פסק-דין בתיק א 46538/04

התובע, יליד 1966, עותר לחייב את הנתבעת - מבטחתו - לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 5.11.98. התביעה היא בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת האירוע, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. כן טענה הנתבעת להיות התאונה תאונת עבודה ולחבות מוגבלת למחצית מסך הפיצוי שיפסק, אם בכלל, בהיות אבנ"ר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נושאת במחצית הנזק.

במהלך הדיון זנחה הנתבעת טענותיה לעניין אירוע התאונה והכיסוי הביטוחי, ובסיכומי הצדדים נותרה השאלה שבמחלוקת  - שיעור הנזק תוצאת האירוע נשוא התובענה.

לבדיקת התובע והערכת מצבו הרפואי הוגשה חוות דעתו של ד"ר שטרן, מומחה מוסכם בתחום האורטופדיה אשר חיווה דעתו כי לתובע 5% נכות בתחום זה. כן מונה ד"ר אהרנפלד בתחום הראומטולוגיה לבדיקת מצבו בכל הנוגע למחלת פיברומיאלגיה אשר בה חלה התובע בקשר עם התאונה, לטענתו. ד"ר אהרנפלד חיווה דעתו כי לתובע 10% נכות בתחום זה בקשר עם התאונה.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו ואחיו, מר אליעזר לוזגרט. כן נתבקש ד"ר אהרנפלד, מומחה בית המשפט בתחום הראומטולוגיה ליתן עדות על חוות דעתו.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים, וכן חוו"ד אקטוארית המתייחסת לשווי תגמולי הנכות הכללית להם זכאי התובע מהמוסד לביטוח לאומי (להלן ולשם הקיצור: "המל"ל").

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

1. ביום 5.11.98 נפגע התובע בתאונת דרכים עת פגע רכב צד ג' ברכבו (להלן: "האירוע" ו/או "התאונה"). אישור משטרה בדבר התרחשות האירוע (עליו צויין מועד התרחשות התאונה כ - 6.11.98 בשעה 23:15) צורף כנספח א' לתצהיר התובע.

2. ממקום התאונה פונה התובע למיון בית החולים איכילוב, שם נבדק, נערך לו צילום ברך ימין וכף יד שמאל, ללא שנמצאה עדות לנזק גרמי טרי. התובע שוחרר בהמלצה למעקב במסגרת קופ"ח, 3 ימי מנוחה ואנלג'טיקה (נספח אכ1 לתצהיר התובע). לאחר התאונה החל התובע לסבול מכאבים "שהגיעו בהתקפים" (סעיף 6 לתצהיר התובע), וביום 26.8.99 אובחן על ידי ד"ר עודד שיינברג, ראומטולוג בבית החולים וולפסון, כסובל מפיברומיאלגיה, תסמונת המאופיינת בכאבי שרירים (ר' תצהיר ד"ר שינברג והמסמכים המצורפים לו).

3. בעברו, עבד התובע כמחסנאי בחב' תבורי-קריסטל (עדות התובע: "זה ישן ואין לי תלושים" בעמ' 13 לפרוטוקול), למד הנדסאות אלקטרוניקה, עבד באמצעות חברות כ"א בעבודות אבטחה (עדות התובע: "אלו היו עבודות זמניות" בעמ' 14 לפרוטוקול), עבד כהנדסאי אלקטרוניקה בחברת פ.מ.ה תקופה שארכה כשנה, בסופה פוטר בשל חילוקי דעות עם מנהל העבודה (עדות התובע בעמ' 14 לפרוטוקול). לאחר העסקתו זו לא עבד התובע (בשנים 1997 - 1998) וכעדות התובע: "אצל אילן בשנת 98 עבדתי יומיים ועבדתי בחב' רדאר וגם בחב' מסויימת גם לא במקביל אלא משרה חלקית" (עמ' 14 לפרוטוקול).

4. עובר לאירוע עבד כמאבטח בחברת ביטחון אזרחי, עבודה שעיקרה "הרוב נהיגה, הליכה מרובה, צריך גם הרבה כוח פיזי להתמודד לפעמים עם אנשים..." (עדות התובע בעמ' 13 לפרוטוקול). התובע החל בעבודתו זו ביום 22.7.98 ולאחר התאונה לא שב אליה: "לא יכולתי לחזור חצי שנה כי הייתי בחופשת מחלה, אח"כ לא היו צריכים אותי והביאו מישהו אחר במקומי. זה לא בדיוק פיטורין. הם הפסיקו לי את העבודה. ... לא קיבלתי פיצויי פיטורין, עבדתי שם 5 חודשים בערך, משהו כזה." (עדות התובע בעמ' 13 לפרוטוקול). אישור מעביד מיום 5.1.99 צורף כנספח א1 לתצהיר התובע.

5. לתובע אושרו תקופת אי כושר מיום 5.11.98 ועד 10.4.99 (נספחים אכ2 עד אכ9 לתצהיר התובע). מאישור המל"ל עולה כי התובע קיבל דמי אבטלה מאפריל 1999 ועד יולי 1999 (כולל), וכן מספטמבר 1999 ועד דצמבר 1999 (כולל). בשנת 2003 למד התובע הנהלת חשבונות דרך מרכז שיקום של המל"ל, אך לא עבד בתחום זה (עדות התובע בעמ' 16 לפרוטוקול).

6. מיום התאונה ועד נובמבר 2003 לא עבד התובע. בנובמבר 2003 פתח התובע עסק לשליחויות ועבד בו כשליח (עמ' 12 ו- 15 לפרוטוקול, סעיף 33 לתצהיר התובע וכן אישור רואה חשבון בדבר הכנסות לשנת 2004 צורף כנספח לתחשיב הנזק מטעם התובע). התובע הפסיק לעבוד בעבודתו זו שכן לדבריו " ההכנסה לא היתה משתלמת לי" (עמ' 15 לפרוטוקול). לגבי מצבו דהיום מעיד התובע: "היום מצבי לא מזהיר במיוחד מבחינה רפואית. פעילויות שעשיתי לפני התאונה היום אני לא מסוגל לעשות" (עמ' 12 לפרוטוקול).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בעיקרי דבריו בסיכומים טוען כי בעקבות התאונה נקבעו לו 5% לצמיתות בתחום האורטופדי ו- 10% לצמיתות בתחום הראומטולוגי. לגבי כושר תיפקודו נטען, כי התובע סובל ממחלת הפיברומיאלגיה וכתוצאה הימנה איבד מכושרו התיפקודי לצמיתות. התובע טוען כי אינו יכול לעבוד יותר מ- 4 שעות ביום ורק בעבודות קלות כגון שליחויות, וכי הוא נעדר מעבודתו לפחות פעם בשבוע עקב התקפי המחלה. עוד טוען התובע כי נדחה על ידי מעסיקים פוטנציאליים רבים עקב בריאותו הלקויה, כי תפקד עובר לתאונה כאדם רגיל ואף עבד כ- 12 שעות ביממה בתקופות מסויימות ובמקביל ללימודיו.

ביחס לעדות מומחה בית המשפט בתחום הראומטולוגיה טוען התובע כי עדותו רצופה היתה סתירות: זאת ביחס לזמן שחלף מאז איבחון המחלה ועד למתן חוות הדעת (פער של 4 או 5 שנים עפ"י עדות המומחה לעומת פער של שנתיים בלבד עפ"י המסמכים הרפואיים הרלבנטיים); ביחס ל"החלמתו" של התובע כאמור בעדות המומחה ובחוות הדעת, אשר לדידו של התובע אין בה ממש וביחס לחומרת המחלה לעומת אחוזי הנכות אשר ייחס המומחה הראומטולוג לתובע.

עוד טוען התובע כי מקבל הוא תרופות כנגד מחלת הפיברומיאלגיה; כי אין המדובר בתרופות לשיכוך כאבים בלבד; כי התובע חזר לעבודה חלקית אך הפסיק לעבוד עקב היעדרויות שגרמו לעסק להיות בלתי ריווחי וכי בכך מתערער היסוד לשיעור הנכות אותה קבע המומחה, ואשר מתבססת בהתאם לעדותו על פרמטרים של העדר טיפול תרופתי ייחודי למחלה וחזרה לעבודה.

התובע בסיכומיו מתייחס למחלותיו האחרות וטוען כי המחלה העיקרית המונעת מהתובע לעבוד ולתפקד היא הפיברומיאלגיה, כי המדובר ב"גולגולת דקה", וכי כשכיר יקשה על התובע למצוא עבודה חלקית אשר ממנה ניתן יהיה להעדר תדיר.

התובע טוען בסיכומיו כי עדותו היתה אמינה, הן ביחס לניסיונות השיקום שלו והן ביחס למקומות העבודה מהם נדחה בשל מצבו הרפואי. התובע מפנה אף לעדות אחיו, אליעזר לוזגרט, לפיה סייע רבות לאחיו: כלכלית, סיעודית ועזרה בעבודות השליחות.