פסק-דין בתיק א 55667/05

תביעה לפינוי ו/או סילוק יד .

הצדדים

1.         התובעים 1 ו-2 היו בתקופה הרלבנטית הבעלים של הבית הנמצא ברחוב הרב קוק 7 בתל אביב (להלן "הבית"). לאחר הגשת התביעה, מכרו התובעים 1 ו-2 את זכויותיהם לתובעת 3. (כתב התביעה תוקן בהתאם).

הנתבעת מחזיקה כדיירת מוגנת בדירה בת שני חדרים הנמצאת בקומה שנייה של הבית (להלן: "הדירה"), בהתאם לחוזה שכירות מיום 5.8.1981  (להלן: "חוזה השכירות").

טענות התביעה

2.         הנתבעת הפחיתה את דמי השכירות באופן שרירותי וחד צדדי.

הנתבעת השתלטה על החצר המערבית של הבית (להלן: "החצר") ועושה בחצר כבשלה, תוך שהיא מונעת את הכניסה לשם מיתר הדיירים ומהתובעים עצמם.

הנתבעת ביצעה שינויים בבית ובדירה, על ידי הקמת גרם מדרגות חיצוני, המוביל אל דירתה, הרסה את הקיר החיצוני ופרצה דלת כניסה לדירה.

3.         התובעים טוענים כי בפעולות אלה הפרה הנתבעת את חוזה השכירות בהפרות המקנות להם עילת פינוי, בהתאם לסעיף 131 (1) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב ]  תשל"ב - 1972 (להלן: "החוק"), בהתאם לסעיף 131 (2) לחוק ובהתאם לסעיף 131(3) לחוק.

כן טוענים התובעים כי השתלטות הנתבעת על שטח החצר, הקמת גרם המדרגות ופריצת הדלת החיצונית, מהווים השגת גבול במקרקעין. התובעים עותרים ליתן נגד הנתבעת צו לסילוק יד מן החצר ולהחזרת המצב בבית ובדירה לקדמותו.

טענות ההגנה

4.         באשר לעילת הפינוי הנסמכת על הטענה בדבר אי תשלום דמי השכירות - התובעים לא עמדו בדרישות סעיף 131 (1) לחוק הקובע כי עילה לפינוי תיווצר כשהדייר לא ממשיך לשלם את דמי השכירות המגיעים ממנו, באשר לא הוכיחו מהם דמי השכירות המגיעים מהנתבעת.

הנתבעת הוכיחה כי היא משלמת מעבר לדמי השכירות המגיעים ממנה על פי דין.

סעיפים 2 ו- 10 לחוזה השכירות אינם יוצרים עילה לפינוי כנגד הנתבעת וממילא לא נולדה עילה לפינוי מכוח הוראת סעיף 131 (2) לחוק.

באשר לעילת הפינוי הנסמכת  על הטענה בדבר ביצוע השינויים והשגת הגבול  - החצר והקירות החיצוניים אינם מהווים חלק מהמושכר ועל כן ממילא כל פעולה המתבצעת בהם לא יוצרת עילת פינוי.

באשר לעתירה לסילוק יד וצו עשה - הנתבעת מכחישה את פעולות הבנייה והפלישה המיוחסות לה.

לחילופין, עותרת הנתבעת למתן סעד מן הצדק.

דיון ומסקנות

לעניין אי תשלום דמי השכירות

5.         בהתאם לנוהג המוסכם בין הצדדים שילמה הנתבעת את דמי השכירות אחת לשנה. ביום 3.7.05 שילמה הנתבעת דמי שכירות שנתיים לשנת 2005 בסך של 400 ש"ח בלבד בעוד שעבור שנת 2004 היא שילמה סך של 720 ש"ח. בשנים הקודמות להגשת התביעה שילמה הנתבעת דמי שכירות אשר הועלו משנה לשנה. עבור שנת 1996 שילמה הנתבעת סך של 510 ש"ח ובשנת 2003- 685 ש"ח.

6.         הנתבעת מאשרת כי הפחיתה את דמי השכירות, אלא שלטענתה עשתה כן מאחר שהסתבר לה כי במשך כל השנים שילמה דמי שכירות מעבר לסכום שהיה עליה לשלם על פי חוק. לפי תחשיב שערכה הנתבעת היא עמדה ביתרת זכות של כ- 3,500 ש"ח (קרן) ועל כן בשנת 2005 היא הפחיתה  את סכום דמי השכירות.