אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 5220/05

פסק-דין בתיק א 5220/05

תאריך פרסום : 13/10/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
5220-05
08/12/2005
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
פלדמן חיים
עו"ד קרופניק רמי
הנתבע:
רויטמן דוד
פסק-דין

תביעה זו, שהוגשה בסדר דין מהיר, היא תביעת לשון הרע. התובע טוען, כי אגב דיון בבית הדין האזורי לעבודה, בין חברה בבעלותו ובניהולו לבין עובדיה המיוצגים על ידי הנתבע, קרא לו הנתבע, במעמד אנשים אחרים, "מטומטם", "חולה הזקוק לבדיקה רפואית" ו"לא נורמלי". הנתבע מודה שקרא לתובע "לא נורמלי" וכן שאמור שהתובע הוא חולה הזקוק לבדיקה רפואית, אך כופר בטענה שקרא לו "מטומטם". לטענת הנתבע, כפי שניתן להבינה מכתב ההגנה, האמירה לא נורמלי אינה מבישה והאמירה חולה היא אמת. 

אין בתביעה חשיבות ציבורית או מיוחדת, ולכן, לפי תקנה 214טז, ינמוק פסק הדין בתמצית.

אציין, כי הנתבע בחר להקדיש את הזמן שהוקצב לחקירה נגדית, בין היתר, לבירור השאלה אם קוראים לתובע יפים או חיים, ולבירור שגיאות דפוס בולטות שנפלו בכתב התביעה. מנעתי את התנגדויותיו של ב"כ התובע על ידי שאמרתי לו שיניח לנתבע לנצל את הזמן כרצונו לפי שיקול דעתו. כך גם הקדיש זמן לבירור השאלה אם יש לתובע  הוכחות שהוא מנהל ובעל מניות של החברה שאותה תבע הנתבע בבית הדין האזורי לעבודה, ואשר לפי מסמך שהוצג, אישר הנתבע, בעת שייצג את החברה, תצהיר לפיו התובע הוא בעל המניות והמנהל. בנסיבות אלו, אין לנתבע להלין על כך שלא הספיק לדון בשאלות העולות מכתב התביעה.  

העדות היחידה על כך שהנתבע קרא לתובע "מטומטם" היא עדותו של התובע עצמו, אף שהתובע טען שבעת האמירה היו נוכחים אנשים נוספים, וידע שהנתבע מכחיש זאת ויהיה עליו להוכיח אמירה זו. הימנעותו של התובע מלהביא עדים נוספים להוכחת העובדה הנטענת על ידי, פועלת לרעת גירסתו. ממילא, זו עדות יחידה שאין לסמוך עליה בהעדר נימוקים לפי סעיף 54 לפקודת הראיות. כאשר לא הובאו העדים הנוספים, יש לקבוע שהתובע לא הוכיח שהנתבע קרא לו "מטומטם" וכך אני קובע.

כאמור, אין חולק על כך שהנתבע אמר כלפי התובע את שתי האמירות הנוספות, וזאת במעמד אנשים אחרים. אני דוחה את הסברו של הנתבע כאילו הביטוי "לא נורמלי" מוסב על המצב, שהוא לא תקין. הנתבע עצמו הסביר שלא המצב הוא שהיה לא תקין, אלא התנהגותו האישית של התובע עצמו, שהביאה את הנתבע לומר שהתובע "לא נורמלי". כך הסביר גם בפני השופטת ויימן, בדיון בבית הדין לעבודה, וגם בכתב הגנתו, בו טען שאי אפשר לחשוב את המילה "לא  נורמלי" כהשפלה אלא פירושו של דבר שהתנהגותו של התובע הייתה מבישה ומשפילה. אני דוחה את טענת הנתבע כי כאשר אומרים על אדם שהוא "לא נורמלי" זה לא מבזה אותו. אם היה מדובר במאבחן, רופא, פסיכולוג, ניחא. ניתן היה לחשוב שמדובר בחוות דעת המתבססת על בדיקה. בנסיבות הקיימות, מובן שהתובע הרגיז את הנתבע והנתבע ברוגזו, ביקש להחזיר לו באמירה מבישה ומשפילה לפחות כמו ההתנהגות שהוא חשב שהתובע התנהג כלפיו. כך גם לגבי הביטוי "חולה". אני דוחה את הטענה של הנתבע שהוא חשד שהתובע חולה והציע לבדוק אותו. הנתבע אמר על התובע שהוא חולה ולא חשוד כחולה, והבדיקה לא היתה נדרשת אלא כדי לתת את הטיפול הדרוש. בפני אף העיד הנתבע שהוא כבר יודע, לפי נסיונו, שהתובע חולה נפש, סכיזופרן. ביטויים אלה הם מבישים ונועדו להבאיש את ריחו של התובע. אני דוחה את דבריו של הנתבע "אם יש לנו חשדות ממשיים למה אנחנו לא יכולים להגיד את זה". אנחנו יכולים להגיד את החשדות שלנו, אבל אם זו לא אמת, זה יהיה לשון הרע ויחוייב בפיצוי הנפגע, ואפילו אם זו אמת, לפי החוק, יהיה הדבר חייב בפיצוי אם אין ענין לציבור.

הנתבע לא הוכיח שדבריו על התובע שהוא חולה ו"לא נורמלי" הם אמת, ונטל ההוכחה עליו. יתר על כן,  לפי הדין היה על הנתבע להוכיח שיש ענין לציבור בדברי האמת שאותם טען. הנתבע נשאל מה הקשר בין דברים אלה לדיון בבית הדין לעבודה, ולא הצליח לתת הסבר של ממש. נראה כדברי ב"כ התובע, כי הנתבע פשוט כעס על התובע עקב תלונות שזה הגיש נגדו בלשכת עורכי הדין בגין גביית כספים בלי להעבירם לחברה שבבעלות התובע. מכל מקום, לא היה ענין לציבור בדברים שנאמרו, ועל כן, אפילו אילו היתה זו אמת, והדבר לא הוכח, עדיין זה לשון הרע.

טענת הגנה נוספת עולה לכאורה מדברי הנתבע, והיא שלשון הרע היתה בתגובה ללשון הרע של התובע כלפיו. אכן, הנתבע טען שהתובע אמר עליו תחילה שהוא גנב ממנו כספים. התובע לא נחקר על כך. הראיות בכתב אינן תומכות בטענה זו. מייד לאחר שהדברים נאמרו, התקיים דיון בפני השופטת ויימן, ובו הואשם הנתבע על ידי ב"כ התובע דכאן שאמר שמרשו הוא מטומטם ולא נורמלי. הנתבע הגיב בהכחשה של המילה מטומטם, באישור של הביטוי "לא נורמלי" ולא אמר מילה על כך שהדבר היה בתגובה לכך שהתובע אמר שהוא גנב (אף אם נניח שזו תגובה שקולה). הוא טען שבתלונה ללשכת עורכי הדין דיבר התובע על מעשיו כגניבה, אך לא שאמר זאת בעל פה סמוך לפני שהנתבע אמר את הביטויים שאמר כלפי התובע. עדות כבושה זו עלתה רק בכתב ההגנה, ואיני מאמין לה, כמו גם לגירסה שהדברים נאמרו ברוסית בפני השופטת ויימן. כפי שעולה מהפרוטוקול, לא נמנע מהנתבע להגיד דבר ואילו כך היה, היה מציין זאת, מה עוד שהדברים של הנתבע על התובע נאמרו כבר בפני המגשר, קודם לדיון, ובודאי לא היה תגובה למה שיאמר כעבור דקות ספורות. על כן, אני דוחה את הטענה כי היתה זו לשון הרע בתגובה ללשון הרע של התובע כלפי הנתבע.

טענה נוספת שיש לבודקה היא הטענה שמדובר בפירסום מוגן שנעשה בתוך הליכים משפטיים. הנתבע לא טען טענה זו, אך ניתן להסיק טענה זו מתוך טענותיו המפוזרות משהו. יש לדחות טענה זו, משום שהמילים שהוטחו בתובע לא היו במסגרת עדות בבית משפט או טיעון בבית משפט, ולא היו קשורות בהליך שנדון, אלא היו חיסול חשבונות קודמים ובלתי קשורים. לפיכך, אין הנתבע זכאי לחסות בצל ההגנה זו.

איני מתכוון לדון בתלונה שהגישה החברה של התובע כנגד הנתבע. אין חולק שהנתבע הורשע בעקבות תלונה זו, אך הנתבע טוען שהורשע רק בעבודה עבור גוף העוסק בשירותים משפטיים ולא באי העברת של כספים שגבה עבור החברה, כפי שנאשם, והדברים לא הובררו. יאמר רק, שדבריו של הנתבע שכלל לא עבד עבור החברה שבבעלות התובע נסתרו על ידי חלק מהמסמכים שבפני, אבל השאלה הזו אינה קשורה לענין ולא ארחיב בה.   

על כן, אני קובע כי הנתבע פרסם על התובע פירסום מביש שנועד לפגוע, באומרו עליו, בכמה הזדמנויות, כפי שאישר בעצמו, שהוא לא נורמלי וחולה, כשהכוונה בהקשר הנפשי. לאמירות אלו יש משמעות מבזה בעיני הציבור, כשהן נאמרות על אנשים רגילים שאינם חולים.כמובן שאם אומרים על אדם חולה שהוא חולה אין בכך לשון הרע, אבל אם אומרים על אדם הנראה בריא שהוא חולה, מתוך הבנה שמדובר במחלת נפש, ובהקשר שבו נאמרו הדברים, הדבר מהווה לשון הרע.   

הנתבע לא חלק על סכום הפיצוי שנתבע, 50,000 ש"ח. הסכום נתבע בגין כל הביטויים ביחד. ממילא, על פי הדין, מדובר בסכום מינימום. בהנחה ש"לא נורמלי" ו"חולה" בהקשר זה משמעותם זהה, ומצאתי שלא הוכח שהנתבע קרא לתובע "מטומטם", מן הראוי לחייב את הנתבע רק במחצית הסכום שנתבע.

לפיכך, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 25,000 ש"ח, וכן אגרות המשפט ועוד 4,000 ש"ח שכ"ט עו"ד ועוד מע"מ עליו, כשהם צמודים ונושאים ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום ז' בכסלו, תשס"ו (8 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל, שופט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ