1. בפניי תביעה למתן סעדים הצהרתיים, לפיהם הסכמות והסדר פשרה אליהם הגיעו הצדדים בהליך קודם, בטלים מחמת תרמית שבוצעה ע"י הנתבעת.
עובדות רקע
2. הנתבעת, חברה קבלנית לביצוע עבודות עפר ופיתוח (להלן: "זיסו") זכתה במכרז מטעם משרד השיכון (להלן: "המזמין") לבצע עבודות בפרוייקט בנייה בשם "רמת רזים" בצפת (להלן: "הפרוייקט").
3. בין זיסו לבין התובעת, אף היא חברה קבלנית לעבודות עפר ופיתוח (להלן: "ורד הרים") , נכרת ב-1.1.91 הסכם לפיו תשמש ורד הרים קבלן משנה של זיסו, לצורך ביצוע חלק קטן באופן יחסי מן העבודות בהן זכתה זיסו בפרוייקט.
אין חולק, כי עפ"י ההסכם אמורה הייתה התמורה שתשולם לורד הרים להתבסס על הכמויות והמחירים המאושרים ע"י המזמין , בניכוי רווח קבלני מוסכם לזיסו.
ורד הרים עבדה בפרוייקט עד מחצית שנת 1992, מועד בו סולקה מן האתר עקב אי עמידה בלוחות זמנים מוסכמים וטענות זיסו, בדבר ליקויים בביצוע .
זיסו המשיכה בביצוע העבודות ועבדה בפרוייקט עד שנת 1995.
4. לאחר שנתגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לתמורה המגיעה לורד הרים בגין העבודות שביצעה בפרוייקט, הגישה ורד הרים בשנת 1995 שתי תביעות כנגד זיסו (ת.א 16556/95 ות.א 16557/95 שלום חיפה). זיסו הגישה תביעה שכנגד, בגין הנזקים שגרמה ורד הרים בהפרת ההסכם (להלן :"התביעות").
התביעות התבררו בפני כב' השופטת ג. כנפי-שטייניץ .
5. בעידוד בית המשפט ניהלו הצדדים משך תקופה ארוכה מו"מ, במטרה לצמצם את יריעת המחלוקת ביניהם. אכן במרבית המחלוקות, שסבו סביב אישור הכמויות והיקף העבודה שבוצעה ע"י ורד הרים, הצליחו הצדדים להגיע להסכמה ולפשרה. את יתרת המחלוקות שהוגדרו, הסכימו ב"כ הצדדים להעביר להכרעת בורר. בהתאמה ניתן בשנת 1998 פס"ד המאשר את הפשרה ומעביר את יתרת המחלוקות כאמור, להכרעת בורר.
6. בשלב מסוים לאחר שהחל הליך הבוררות, העלתה ורד הרים טענת תרמית, לפיה כל ההסכמות באשר לסכומים, כמו גם עצם ההסכמה להעברת יתרת המחלוקות לבוררות, מבוססות על תרמית מצד זיסו. ורד הרים טענה כי לאורך הליך המו"מ הציג נציג זיסו בפני נציג ורד הרים נתונים כוזבים ושקריים, באשר לכמויות והסכומים שאושרו בפרוייקט ע"י המזמין. ורד הרים טענה כי הסכמתה התבססה על מצג השווא שהוצג בפניה וביקשה לשוב ולפתוח מחדש את ההסכמות בין הצדדים.
7. בעקבות חילוקי דיעות באשר לשאלה האם לבורר יש סמכות להמשיך לדון בבוררות, לאחר שהועלתה טענת התרמית, הגיש הבורר אבעיה לבית המשפט. השופטת החליטה לקבל את עמדת זיסו, לפיה אין לבורר סמכות לדון בטענת התרמית.
ערעור שהגישה ורד הרים על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי, נדחה.
8. לפיכך בשנת 2001 הגישה ורד הרים את התביעה דנן, בה היא מבקשת סעדים הצהרתיים כפי שפורט לעיל.
טענות הצדדים
9. עיקר תביעתה של ורד הרים מבוססת על כך שרומתה לטענתה ע"י זיסו בשלב ניהול המו"מ.
10. לטענתה, בעת המו"מ זיסו החזיקה בעותק מן החשבון הסופי, אלא שבחרה להסתירו ממנה, במטרה להפחית מן הסכומים שאושרו כביכול ע"י המזמין, וכך להתעשר על חשבונה .
בשלב מסוים לאחר שנמסר הסכסוך לבוררות, הגיע לידיה ממקור מהימן עותק של החשבון הסופי בין זיסו למזמין (להלן:"החשבון הסופי"), ממנו עולה, לדידה, כי קיימים הפרשים של מאות אלפי שקלים בין המצגים שהוצגו ע"י זיסו לגבי המחירים והכמויות שאושרו ע"י משרד השיכון, לבין אלו שאושרו בפועל.
. לפיכך, הואיל וכל הסכמותיה נעשו על בסיס מעשי המירמה, הרי שלטענת ורד הרים הינן משוללות כל יסוד ויש להכריז על בטלותן.
11. מנגד, זיסו מכחישה כי במועדים הרלוונטיים החזיקה בעותק מן החשבון הסופי. היא אף מכחישה את הטענה כאילו נציגה הציג נתונים (כוזבים) תוך שהוא מציג מצג שווא כאילו הנתונים לקוחים מהחשבון הסופי.
זיסו טוענת כי החשבון הסופי במידה רבה אף לא היה רלוונטי לצורך עריכת ההתחשבנות בין הצדדים, היות וורד הרים ערכה מידי חודש מדידות מטעמה, באשר להיקף העבודות שביצעה בשטח; לצורך ההתחשבנות נערכו מדידות נגדיות מטעם נציג זיסו; ובהסתמך על מדידות שני הצדדים נערכה בפועל ההתחשבנות.