פסק-דין בתיק א 57756/05

בפני תביעה על נזקי רכוש אשר  נגרמו לרכב במהלך שטיפה במתקן לשטיפת רכבים.

התובעת הייתה במועד הרלבנטי לתביעה המבטחת של  רכב מסחרי מס' רישוי 16-574-25     (להלן: "הרכב") אשר ניזוק במהלך שטיפת הרכב במתקן לשטיפת רכבים.

הנתבעת הפעילה במועד הרלבנטי לתביעה מתקן שטיפת רכבים  אשר ממוקם ברחוב דרך נמיר 170 בתל אביב (להלן: "מתקן השטיפה").

בתאריך 19.3.04 או בסמוך לו נכנס הרכב, נהוג בידי הגב' ליטל רוזנשטיין (להלן: "הנהגת")  לתוך מתקן השטיפה. במהלך פעולת השטיפה נגרם לרכב  נזק רכוש וירידת ערך בשיעור של 2,603 ש"ח. בהתאם לחבותה  מכח פוליסת הביטוח לרכב פיצתה התובעת את בעל הרכב בסך של 1,529 ש"ח. בנוסף נדרשה התובעת לשאת בהוצאות שכר טרחת שמאי בסך של 560 ש"ח.  לפיכך טוענת התובעת לפיצוי כספי המסתכם ב 2,281 ש"ח.

התובעת טוענת מספר טענות לעניין העברת נטל השכנוע ולעניין דרך התרחשות הנזק. היא טוענת, כי אין לה כל ידיעה מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לתאונה ולנזק שנגרם ממנה ולפיכך ולנוכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] חל על המקרה הכלל "הדבר מעיד על עצמו". לחילופין היא טוענת טענת "דבר מסוכן" ( סעיף 38 לפקודת הנזיקין)  אשר גם הוא מעביר את נטל הבאת הראיה והשכנוע לנתבעים. (יצוין, כי בכתב התביעה, בסעיף 7 שלו, מתייחסת התובעת ל"רכב פוגע" כאל דבר מסוכן. זאת למרות שבאירוע שלפני אין כלל מדובר ב"רכב פוגע"). לחילופין טוענת התובעת, כי הנתבעת  נהגה ברשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או חוסר תשומת לב אשר גרמו לנזק.

הנתבעת מצידה טוענת, כי הנהגת היא שגרמה לנזק נשוא התביעה. זאת בשעה שבעת שטיפת הרכב ובניגוד להוראות שילבה, ככל הנראה, את הרכב להילוך אחורי. הנתבעת מציינת, כי המסוע במתקן השטיפה נע באופן חד כיווני ואין כל יכולת או היתכנות טכנית להתרחשות אירוע אחר.

ראשית, לעניין  העברת נטל הראיה והשכנוע: סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע למעשה 3 תנאים מצטברים הנדרשים להפעלת הסעיף: לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע הנזק; הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו; אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. ( ע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל. פ"ד מט (1) 45)). לעניין בחינת קיומו של היסוד השני, הנוגע לשליטתו המלאה של הנתבע על הנכס  אימץ ביהמ"ש בפס"ד ישראליפט  את הגישה לפיה השליטה הנדרשת היא "מן הסוג שהוא רלוונטי לאירוע התאונה. קיומה הלכה למעשה, נבחן ביחס לזמן התאונה; והמבחן לקיומה הוא שאין לייחס למישהו אחר, זולת הנתבע, התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרום להתרחשותה." המבחן הבודק את זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק הנו מבחן "ענייני - מעשי". אני סבור, כי במקרה שלפני הנתבעת היא אכן זו ששלטה במתקן השטיפה אך במקביל לנהגת הייתה עדיין שליטה מהותית ברכב שהיה מצוי בתוך מתקן השטיפה ולפחות מהבחינה התיאורטית גם לה הייתה שליטה על התרחשויות ופעולות בתוך המתקן במסגרת תהליך השטיפה.

לעניין "דבר מסוכן": גם כאן צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים על מנת שיעבור הנטל לנתבעת: האם הנזק נגרם ע"י דבר מסוכן; הנתבע היה בעליו או הממונה עליו; עזיבה או מסירה של החפץ המסוכן.( ע"א 751/68 חמאמה ואח' נ' מ"י. פ"ד כח' (1); ע"פ 74/62 פישמן ואח' נ' היועמ"ש. פ"ד יז' (3)).  כלומר תחולת הכלל מוגבלת למקרים של עזיבה או מסירה וזהו לא המצב שלפנינו.

כלומר אני סבור, כי לא מתקיימים המבחנים הנוגעים להחלת הכלל הדבר "מעיד בעד עצמו" ו"דבר מסוכן" ונטל השכנוע  נותר בידי התובעת.

כיצד נגרם הנזק לרכב נשוא תביעה זו?

טוענת הנהגת (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 8 ואילך), כי "נכנסתי  למתקן השטיפה, לאחר כמה שניות המכונה נעצרה, הרכב החל להידרדר לאחור, צפצפתי מלחץ, כי לא הבנתי מה קורה עד שנבלמתי על ידי אחת המברשות שהייתה מאחור. עברו כמה שניות והרכב המשיך לנוע קדימה....במתקן השטיפה היה רכב אחד אחרי שהמשיך". בהמשך מציינת הנהגת, כי "הרכב היה במשך כל זמן הרחיצה בהילוך סרק" והיא דוחה את טענת הנתבעת, כי העבירה להילוך אחורי באמצע השטיפה.

מנגד, נציג הנתבעת, בעדותו בביהמ"ש ( עמ' 3 לפרוטוקול שורות 14 ואילך) מציין, כי המסוע נוסע קדימה בלבד; כאשר נכנסו למכונת השטיפה לראות מה קורה הבחינו באור הרברס דולק. לטענתו (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 1 ואילך)  "יש גלגל במכונה שהוא דוחף את גלגל הרכב קדימה. אם שוברים את ההגה שמאלה יש לחץ על הדופן ואז המכונה עוצרת. אפשר לנסוע ברברס במכונה". נציג הנתבעת מציין בעדותו (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 18), כי בעקבות האירוע התנצלה הנהגת על ההתרחשות. הנהגת עצמה (עמ' 3 לפרוטוקול בשורה 8) מאשרת גם היא כי התנצלה לאחר שיצאה ממתקן השטיפה וכי התנצלותה נבעה מתוך בהלה ותחושה של בלבול.

לטעמי התובעת לא הרימה את נטל הראיה הנדרש ולא הצליחה לשכנע את ביהמ"ש ביחס לאחריותה של הנתבעת לגרימת הנזק. הנהגת עצמה העידה, כי לאחר שיצאה ממתקן השטיפה הבחינה ברכב שלאחריה המתקדם במתקן כרגיל וכן ניתן היה להתרשם, כי בעקבות האירוע הנהגת הייתה מבולבלת ולחוצה. תגובתה הספונטנית בעקבות האירוע מלמדת גם היא, כי הנהגת סברה שהאשם לא היה במתקן השטיפה או במפעילו. השתכנעתי, כי לא קיימת אפשרות טכנית לפיה רכב המוסע במתקן השטיפה יובל אחורה או ידרדר לאחור - בין השאר גם משום שנהגת הרכב לא ידעה לומר דבר על שיפוע המתקן אשר מן הסתם אך הגיוני הוא שמתקן כזה יהא אופקי ומפולס על מנת שתנועת הרכב תהא בשליטה בלעדית של המתקן ללא כוחות מעכבים או מזרזים - ותאור המקרה מתיישב לפיכך יותר עם התרחיש לפיו הנהגת שילבה את הרכב להילוך אחורי וכך נגרם הנזק.

לפיכך הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 792 ש"ח (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות  תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ו (27 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.