1. תיק "עתיק יומין" זה התגלגל בלשכותיהם של מספר שופטים תקופה ארוכה-ארוכה מדי. תחילתו תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע נגד 16 נתבעים על סכום כולל של למעלה מ-2,6 מליון ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (ב-5.5.93).
בקשת הנתבעת 1, מ.ת.ל. מחסני תצוגה לועדים ומוסדות בע"מ, נדחתה וביום 7.1.02 ניתן נגדה פסק דין ע"י כב' השופטת ש. דותן על סכום של -.1,865,032 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה.
עם סיום ההליכים המקדמיים, נקבע התיק בפני, לשמיעת הוכחות לגבי הנתבעים שקיבלו רשות להתגונן וההליכים נגדם לא עוכבו בשל הליכי פשיטת רגל או פירוק.
במהלך שמיעת הראיות הושגו הסדרים בין התובע וחלק מהנתבעים, על פיהם נדחו התביעות נגדם. נגד חלק אחר של הנתבעים נדחתה התביעה על פי פסקי דין של ביהמ"ש (במותב אחר) ו/או על פי בקשת התובע עצמו.
לציין כי ההליכים נגד נתבע 4, טוביה נדב, שהוא ה"רוח החיה" בהליכים שבפני ובעל השליטה בנתבעות 1, 2 ו-3 עוכבו בשל הכרזתו כפושט רגל.
בישיבת יום 10.4.05 הודיע ב"כ התובע, עו"ד יניב, לבית המשפט, כי בתיק זה נותרו כבעלי דין הנתבעים 2, 3, 14 ו-15, מתוך רשימת הנתבעים שפורטה בכתב התביעה המקורי, וכי הדיון יימשך ויסתיים רק לגביהם. התביעות נגד שאר הנתבעים נמחקו מכתב התביעה, או נדחו, לבקשת עו"ד יניב, או ניתנו לגביהם פסקי דין.
במצב דברים זה, ולאחר סיום שמיעת הראיות והעדים, הוריתי על הגשת סיכומים מטעם התובע ומטעם הנתבעים הנ"ל, שנותרו כבעלי דין בתיק. הסיכומים אכן הוגשו וכך הגיעו הדיונים בתיק זה, סוף סוף, לידי סיום.
2. הנתבעות 2 ו-3 (יחד עם נתבעת 1, אשר נגדה ניתן פסק דין), נטלו הלוואות ואשראים מהתובע. לאחר שבעליהן, טוביה נדב (נתבע 4), נקלע לקשיים ועסקיו קרסו, חדלו הן מפרעון חובותיהן. הנתבעים 14 ו-15 ערבו לחובות הנתבעת 3 ואילו הנתבעות 2 ו-3 ערבו, זו לחובותיה של זו.
פסק דין זה יתייחס, איפוא, לתביעות שנותרו לברור נגד ארבעת הנתבעים שבפני, לאחר שההליכים המשפטיים נגד שאר הנתבעים, במסגרת תובענה זו, באו לקיצם.
3.
הנתבעות 2 ו-3
נתבעות אלה יחד עם נתבעת 1 הן, כאמור, החייבות העיקריות שנטלו וקיבלו מהתובע אשראים והלוואות ולא פרעו אותן. משכך, ננקטו נגדן ונגד שורה ארוכה של ערבים, ההליכים המשפטיים שבפני.
את בקשת הנתבעת 1 לקבל רשות להתגונן דחה בית המשפט, לאחר שבחן את טענות ההגנה שהיא העלתה.
טענות הגנה שהעלתה הנתבעת 1 דומות, אם לא זהות, לטענות ההגנה שהעלו הנתבעות 2 ו-3 שבפני.
כל החייבות הלינו על קיומן של תכניות חסכון "בסכומים אדירים" אשר נפתחו על שם טוביה נדב ובני משפחתו באופן אישי. תכניות אלה, כך לטענת טוביה נדב שהצהיר בשמו, נכפו עליהם ויש בכפיה זו משום "התניית שרות בשרות", שהיא פסולה ואסורה לפי חוק הבנקאות (שרות ללקוח) ויש בה להביא לביטול או איון החובות לתובע, או מרביתם.
טענה זו, כמו גם טענת הגנה נוספת, לפיה חוייבו חשבונות הנתבעות בריבית גבוהה מהמוסכם, נדחו ע"י כב' השופטת ש. דותן במסגרת החלטתה לדחות את בקשת הנתבעת 1 לקבל רשות להתגונן.
על טענות דומות חזרו הנתבעות שבפני, במהלך שמיעת הראיות. להוכחת משמעותן הכספית התבססו הנתבעות על שתי חוות דעת של רו"ח אריה גורי, אשר בדק את חשבונותיהן והגיע למסקנות שפורטו בחוות הדעת (נ/7 ונ/8). מציין המומחה כי החשבונות שנבדקו על ידו לבקשת הנתבעות, הם חשבונות החח"ד שלהן אצל התובע. הוא בדק את התנהלותם בתקופות הרלונטיות, תוך ביטול "רעיוני" של תכניות החסכון שנפתחו מכספים שהוצאו מהחשבונות. מוסיף ומציין רו"ח גורי כי לבקשת כל אחת מהנתבעות, הוא בדק את פירוט התנועות בדפי הבנק של חשבונותיהן, בהתחשב במספר הנחות שהניח (כמפורט בחוות דעתו) ותוך כדי התעלמות, או ביטול תכניות החסכון, שלצורך רכישתן חוייבו חשבונותיהן ואשר לטענת הנתבעות ומנהלן, טוביה נדב, נכפו עליהן כתנאי לקבלת אשראים או הלוואות מהתובע.
בדיקותיו הביאו את רו"ח גורי לתוצאות, אותן פירט בחוות דעתו, לפיהן חשבונה של הנתבעת 2 ליום 31.12.93 עמד בזכות של למעלה מ-2,6 מליון ש"ח ואילו חשבונה של הנתבעת 3, לאותה תקופה, עמד על חובה של קרוב ל-.400,000 ש"ח (נ/7).
4. את בדיקותיו והתוצאות אליהן הגיע ביסס, כאמור, רו"ח גורי על הנחות שהניח ועובדות שנמסרו לו מפי מזמיני חוות הדעת, אלא שדבר קיומן לא הוכח כלל ע"י הנתבעות או העדים מטעמן.
כך לא הוכחה כלל טענת הנתבעות כי שיעור הריבית בה חוייב חשבונן (החלק של תוספת הסיכון) הועלה בניגוד למוסכם ובאיזה שיעור הועלה וכך אין אף ראיה ולא הונחה תשתית עובדתית כלשהי, שתבסס את טענתן כי תוכניות החסכון "נכפו" עליהן וכי מתן האשראי הותנה, שלא כחוק, בפתיחתן של אלה.