פסק-דין בתיק א 51233/03

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים"). הנתבעת, מבטחת הרכב בו נהג התובע בעת התאונה הנטענת בפוליסת ביטוח חובה, חלקה על חבותה לפצות את התובע וטענה כי " האירוע הנטען והמוכחש לא היה ולא נברא" (סעיף 5 לכתב ההגנה). לאור כך נשמעו ראיות בתיק.

עדויות  התביעה

2. נסיבות התאונה, על פי גרסת התובע, תתוארנה להלן. ביום 18.12.97 נהג התובע, יליד 1944, ברכב מס' רישוי 6628019 (להלן: " הרכב"). רכב זה היה שייך לבנו של התובע, מר רן גולדברג, אך התובע השתמש בו לעיתים באותה התקופה. התובע נהג בכל יום בשעות אחר הצהריים לאסוף את אשתו, הגב' דניס גולדברג, מתחנת אוטובוס ברחוב דרך הטייסים בתל-אביב, שם הייתה יורדת כאשר חזרה מעבודתה, ולהסיעה לביתם שברמת גן. כך היה גם באותו היום.

3. לגרסת התובע, כאשר היה בדרכו וסמוך לתחנת האוטובוס, בדרך הטייסים, לאחר עמידה ברמזור ותחילת נסיעה, סטתה ממסלולה משאית שנסעה לשמאלו ו"חתכה" את נתיב נסיעתו. התובע נסה להתחמק מהמשאית, עלה על המדרכה עם הרכב ולאחר מכן ירד  חזרה אל הכביש. לפתע הרגיש דקירה חזקה בגב, כאב חד. התובע עצר את הרכב בצד הכביש, יצא ממנו ונשכב על הדשא הסמוך כאשר הוא סובל מכאבים.

4. המשאית המשיכה לנסוע וכלל לא עצרה. עוברי אורח עצרו ושאלו את התובע מה ארע. מאחד מעוברי האורח ביקש התובע מכשיר טלפון נייד על מנת להתקשר לבנו. התובע שוחח עם בנו, אמר לו שאינו חש בטוב וביקש ממנו להגיע למקום. באותה עת ובאופן מקרי הגיע למקום גם חברו של בנו של התובע, מר עופר קובלסקי, אשר זיהה את הרכב וראה את התובע בצד הדרך. מר קובלסקי שאל את התובע אם הוא זקוק לעזרה והתובע השיב לו כי בנו אמור להגיע למקום. לאחר מכן הגיעה למקום אשת התובע, אשר ירדה מהאוטובוס. מיד לאחר מכן הגיע למקום גם הבן, רן, במונית. רן פינה את התובע לחדר המיון בבי"ח איכילוב  בתל-אביב ברכב בו ארעה התאונה, יחד עם אשת התובע.

5. בהתאם לעדות אשת התובע, היא אכן ירדה מתחנת האוטובוס ברחוב דרך הטייסים בחזרה מעבודתה ואז ראתה את התובע שרוע על הדשא הסמוך למדרכה ומספר אנשים סביבו. התובעת העידה כי בעלה סיפר לה שמשאית עמדה  להתנגש בו וכדי לברוח ממנה הוא סטה לכוון המדרכה, עלה עליה וירד ממנה ואז הרגיש כאב חד בגבו. היא ציינה שהתובע נשם בכבדות, נאנק מכאבים, אמר שקשה לו לנשום, כואב לו הגב וקשה לו לזוז. הגב' גולדברג העידה כי בנה, רן, הגיע למקום ואז הסיעו את התובע לחדר המיון.

6. בנו של התובע, מר רן גולדברג, העיד כי באותו המועד עבד ברמת גן, כאשר בשעות אחר הצהריים התקשר אליו אביו ואמר לו להגיע לכביש הטייסים סמוך לאיצטדיון וינטר הואיל והוא סובל מכאבי גב חזקים וקשה לו לנשום. מר גולדברג העיד כי אביו סיפר לו שרכב "חתך" אותו ובעקבות כך הוא נאלץ לעלות על המדרכה והרגיש כאב חד בגב. הוא הגיע למקום במונית ראה את אביו שרוע על הדשא לצד הדרך, ולקח אותו, יחד עם אמו, לבי"ח איכילוב.

7. מר עופר קובלסקי, חברו של  רן, העיד כי  בכל יום בשעות אחר הצהרים היה מגיע לכביש הטייסים בהסעה חזרה ממקום עבודתו בחברת החשמל באשקלון, שם היה אמור לעלות על הסעה נוספת לביתו בגבעתיים. באותו היום, כאשר הגיע למקום וירד  מההסעה, ראה את רכבו של רן, המוכר לו, חונה בצד הדרך. הוא התקרב וראה את התובע יושב על הדשא שבצד הכביש. הוא שאל את התובע מה ארע. התובע השיב לו כי " כואב לו בגלל הנסיעה ברכב". מר קובלסקי הציע לתובע עזרה אך התובע השיב לו כי כבר התקשר לבנו וכי זה אמור להגיע. לאור כך עזב מר קובלסקי את המקום על מנת לא לאחר להסעה לביתו.

ראיות נוספות

8.  התובע, כאמור, פנה לחדר המיון בבי"ח איכילוב. בתעודת החדר המיון (נ/1) לא מצוינים פרטי האירוע. בתעודת חדר המיון נרשם, תחילה, על ידי ד"ר אלכסנדרוביץ, בכתב ידו (אשר אינו קריא ואינו ברור במלואו) כך: " בן 53, ברקע עישון, כאבי גב תחתון. היום בצע תנועה בגבו (או : " בידו" - הכתב אינו קריא. א.ל.) וחש דקירה חזה (צריך להיות " חזקה" א.ל.) בגבו ומאז כאב גב אמצעי המתגבר בכל תנועה...כרגע אין כל עדות לבעיה פנימית חריפה".  ד"ר אלכסנדרוביץ הוזמן לעדות על ידי הנתבעת. הוא הקריא את שרשם בכתב ידו (ואת המילה " ידו" ולא " גבו"). ד"ר אלכסנדרוביץ הסביר כי מטרת בדיקתו במקרים מסוג זה היא לשלול אירוע לבבי ובהתאם לצורך להפנות לבדיקת אורטופד או רופא משפחה.   

9. התובע נבדק בחדר המיון גם על ידי רופא אורטופד, ד"ר ינוקא, שרשם: " כאבי גב עקב תנועה חדה" (או " תנועות חדות"?- הכתב אינו ברור- א.ל.). בוצעו צילומי ע"ש גבי שפוענחו כמדגימים תמט של חוליה D-9. בוצעה גם בדיקת C.T.   של ע"ש גבי  D-8 - D-10  ופוענחה כמדגימה " הנמכה של גוף חוליה D-8  בעיקרה קדמית. יתכן הנמכה אחורית קלה. אין רואים קווי שבר, אך קיימת דחיסות קלה של קוריות באספקט העליון. אין רואים מעורבות של התעלה או אלמנטים אחוריים..." ולסיכום: " שבר דחיסה  של D-8 ללא מעורבות של התעלה כמפורט". התובע שוחרר לביתו בהמלצה של חמישה ימי מנוחה וביקורת הרופא המטפל.

10. הנתבעת הזמינה לעדות גם את מנהלת משרד המיון בבי"ח איכילוב, הגב' מיכל אביב. יש לציין כי הגב' אביב מנהלת חדר המיון רק משנת 2001 ולא שימשה בתפקיד זה במועד האירוע. הגב' אביב הציגה את תדפיס מסך הקבלה של התובע מיום האירוע (נ/2), שם נרשם:  תלונת המבקר - לחץ בחזה" ו" סיבת כניסה - מחלה". הגב' אביב הבהירה כי פרטי הפניה וסווגה - כתאונת עבודה, דרכים וכד' - נרשמים בהתאם להצהרתו של הפונה ועל פי החלטתו כיצד לסווג את פנייתו.

11. התובע המשיך הטיפול בקופ"ח. ביום 3.3.98 בצע בדיקת מפוי עצמות. בבדיקה הודגמה " קליטה דיפוזית בע"ש גבי D-9 " ולסיכום נרשם " הדגשה ב D-9 - שינויים  ניווניים - יתכן שבר דחיסה ישן. קליטה בצלע - משני לטראומה?" .

התובע טופל בפיזיותרפיה ובתרופות.

12. התובע לא דווח על האירוע למשטרה. רק בשנת 2003, כאשר התברר לו, כדרך אגב, עקב שיחה עם עורך דינו בעניין אחר, כי האירוע משנת 1997 במהלכו נפגע בגבו מהווה תאונת דרכים וכי הוא זכאי לפיצויים בגינו, פנה, על פי עצת עורך דינו, לדווח על האירוע למשטרה (נ/4). דיווחו לא התקבל כיוון שעל גבי תעודת חדר המיון לא נרשם כי מדובר בתאונת דרכים.

מומחה רפואי

13. בית המשפט (כב' השופט אל-יגון) מינה מומחה רפואי מטעמו בתחום האורטופדי, ד"ר לוינקופף. המומחה הגיש חוות דעת מיום 23.8.04, ענה לשאלות הבהרה של הנתבעת ביום 1.10.04 והוזמן על ידי הנתבעת להיחקר על חוות דעתו. המומחה קבע בחוות דעתו כך: " לאחר עיון בבדיקות הדימות הרי שהשבר בע"ש גבי הוא בגוף חוליה D-8 . מדובר בשבר דחיסה בשיעור 20% ושבר זה הוא בגין התאונה הנדונה". לאור כך העריך המומחה את נכותו של התובע בגין התאונה בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (8) א לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, אשר דן בשבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה.

14. בתשובה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי הנתבעת, אם תאור הפגיעה כפי שהציג התובע יכול לגרום לשבר דחיסה כפי שארע, השיב המומחה כי " קפיצת רכב אל מדרכה וממנה לכביש יכולה לגרום לשבר בחוליות עמוד השדרה במנגנון של AXIAL LOAD ושברים בחוליות בקפיצת רכב על מכשול מוכרות". לשאלה כיצד ניתן להסביר את בדיקת מיפוי העצמות מיום 3.3.98 על פיה יתכן ומדובר בשבר דחיסה " ישן" השיב המומחה כי " הממצא בבדיקת מיפוי העצמות בהחלט תומך בשבר שארע בתקופה בת מספר חודשים קודם לבצוע בדיקת מיפוי העצמות. שבר בתאריך הנדון ובדיקת מיפוי העצמות הינם מצב תואם לחלוטין".  

15. בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת הסביר שוב המומחה את קביעתו כי מנגנון הפגיעה, כפי שתואר על ידי התובע, תואם את הממצאים הרפואיים. הוא הסביר כי זהו מנגנון פגיעה מוכר בעיקר בנסיעות שטח אך למעשה אפשרי בכל נסיעה בה הרכב קופץ או כאשר יש מהמורה, כאשר מלווה תנועה של קפיצה את האדם שיושב ואחר כך את הירידה אל המושב, בשים לב לכך שבזמן ישיבה הלחץ על עמוד השדרה גדול בכ 50% מאשר במצב עמידה.

טענות הנתבעת

16. הנתבעת, כאמור, טוענת כי גרסתו של התובע ועדיו היא שקרית וכי התובע לא נפגע כנטען על ידו. הנתבעת מסתמכת על מספר טענות בגישתה זו. ראשית, נטען, בתעודת חדר המיון לא נרשם כי מדובר בתאונת דרכים ולא נרשם כי מדובר בפגיעה הקשורה לנסיעה ברכב אלא אף יותר מזאת, נרשם כי מדובר בתנועה חדה "ביד". שנית, נמצאו סתירות בין עדות התובע והטופס שמלא במשטרה וכן בין יתר העדים לעניין המיקום המדויק של התאונה - האם בדרך הטייסים סמוך לרחוב עודד או שמא בדרך הטייסים לכוון איצטדיון וינטר, כ- 400 מ' מרחוב עודד. שלישית, התובע העיד כי מר קובלסקי הגיע למקום עם רכבו הפרטי, רכב מסוג פז'ו, ואילו מר קובלסקי עצמו העיד כי הגיע למקום עם הסעת מקום עבודתו. רביעית, בתדפיס פרטי הקבלה במשרד חדר המיון נרשם כי מדובר בתלונה לגבי כאבים בחזה ולא בגב. 

דיון והכרעה