1. בפני תביעה בעילת רשלנות, שעניינה נזקי חקלאות, אשר נגרמו לתובע ואשר הביאו, לטענתו, נזקים כבדים לכרם הענבים אותו הוא מגדל, וזאת בין השנים 1995-1999.
2.
רקע עובדתי:
התובע, חקלאי תושב וחבר במושב כוכב מיכאל, אשר עסק בתקופה הרלוונטית, בין היתר, בגידול כרם סופיריור, קרי: ענבי מאכל, הגיש תביעתו בתיק דנן בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לכרמיו כתוצאה מריסוס רשלני שנעשה על ידי הנתבעים, שהינם חקלאים, שותפים בגידולים חקלאיים, לרבות חיטה, וזאת במהלך שנת 1995, כאשר ריססו חלקת קרקע הסמוכה מצד מערב לכרם התובע.
עוד לפני כן, באפריל 1994, בעקבות רחף ריסוס של חומר מסוג "אלבר סופר" שנעשה על-ידי קיבוץ משאבי שדה בחלקת חיטה בסמוך לכרם התובע, ניזוקה באורח קשה חלקה 1 של כרמו. בעניין ההוא, תבע התובע דנן את קיבוץ משאבי שדה, ובסוף שנת 1997, קיבל מ"הביטוח החקלאי" פיצוי בסך של 4,337 ש"ח, עבור הנזק שגרם הריסוס לכרם הענבים שבבעלותו (נ/2), וכיום חלקה זו אינה מעניינו של תיק זה, כי אם חלקות 2 ו-3 בלבד.
כעולה מעדויות המומחים שהובאו בתיק, ואשר יידונו בהמשך, תכשיר "אלבר-סופר" הינו חומר הורמונלי סינטטי, המוכר כקוטל עשבים הפוגע בצמחים רחבי עלים, באופן קשה במיוחד, ואשר ישים על חיטה, לצורך הדברת העשבים הגדלים סביבה, וזה שימושו היעודי.
לטענת התובע, בסוף חודש מרס 1995, או בסמוך לכך, ביצעו הנתבעים בחלקת החיטה שלהם, ריסוס בתכשיר להדברת עשבים, אשר המרכיב הפעיל שבו הוא D-2.4, ושמו המסחרי "אלבר סופר", שגרם לנזקים קשים לחלקות 2 ו-3 בכרמיו. לדידו, הנתבעים לא שעו לאזהרותיו, וריססו את שדה החיטה שברשותם בעוצמה ובתנאי רוח בלתי מתאימים, וכתוצאה מכך חדר רחף מהתכשיר "אלבר-סופר" לכרמו, והיסב ליבוליו נזקים חמורים.
בסמוך לקרות הנזק, הזעיק התובע לכרם מדריך לגידול גפן, אשר ליווהו במהלך שנות גידול הגפנים על ידו, מר יעקב כהן-אחדות שמו. הלה ביקר במקום ביום 31.03.95, ושיגר מכתב תגובה (נספח א' לכתב התביעה), לבקשת התובע, ביום 26.06.95, בו קבע כי
"חלקת הסופיריור (גפן מאכל), שנה ב', 7 דונם פגועה כולה כתוצאה מרחף של חומר, כנראה אלבר סופר. כמו כן, נפגעו כ- 50% מהגפנים בחלקה המבוגרת יותר, שנה ג', של הזנים 637 ו- 86".
עוד טוען התובע, כי הוא יידע את הנתבעים על התוצאות והמסקנות אליהן הגיע מר כהן-אחדות, וכי הם השיבו לו כי יקבלו עליהם כל ממצא שיתקבל מבדיקה מעבדתית של העלים.
לפיכך, התובע הזמין את מעבדת "ספקטרולאב" לדגום ולבדוק הן את עלי הגפן והן את עלי החיטה, כאשר ביום 15.05.95, בדו"ח שהוצא על ידה (להלן: "דו"ח שלף"), נקבע כי נמצאו שרידי החומר הפעיל בריכוז של 0.080 על עלי הגפן, ו- 0.075 על עלי החיטה (נספח ב' לכתב התביעה).
בסמוך לאחר קבלת הדו"ח, ניגש התובע לנתבעים, על מנת שהללו יכירו בנזקים שגרמו, ויפצוהו בגינם. משאלו סרבו, פנה התובע לשמאי חקלאי מטעמו, האגרונום - מר מנשה עבדא ("אגרו-שם"), אשר העריך את נזקיו לשנים 1995-1996, בשתי חוו"ד, מ- 24.07.95 ומ- 30.10.96, כפי שיובהר בהמשך.
סכום התביעה, נכון ליום הגשתה, עמד על סך של 319,022 ש"ח, המורכבים מהפסדיו הנטענים בחלקה 3 (הסופרייר) בסך של 167,854 ש"ח, בחלקת הזן 637/86, שהיא חלקה 2, בסך של 147,606 ש"ח, וכן מהוצאות עבור הכנת דו"ח המעבדה החקלאית "שלף" ועבור חוו"ד האגרונום, בסכום כולל של 3,562 ש"ח.
3. לצורך קביעת אחריות בנזיקין בכלל ובעוולת הרשלנות בפרט, נטל ההוכחה, כידוע, עומד לפתחו של התובע, בבקשו להוכיח נזק אשר נגרם לו באשמו של המזיק. בחינת הוכחה זו תיעשה תוך הבאת הראיות הרלוונטיות, עדויות הצדדים, המומחים והתצהירים שהוגשו במהלך התנהלות התיק.
לטענת התובע, הנתבעים ידעו ו/או היה עליהם לדעת כי רחף של "אלבר-סופר" יגרום נזק ודאי לצמחים רחבי עלים בחלקות סמוכות. לדידו, הנתבעים ביצעו את הריסוס בחלקת החיטה שלהם ברשלנות, בחוסר זהירות ותוך התעלמות מוחלטת מהסיכון של ריחוף התכשיר לכרמיו.
הנתבעים, מצידם, טוענים בכתב הגנתם, כי פעלו היטב ועל-פי הנחיות היצרן, בחומר ידוע ותקני, שאינו "אלבר-סופר", וכי כרם התובע היה פגוע ממילא, ואין קשר כלשהו בין מצבו לבין הריסוס. מתצהירם וכן מחוו"ד המומחה מטעמם, מר צבי בנימין מ"סגמן שמאים", עולה כי כוונתם היתה לריסוס בחומר שנקרא "אקספרס", שאינו מכיל 2.4.D.
הנתבע 1, מר שלמה כהן, אף מודה, וללא ספק מודע לזהירות הנדרשת, כך בסעיפים 5-7 לתצהירו, מיום , 4.08.02:
"מניסיוני רב השנים בחקלאות אני יודע, וגם שותפי יודע, כי אסור לרסס חלקה הגובלת בכרם עם חומר ריסוס המכיל בתוכו את החומר
D
2,4 ובמיוחד על מנת לרסס בחומר זה את חלקת החיטה הגובלת בכרם... הנני מצהיר כי חלקת החיטה הגובלת בכרם רוססה בחומר הריסוס מסוג "אקספרס" ולא בחומר כלשהו המכיל את ה-
D
2,4".
מהאמור עולה בבירור כי האחריות והסיכון שבריסוס היו ברורים לנתבעים, אשר ידעו אלו תוצאות חמורות יכולות להיגרם בשל חוסר תשומת לב ו/או רשלנות הנגרמת אגב ביצועו.
4. לראיה ולהוכחת עמדתם לעניין הריסוס בחומר הקרוי "אקספרס", הציגו הנתבעים 1 ו-2 כנספח לתתצהירם חשבונית שמספרה 112, המעידה על רכישת ריסוס מסוג זה. אלא, שיחד עם רכישת חומר זה, נרכשה - באותה החשבונית, כמות נכבדה של הריסוס "אלבר סופר". מעובדה זו עולה, שאין זו הוכחה ממשית ומספקת לכך שהשימוש נעשה דווקא בחומר זה ולא אחר. ועל-כן אין לאמר שבכך הוזמה טענת התובעים לפיה הריסוס נעשה ב"אלבר סופר".
בחוו"ד המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר טוביה יעקובי, מיום 11.10.04, סעיף 3, נאמר: