1. חלקה 31 בגוש 16541 מאדמות נצרת
(להלן: "החלקה"), רשומה בלשכת רישום המקרקעין במושע, 1/3 ע"ש הנתבע מס' 1
(להלן: "הנתבע") ו - 2/3 ע"ש עירית נצרת.
2. ביום 08/09/04 הוטל עיקול על זכויותיו של הנתבע במקרקעין, לפי בקשת הזוכה בתיק ההוצאה לפועל 8-04-06686-08 - הנתבעת מס' 2, פלרז הנדסה בע"מ
(להלן: "הנתבעת").
3. התובע, אחיו של הנתבע, הגיש תביעה זו למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו ב - 100/507 חלקים מתוך החלקה, אותם רכש, לפי הנטען, מאת אחיו, עוד בשנת 1989, על פי הסכם המכר (ת/3), אך זכויותיו לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.
4. הנתבע איננו מכחיש קיום העסקה ותומך בקבלת התובענה. לעומתו, הנתבעת עומדת על טענתה, כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין משקף את הזכויות במקרקעין וכי ההסכם ת/3 הינו הסכם למראית עין, נטול תום לב, שכל מטרתו התחמקות מנושיו של הנתבע.
5. בפני העידו מטעם התביעה- מר מחמוד עואודה, נציג עריית נצרת, התובע ונתבע מס' 1. לא נשמעו עדויות כלשהן מטעם ההגנה.
לאחר שמיעת הראיות, סיכם ב"כ התובע טיעוניו בעל פה.
סיכומי הנתבעת לא הוגשו, למרות שחלף המועד לעשות כן, וגם ארכה שניתנה לבקשת בא כוחה של הנתבעת לא נוצלה לשם הגשת הסיכומים.
6. על החלקה נשוא הדיון בנוי כיום מבנה בן 4 קומות (3 קומות מעל קומת קרקע). בקומת הקרקע בנויה יחידה אחת שגודלה כ - 200 מ', ומעליה בכל קומה, שתי יחידות דיור בנות 100 מ' כל אחת. מתוך העדויות עולה כי המבנה נבנה בשלבים, כאשר בשלב ראשון נבנתה רק קומת הקרקע ומעליה קומה אחת, שכללה שתי יחידות דיור (להלן: "
המבנה המקורי").
7. על פי עדותו של הנתבע, המבנה המקורי הוקם על פי היתר בניה ת/2, שהוצא לפי בקשת התובע והנתבע, ונבנה בשיתוף ע"י שני האחים. באותה עת התגורר הנתבע בקומת הקרקע של המבנה.
8. בעת שהיה המבנה במצבו זה, נערך הסכם המכר, ת/3, מיום 02/09/89, שבו התחייב הנתבע להעביר לתובע 100/507 חלקים מתוך החלקה, ולהעביר לחזקתו ולבעלותו דירה אחת מתוך שתי הדירות שניבנו בקומה הראשונה, מעל קומת הקרקע.
9. ההסכם דווח לרשויות מס שבח סמוך לאחר עריכתו (ת/4) והוצאו שומות בהתאם (ת/5).
על פי ההסכם, נמכרה הדירה (הזכויות בחלקה) לתובע, תמורת 80,000 ש"ח, והתמורה שולמה במלואה. החזקה בדירה הועברה לתובע.
העסקה לא הסתיימה ברישום זכויות הנתבע בלשכת רישום המקרקעין ולא נרשמה גם הערת אזהרה לטובת התובע.
10. התובע מכר זכויותיו ב- 2/3 מן החלקה לעיריית נצרת, הרשומה כיום כבעלים של חלקים אלו. לפי עדותו של התובע, העריה מחזיקה כיום בדירת הקרקע, ובדירות בקומות העליונות, למעט דירתו.
חוזה למראית עין
11. טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי החוזה נעשה למראית עין, במטרה להתחמק מנושיו של הנתבע, ולכן ובהתאם להוראת סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הינו בטל.
נטל ההוכחה רובץ על הטוען להיותו של הסכם בטל, מהיותו חוזה למראית עין (ראה
ע"א 623/85 - משה סלהוב ואח' נ' גליה ו-3 אח', פ"ד מג(2), 214, עמ' 218-219).
12. במקרה זה לא הובאה כל ראיה לכך שהסכם המכר הינו למראית עין, שהוא נעשה בחוסר תום לב או מתוך מטרה לסייע לנתבע לחמוק מנושיו, ההיפך הוא הנכון.
א. היתר הבניה שניתן עוד לפני עריכת ההסכם, תומך בעדויות, לפיהן, התובע היה שותף להקמת המבנה. לכן, כאשר החליטו האחים, התובע והנתבע, להסדיר את חלוקת הזכויות, הוסכם ביניהם כי אחת הדירות שנבנתה בקומה הראשונה תיוחד לתובע, ו - 100 חלקים מתוך זכויות הנתבע בחלקה, יועברו לבעלותו של התובע. התובע שילם את התמורה המוסכמת, העסקה דווחה כדין, ומאז מחזיק התובע בדירה. הנתבע מכר יתר זכויותיו לעירית נצרת ולטענתו, איננו מחזיק עוד בחלק כלשהו במקרקעין.
