מבוא
1. זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. התובע, יליד 1.5.79, נפגע בתאונת דרכים מיום 31.8.04, עת רכב באופנוע מ"ר 7684735. הנתבעת מודה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.
נכות רפואית
3. התובע נפגע בעיקר בכף רגלו. דר' אברהם שטרן, המומחה מטעם בית המשפט (בתחום האורתופדי כמובן), מפרט בחוות דעתו, מיום 15.6.06 כדלקמן: "... נחבל ישירות בכף הרגל, בבדיקה הראשונית אובחן שבר של עצם המסרק השניה עם תזוזה ונפיחות רבה עם שפשופים שטחיים בגב כף הרגל ללא עדות לפגיעה וסקולארית פריפרית וללא עדות לתסמונת מדורית... נותח כחודש לאחר התאונה, נעשה ניקוז של המטומה בכף הרגל וקיבוע פנימי של השבר בעצם המסרק בעזרת פין מתכתי שהוצא לאחר כשלושה שבועות... בבדיקה הקלינית הנוכחית נמצא הלוקס ולגוס קל זהה דו-צדדית, ללא עווית של מבנה קשתות כף הרגל השמאלית, ללא הגבלה בתנועות פרקי כף הרגל והבהונות, לא נמצאה התעבות העור בכף הרגל ולא נמצאו יבלות היכולות להצביע על לחץ מקומי מוגבר משמעותית באזור ראשי עצמות המסרק כולל עצם המסרק השניה שנפגעה. נמצאה עדות לפגיעה עצבית תחושתית קלה בעצב הפרונאוס השטחי ובענף הפלנטארי של עצב הטיביאליס פוסטריור עם חשד לתסמונת התעלה הטרסאלית כפי שהודגם בבדיקת ה- EMG. פגיעה זו הינה קלה ביותר ואינה מהווה הפרעה תפקודית משמעותית אם בכלל. השבר בעצם המסרק השניה התאחה עם סטיה כפית קלה ביותר... סטיה זו לכיוון הכפי של כף הרגל ופציעת המעיכה של הרקמות הרכות בחלק הקדמי של כף הרגל יכולים להסביר את תלונותיו על ההפרעה בדריכה עם קושי בהליכה על קצות הבהונות ומצב הניתן להגדרה כמטטרסלגיה קלה ביותר... נכותו הכוללת בגין הפגיעה בכף הרגל השמאלית בתאונה הנדונה 4.9%".
4. דר' שטרן נקרא לחקירה נגדית על חוות דעתו. בתשובה לב"כ התובע הוא העיד כי מדובר בפגיעות קלות, כמפורט בחוות הדעת (עמ' 8 לפרוטוקול). בתשובה לב"כ הנתבעת ענה כי "... אין משמעות תפקודית, גם אם יעסוק בספורט. הוא עשה זאת ב - 04', 05', יש גם מסמכים שתומכים בזה... לא יודע אם היה מקום לתת 0% נכות, אבל אתה צודק [בדבר הליכה "לקראת" התובע ומתן נכות לקולא - א.ז]..." (עמ' 9 - 10 לפרוטוקול).
נותרנו, בכל זאת, עם קביעה בדבר נכות רפואית של
4.9%. למשמעויותיה נעבור מיד.
"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות
5. כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03
אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93
גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).
בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.
כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין
גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).
פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות
6. בתצהיר עדותו הראשית כותב התובע: "... הנני לומד ראיית חשבון זו השנה החמישית. לימודי דורשים שעות ישיבה ממושכות בהרצאות וגם בהכנה לבחינות ואינני מסוגל לישיבה ארוכה מאחר ואני סובל מכאבים עקב כך. בתור רואה חשבון, אדרש לשעות רבות של ישיבה במשרד, דבר שיקשה עלי שכן אני סובל ואסבול בעתיד מהרדמות ומכאבים של הרגל בעת ישיבה ממושכת. הדבר יקשה עלי להתרכז וידרוש ממני לקטוע את עבודתי כדי לקום, להפעיל את הרגל מספר רב של פעמים ביום או לקצר את שעות העבודה" (סעיף 21). באשר להפסדי השכר, טוען התובע: "לפני התאונה ובזמן החופשות שבין הסמסטרים עבדתי כמלצר במועדון "היקב" בראשון לציון בין 3 ל - 4 פעמים לשבוע כאשר השתכרתי כ - 250 ש"ח לערב מ"טיפים" ובסה"כ 3,000 ש"ח לחודש. כל משמרת כללה 8 שעות עבודה של הליכה כמעט בלתי פוסקת תוך נשיאת מגשים כבדים. כיום אינני מסוגל להמשיך בעבודה זו... כיום הנני עובד באופן חלקי בעזרה לעסק המשפחתי והנני משתכר סך של 483 ש"ח לחודש... הנני בדעה כי את חישוב הפסדי השכר שלי יש לערוך לפי שילוש השכר הממוצע במשק שכן הנני לומד ראיית חשבון..." (סעיף 23).
7. הנתבעת טוענת כי עניין המלצרות לא הוכח ולא נתמך בראיה כלשהי. אכן, לא הוצג כל מסמך לתמיכה בטענה זו ולא הובאה כל עדות, של מעביד או חבר לעבודה. יתרה מכך, המומחה לא נשאל וממילא לא קבע תקופות של אי כושר; בסעיף 23 לתצהירו מדבר התובע על עבודה רק בחופשות שבין הסמסטרים, ומאחר והתאונה ארעה בסוף אוגוסט, אזי בכל מקרה מדובר היה בחודש וחצי של אבדן הכנסה עד תחילת הסמסטר. התובע עותר לאבדן שכר של 18,000 ש"ח בגין 6 חודשי אי כושר ולסך נוסף של 23,000 ש"ח עד היום, לפי שיעור נכותו. אני מוכן להניח כי התובע עסק בעבודות מזדמנות בעת החופשות מהלימודים, ורואה לנכון לפצותו בגין אותו חודש וחצי שלאחר התאונה, בתוספת מסויימת עבור יתרת התקופה, הכל בסכום גלובלי של
9,000 ש"ח, נכון להיום.
8. באשר לעתיד, זהו המקרה שבו ישנה הצדקה לפסוק סכום גלובלי מסוים. המגבלה שממנה סובל התובע היא מינורית, לדעת המומחה אף כמעט ללא כל השלכה תפקודית. התובע אינו איש כפיים, ואי הנוחות שאותה הוא מנסה לתאר כאילו תגרם לו במסגרת עבודתו כרואה חשבון נראית לא משמעותית. עם זאת, כאמור, לא הייתי שולל מהתובע כל פיצוי שהוא, כפי שלמעשה מציעה הנתבעת. אני מעמיד את הפיצוי על סך של
40,000 ש"ח (כשליש מחישוב אריתמטי לפי 10,000 ש"ח נטו לחודש).
כאב וסבל
9. בהתחשב באחוזי הנכות, ב - 7 ימי האשפוז ובאופי פגיעתו של התובע והטיפולים שעבר לאחר התאונה, אני פוסק לתובע פיצוי של
15,000 ש"ח (נכון להיום).
הוצאות שונות ועזרה לעבר ולעתיד
10. עיקר ההוצאות נגרמו בסמוך לאחר התאונה, שעה שנזקק לעזרה מסוימת ונגרמו לו הוצאות מוגברות. אני פוסק בראש נזק זה, על דרך האומדן, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי של
5,000 ש"ח (נכון להיום).
לסיכום
14. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של
69,000
ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד של 13% + מע"מ. בשים לב לפער בין הנתבע לנפסק, ישא כל צד ביתרת הוצאותיו.
5129371
54678313 היה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום ב' ב אדר ב, תשס"ח (9 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.