הרקע לתביעה :
1. התובעים הינם בני זוג המתגוררים ברח' הגדוד העברי 49 ראשון לציון (להלן:
"הדירה"). דירה זו היתה מבוטחת, בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים להלן, אצל הנתבעת, בפוליסה שמספרה 471847, שהיתה בתוקף מיום 1/9/2001 עד ליום 31/8/2002 (להלן:
"הפוליסה"). סוכן הביטוח באמצעותו נערך הביטוח הינו מר פרלשטיין יוסי (להלן :
"הסוכן").
2. הייתה זו תקופת הביטוח השנייה בה היו מבוטחים התובעים אצל הנתבעת: אין מחלוקת שבשנים קודמות היו מבוטחים התובעים, באמצעות הסוכן, בחברות ביטוח שונות. ביום 21/8/2000 פנה הסוכן לנתבעת ובקש להפיק פוליסה על בסיס הפוליסה האחרונה של דולב חברה לביטוח בע"מ (להלן : "
דולב"), ואכן מיום 1/9/2000 הייתה מבוטחת דירת התובעים אצל הנתבעת.
3. ביום 17.2.02 ארעה פריצה לדירתם של התובעים (להלן :
"הפריצה" או
"האירוע"), במהלכה נגנב רכוש מדירת התובעים. לטענת התובעים, נגנבו בפריצה תכשיטים יקרי ערך.
התובעים פנו בדרישה לנתבעת לפיצוי בגין כל הרכוש שנגנב במהלך הפריצה, ובכלל זה התכשיטים.
אין מחלוקת שהנתבעת פיצתה את התובעים בסכום של 26,052 ש"ח (להלן :
"תגמולי הביטוח").
טענות הצדדים וגדר המחלוקת
:
4. לטענת התובעים, לא די בתגמולי הביטוח ששולמו להם וכטענתם בכתב התביעה, כלל לא פוצו עבור התכשיטים שנגנבו, בסכום של 105,540 ש"ח. לפיכך, ומכיוון ומעולם לא בקשו לטענתם להגביל את הכיסוי הביטוחי לתכשיטים, ומתן כיסוי מלא שכזה הייתה למעשה מטרתם בעריכת הפוליסה, הגישו תביעה במסגרתה תבעו פיצוי עבור התכשיטים (105,540 ש"ח) וכן סך של 15,000 ש"ח עבור עגמת נפש ובזבוז זמן.
5. הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה, היות ותגמולי הביטוח ששולמו כללו גם פיצוי עבור התכשיטים, והכל על פי תנאי הפוליסה.
הנתבעת פרטה בכתב הגנתה שהפוליסה שהוצאה לא כללה כיסוי מיוחד ונפרד עבור התכשיטים, וכיסוי כזה כלל לא התבקש. במקרה כזה, הפיצוי שניתן עבור תכשיטים וכלי זהב מוגבל לשיעור של 10% מסכום ביטוח התכולה, וכיסוי מקסימלי לפריט 2%, וזאת בהתאם להוראות הפוליסה ותקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ"ו - 1986 (להלן :
"תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח").
6. מכיוון שסכום ביטוח התכולה בפוליסה עמד על 152,046 ש"ח, פיצתה הנתבעת את התובעים בסך של 15,205 ש"ח עבור התכשיטים (10% מסכום הביטוח).
לפיכך, טענה הנתבעת, פעלה בהתאם להוראות הפוליסה והדין ואינה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח נוספים עבור התכשיטים.
7. עינינו הרואות, גדר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת זכאות התובעים לפיצוי בגין גניבת התכשיטים : בעוד שהתובעים טוענים שעל הנתבעת לפצותם עבור מלוא ערך התכשיטים שנגנבו, טוענת הנתבעת שפיצוי זה, בהיעדר פירוט שווי התכשיטים ברשימה המצורפת לפוליסה, היה מוגבל ל- 10% משווי התכולה, ופיצוי זה שולם כאמור.
העילות המשפטיות עליהן מתבססת התביעה
:
8. למקרא כתב התביעה עולה שהעילה העיקרית הינה העילה החוזית : דרישה לפיצוי על פי הפוליסה (סעיף 6 (א) לכתב התביעה).
בסעיף 6 (ב) לכתב התביעה מזכירים התובעים עילות נוספות :
"כן יטענו התובעים כי הנתבעת נהגה בה ברשלנות ו/או בחוסר זהירות ו/או אגב הפרת חובות חקוקות ו/או אגב חוסר תום לב בדחותה את התביעה לשיפוי וקבלת תגמולי ביטוח". דהיינו, הרשלנות וחוסר תום הלב מיוחסים לעצם דחיית התביעה לשיפוי.
9. אולם, למקרא סיכומי התובעים עולה שהטענות כלפי הנתבעת רחבות יותר, ואכן הנתבעת העלתה טענה שמדובר בשינוי חזית אסור : בסיכומים טוענים התובעים שהן הנתבעת והן הסוכן התרשלו התרשלות רבתית בכך שלא טרחו להחתימם על הצעת ביטוח עובר לעריכת הפוליסה אצל הנתבעת ; לא דאגו לשלוח סוקר ולהחתימם על דו"ח סוקר ; לא עבדו בתיאום עם חברת הסוקרים ; לא טרחו לדבר עם התובעים, לאחר קבלת דו"ח הסוקר, שאכן הם אינם מעוניינים בביטוח התכשיטים ; הנתבעת לא עמדה בחובת
"וידוא אקטיבית" בה היא מחויבת על פי ההלכה הנוהגת ולא הבהירה להם שבמקרה גניבה, הכיסוי הביטוחי עבור התכשיטים מוגבל ל - 10%. התובעים מזכירים את כללי הפרשנות הנוהגים בעת דנים בחוזה ביטוח, ואף טוענים שמדובר בחוק צרכני-סוציאלי וככזה יש לפרשו לטובת המבוטח.
10. יצוין שלמרות שחלק נכבד מטענות התובעים מופנות לסוכן, זה לא נתבע באופן אישי על ידם, גם לאחר שהתברר שהנתבעת אינה עומדת להגיש כנגדו הודעת צד ג' (ראה הצהרת ב"כ התובעים מיום 21.2.06: "
אני לא מבקש להכניס את הסוכן כנתבע נוסף", פרו' עמ' 3 שו' 20).
11. האם התובעים הצליחו להוכיח, בהתבסס על העילות שנזכרו על ידם, שהפוליסה אכן מכסה את ערך התכשיטים במלואם ? על כך יש להשיב בשלילה, אפרט קביעתי זו.
פרשנות חוזה ביטוח
: