א
בית משפט השלום באר שבע
|
5680-01
30/07/2008
|
בפני השופט:
יעקב שפסר סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
חיון יהודית
עו"ד משה בן-ארצי
עו"ד שרונה בן ארצי
|
הנתבע:
1. הלפרין עליזה
2. הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ"
3. אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ"
עו"ד עזרא האוזנר
|
| פסק-דין |
רקע
1. תובענה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לפי טענתה, בתאונת דרכים מיום 16.7.00.
2. התובעת, ילידת 1.1.45, נפגעה כאמור בתאונת הדרכים ביום 16.7.00, עת נסעה ברכב מ.ר. 89-195-94, נהוג ע"י הנתבעת 1, ואשר היה מבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעות (להלן: "התאונה").
3. הצדדים הסכימו בינהם על מינויים של שני מומחים לבדיקת התובעת, בתחום האורטופדי ובתחום הפנימי, ובהתאם מינו את האורטופד ד"ר מוריס אגסי ואת הפנימאי, פרופ' מרדכי רביד.
4. לאחר קבלת חוות דעת המומחים ומשהוברר כי פרופ' רביד העלה בחוות דעתו ספקות באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הקרע בעורק הטחול שנגרם לתובעת, נחקר המומחה פרופ' רביד בפני עמיתתי כב' השופטת נ' נצר (שדנה בתיק באותה עת), זאת לאחר חקירת התובעת בדבר נסיבות האירועים שפקדו אותה.
5. לאחר חקירת התובעת וחקירתו של פרופ' רביד, ביקשה התובעת פסילת חוות דעתו, ולחילופין, מינוי מומחה נוסף בתחום הרפואה הפנימית, על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין אירוע הקרע בעורק הטחול.
בהחלטתה מיום 19.6.05 נעתרה כב' השופטת נ' נצר לבקשתה החלופית של התובעת והורתה כי ימונה מומחה נוסף על פרופ' רביד. בעקבות החלטה זו מונה פרופ' יוסף זהבי, מומחה פנימאי, אשר בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי קיים (כסיבה הסבירה ביותר) קשר סיבתי בין פגיעת התובעת בתאונה לבין אירוע הקרע בעורק הטחול.
השתלשלות האירועים שאינם שנויים במחלוקת
6. א. התובעת נפגעה בתאונת הדרכים ביום 16.7.00, בעת שרכב אחר התנגש ברכב בו נסעה.
ב. התובעת היתה חגורה בחגורת בטיחות בעת שארעה התאונה.
ג. ממקום התאונה פנתה התובעת לביתה, ומספר שעות לאחר מכן, נלקחה לחדר המיון בבית החולים "סורוקה", שם נבדקה ושוחררה לביתה.
ד. ביום 15.8.00 פונתה התובעת מביתה באמבולנס לבית החולים "סורוקה", בעקבות אירוע של כאבי בטן, סחרחורות ואפיסת כוחות (עילפון). התובעת התקבלה בבית החולים והועברה לחדר הלם, לביצוע מיידי של ניתוח לכריתת הטחול, לאחר שבדיקת C.T. שבוצעה לה בקבלתה איבחנה קרע בטחול.
ה. עקב סיבוכים הקשורים באינפוזיה שניתנה לתובעת, התפתחה אצל התובעת בגמר הניתוח תסמונת מדורית באמת יד שמאל, בגינה נותחה בדחיפות לפתיחה נרחבת של האמה.
ו. ביום 11.9.00 נותחה התובעת בשלישית לביצוע השתלת עור באמה, שנלקח מירך שמאל.
ז. ביום 30.5.02 נותחה התובעת ברביעית באיזור הצלקת באמה.
ח. ניתן לקבוע כממצא עובדתי שאינו שנוי במחלוקת, כי בין אירוע התאונה ביום 16.7.00 לבין יום כריתת הטחול, 15.8.00, לא היתה התובעת מעורבת בכל אירוע טראומטי. הדבר עולה בבירור מחומר הראיות, ולא הוכח אחרת. (לעניין זה ר' דברי כב' השופטת נ' נצר, בהחלטתה מיום 19.6.05, בעמ' 11 שורות 23-25, לאחר ששמעה את עדות התובעת לעניין נסיבות התרחשות האירועים ולאחר שמיעת עדותו של פרופ' רביד).
המחלוקות
7. סלע המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגע לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים, ופגיעת התובעת בתאונה זו, לבין אירוע הקרע בעורק הטחול שפקד את התובעת, גרר אחריו ניתוח לכריתת הטחול שבוצע בתובעת ביום 15.8.00, והביא לנזקים שנגרמו לתובעת באמה ובירך.
בעוד התובעת טוענת כי אין לייחס כל משמעות לחוו"ד פרופ' רביד, ויש לקבל קביעותיו של פרופ' זהבי, טוענת הנתבעת כי חוסר מהימנותה של התובעת תומך בעובדה כי לא היתה פגיעת בטן בתאונה, ולפיכך נכונה חוו"ד פרופ' רביד דווקא השולל קשר סיבתי.
8. עוד חלוקים הצדדים, כמובן, בשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת בגין פגיעתה בתאונה.
הראיות