנגד

ג'ם סאן הגישה לביהמ"ש כתב תשובה בו חזרה על טענותיה לפיהם בהסכם מאמצע 2002 סוכמו מחירי הסחורה רק עד לסוף שנת 2002 ולא למשך השנה כולה. ג'ם סאן כופרת בטענה כאילו הוצג לה חוזה המכרז וכאילו סוכמו הפרטים בין הצדדים על סמך חוזה זה ובהתאם לתנאיו, ויחד עם זאת מודה כי רהיטי הכוח מסרה לה כי ההזמנה היא לצורך מכרז שרהיטי הכוח מתכוונת להשתתף בו.

ג'ם סאן טוענת כי כל סכום שקוזז מן החשבוניות ע"י הכוח, קוזז על דעתה של הנתבעת בלבד, בניגוד להסכם בין הצדדים, ללא הצדקה ומבלי ליידע או לקבל את הסכמתה של ג'ם סאן. כמו כן מכחישה ג'ם סאן את טענותיה של רהיטי הכוח בגין אובדן רווח של 16,050 ש"ח וכן את טענותיה בדבר החזר הוצאות בגין קניית הציוד מספק אחר במחיר גבוה יותר  מאחר ואין על מה שתיסמך לא בדין ולא בעובדה.

כמו כן מכחישה את חיובה על החזר הוצאות נסיעה לטורקיה שכן מנהל חברת רהיטי הכוח היה בחופשה בטורקיה עם אשתו וחמו שאינם קשורים למערכת היחסים עם ג'ם סאן והגיע אך לביקור קצר במשרדי ג'ם סאן.

5.         דיון והכרעה

            הליך של מתן פסק דין על דרך הפשרה נועד לייעל ולקצר הליכים. במסגרת זו, מוותרים בעלי הדין, על פי רוב, על ניהול עניינם בהתאם לסדר הדיוני ולדין המהותי  הרגיל, ומסכימים כי בית המשפט יכול לפסוק בדרך הנראית לו צודקת, ללא צורך במיצוי הדין (ע"א 6095/00 מ"י נ' ח'באוי, פ"ד נה(2) 1, 8). בהליך זה, בית המשפט אינו חייב לנמק את פסק דינו [ראו: רע"א 3876/01 פלסט נ' שטרית (לא פורסם) פסקאות 3-4 והאסמכתאות שם].