פסק-דין בתיק א 45875/04

1. התובעת, ילידת 1926, נפגעה ביום 20.8.03 בתאונת דרכים (להלן: " האירוע" או " התאונה") עת נפלה בתוך אוטובוס השייך לנתבעת 1, אשר מבוטח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970  אצל  הנתבעות 2-3. הנתבעות אינן חולקות על חבותן לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב האירוע בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2. לצורך הערכת פגיעות הגוף שנגרמו לתובעת  עקב האירוע  מונה מומחה רפואי מטעם  בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר אילן כהן. ד"ר כהן בדק את התובעת ביום 6.9.05 וערך את חוות דעתו ביום 1.10.05. ד"ר כהן הוזמן להיחקר על חוות דעתו על ידי הנתבעות ונחקר במהלך ישיבת ההוכחות ביום 23.11.06.

3. התובעת, כאמור, נפלה באוטובוס ונחבלה בגופה. היא לא פנתה מיד לטיפול רפואי והסבירה זאת בכך שסברה כי הכאבים יחלפו. רק ביום 25.8.03, חמישה ימים לאחר  הארוע, פנתה לרופא קופת החולים והתלוננה על כאבים בגב התחתון, בברכיים - "ברגל השמאלית יותר", ביד הימנית ובכתף הימנית. בבדיקה נמצאה רגישות, נפיחות והגבלה בתנועות הכתף הימנית והברכיים, "יותר בשמאל", ורגישות מעל עמוד שדרה מתני. עוד נמצאה המטומה ברגל הימנית (בהתאם לרישומים בלועזית). התובעת נשלחה לצילומי רנטגן ולא אובחנו שברים. היא המשיכה להתלונן על כאבים בברכה השמאלית שלא חלפו גם לאחר פיזיותרפיה, תרופות והזרקות לברך.  ביום  21.6.05 עברה ניתוח להחלפה מלאה של הברך השמאלית  (TKR).

4. אין  חולק כי התובעת סבלה שנים רבות לפני התאונה מכאבים דו צדדיים ממושכים בשתי הברכיים, אשר טופלו בדרכים שונות. ד"ר כהן ציין בחוות דעתו כי עוד בשנת 1987 נמצאו שינויים ניווניים בצילום שתי הברכיים. בשנת 1998 עברה ארטרוסקופיה כירורגית של ברך שמאל ונמצאו שינויים ניווניים קשים בברך זו ושחיקת סחוסים מתקדמת. צויין שהמשיכה לסבול מכאבים גם לאחר ניתוח זה ולכן טופלה בהזרקות מקומיות של סטרואידים לברך. ד"ר כהן הוסיף וציין כי בתיק הרפואי של התובעת נרשם בשנת 2000 על ידי אורטופד כי יש תפיחות וחריקות בברכיים עם שינויים ניוונים קשים דו צדדית יותר משמאל בצילומים ושינויים ניווניים דו צדדיים גם במיפוי עצמות. מעיון בתיק הרפואי של התובעת המתייחס לתקופה טרם האירוע אכן ניתן ללמוד על תלונות רבות לאורך שנים רבות לגבי כאבים בשתי הברכיים, יותר בברך שמאל,  תוך תלונות על כאבים בברך שמאל גם במנוחה וממצאים לגבי  שינויים ניווניים קשים בברכיים, יותר בשמאל, וטווח תנועות מוגבל בברך שמאל (ראה למשל עמ' 8, 9, 12, 13, 19, 20, 21, 26, 27, 37, 44, 45, 54, 55, 57, 58, 60, 63, 66 לתיק מוצגי הנתבעות). יש לציין כי בשנת 2000 הופנתה התובעת לייעוץ לצורך שקילת התערבות ניתוחית באשר לכאבים בברכיה (עמ' 19 לתיק מוצגי הנתבעות).

5. עוד סבלה התובעת לפני האירוע  מכאבי גב תחתון, אובחנה כסובלת משינוים ניוונים של עמוד השדרה המתני ונשלחה לטיפולים פיזיותרפים. יש לציין מעברה של התובעת גם שבר בשורש כף יד שמאל בשנת 2001  עקב נפילה וכן ירידה בראיה.

6. התובעת התלוננה בפני המומחה הרפואי על כאבים בגב התחתון וכאבים בברך השמאלית אשר גוברים בהליכה ומאמץ. התובעת טוענת בתצהירה  כי אמנם סבלה מכאבי ברכיים לפני התאונה אך לאחר התאונה החלה סובלת מכאבים קשים בברך שמאל, קשיים בכיפוף הברך ומקשיי תפקוד נוספים, אשר לא היו קודם לכן. התובעת טוענת כי לאחר התאונה החלה להיעזר במקל הליכה, מה שלא היה קודם לכן.

ד"ר כהן התייחס בחוות דעתו לקשר שבין התאונה ובין מצבה הרפואי של התובעת אחריה, על רקע עברה הרפואי. ד"ר כהן קבע כי לעניין עמוד השדרה המתני - לא נותרה הגבלה בתנועתיות מעבר לצפוי בהתייחס לגילה של התובעת, ולכן קבע כי לא נותרה לה נכות עקב התאונה בהקשר זה. לעניין הברך השמאלית - קבע כי קיימים הגבלה בטווחי התנועה ודלדול שרירים המתאימים למצב של שלושה חודשים לאחר ניתוח החלפת הברך, אותו עברה התובעת. הוא ציין כי בדיקות הדימות מדגימות מנח טוב וקיבוע טוב של המשתל. מצב הברך עשוי להשתפר מעט הן מבחינת הטווחים והן מבחינת היקף השרירים אולם אפשרות זו אינה משפיעה על הנכות. ד"ר כהן קבע כי מצב הברך השמאלית מתאים לנכות צמיתה בשיעור של 30% על פי סעיף 35(1)(ד) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. הוא קבע כי לא ניתן לקבוע בוודאות אם קיים קשר בין הנכות לתאונה ולפיכך פסק 10% מתוך הנכות שקבע כנכות " בגין החמרה אפשרית שהחישה את הצורך בניתוח מחמת הספק".

7. ד"ר כהן נחקר על חוות דעתו. הוא הבהיר כי  הנכות שפסק היא בגין הקדמת הניתוח כאשר אלמלא התאונה, לא ידוע אם הייתה התובעת צריכה לעבור ניתוח, למרות מצב ברכיה: " יש אנשים שכל ימי חייהם מגיעים לניתוח רק בברך אחת ויש כאלה שלא מגיעים לניתוח באף אחת מהברכיים" (עמ' 5 שורה 14-15) וכן: " יש אנשים עם הדרדרות מהירה שמגיעים לניתוח מהר ויש אנשים שלא יגיעו לניתוח בחיים. כל אחד עם הקצב שלו" (עמ' 6 שורות 23-25). הוא הסביר כי הירידה המשמעותית ברמת התפקוד לאחר התאונה היא זו שהביאה לצורך בניתוח. ד"ר כהן הבהיר כי אם היה בטוח כי ממילא הייתה התובעת מגיעה לניתוח, גם ללא קשר לתאונה - לא היה פוסק לה כל אחוזי נכות בגין התאונה (עמ' 6 שורה 1). ניתן לדייק ולומר, אם כן, כי  ד"ר כהן  העריך כי  עקב התאונה הוחמר מצבה של התובעת, החמרה שהביאה לניתוח, ולכן נפסקו אחוזי הנכות. אין מדובר, למעשה, ב"הקדמה" או "החשה" של הניתוח, כי בהתאם לעדותו של ד"ר כהן אין כל ודאות כי התובעת הייתה נזקקת לניתוח כזה. מדובר בהחמרת מצב, אשר המומחה קבע כי יש לשייכה, בשיעור מסוים, לתאונה.  

8. שני הצדדים חולקים על קביעתו של המומחה הרפואי בדבר הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת עקב האירוע וחלוקים גם בעניין פגיעתה התפקודית כתוצאה מהתאונה. ב"כ התובעת מסכים כי מדובר בהחמרה אך טוען להחמרה בשיעור גבוה יותר מזה שפסק המומחה הרפואי. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי השינוי במצב הברך השמאלית בעקבות התאונה היה דרמטי והביא לצורך בניתוח להחלפת מפרק הברך. נטען כי עד התאונה לא הייתה הגבלת תנועות משמעותית בברך שמאל,  כי התובעת לא נזקקה לעזרת קביים בהליכתה וכי לא היה  שוני משמעותי בין מצב שתי הברכיים.  לאור כך, נטען, יש לייחס לתאונה יותר מ 10% מתוך  30% הנכות שנקבעו לתובעת. לעניין הפגיעה התפקודית - נטען כי התובעת תפקדה בהצלחה גם עם הנכות בברכיה, הלכה באופן עצמאי והייתה פעילה ועצמאית בכל פעולותיה. לאחר התאונה, נטען, נפגע תפקודה העצמאי של התובעת, היא מוגבלת בהרמת משאות, הליכה, ישיבה ממושכת, עליה וירידת מדרגות, נזקקת למקל הליכה, לווי מחוץ לבית ועזרה בבית בהיקף גדול יותר מזה שהיה לה טרם התאונה. 

9. ב"כ הנתבעות טוען כי קביעת המומחה מתבססת על הנחות, ספקות ואי ודאות ולכן לא ניתן לקבוע בודאות שקיים קשר סיבתי בין מצב ברכה השמאלית של התובעת, שהוחמר לאחר התאונה, ובין התאונה, והכל לאור מצבה הרפואי שנים רבות עובר לתאונה. לכן, ובהעדר ודאות, יש לקבוע כי לא  נותרה לתובעת נכות כלשהי עקב התאונה. בהתאם לכך, לגבי הירידה בתפקודה של התובעת, כנטען על ידי התובעת, טוענות הנתבעות כי אין כל קשר בין תפקוד זה ובין התאונה וכי הירידה בתפקוד נובעת ממצב רפואי שאינו קשור לתאונה.

10. אכן, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה רפואי אשר מונה על ידו. עם זאת, בבוא בית המשפט להעריך את נכותו הרפואית של תובע הוא לא יטה בדרך השגרה להתערב בממצאי ומסקנות חוות הדעת של המומחה אם אין בחוות הדעת מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון או במבחן התשתית המהימנה של העובדות עליהן מתבססת חוות הדעת. באופן רגיל יקבל בית המשפט את חוות דעתו של  המומחה הרפואי כראיה מהימנה, אובייקטיבית ובעלת משקל רב (ראה: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5)170). המומחה הרפואי בענייננו הבהיר כי לא ניתן לקבוע בוודאות מלאה כי קיים קשר סיבתי בין ההחמרה שחלה במצב ברכה השמאלית של התובעת ובין התאונה, כיון שקיימת  אפשרות כי החמרה  הייתה מתרחשת בכל מקרה, גם ללא קשר לתאונה. עם זאת, לאחר בחינת  החומר הרפואי ואף לאחר השאלות שנשאל במסגרת חקירתו בבית המשפט הביע המומחה דעתו כי יש לזקוף תרומה של 10% מתוך 30% הנכות הקיימים לתובעת בברכה השמאלית על חשבון התאונה, לאמור, שליש מנכותה של התובעת כיום נגרם עקב החמרה של מצבה הקודם בעקבות התאונה. לאחר שעיינתי במלוא התיעוד הרפואי  שצורף על ידי הצדדים החלטתי לקבל את חוות דעתו של המומחה ולקבוע כי אכן הוכח במידת ההוכחה הנדרשת, לאמור, במאזן הסתברויות, כי  התאונה החמירה את מצב הברך השמאלית של התובעת וכי ניתן לייחס לתאונה שליש מנכותה בברך שמאל כיום. לעניין זה ניתן לציין כי, אמנם, התובעת סבלה שנים רבות מכאבים בברכיה ובתקופות מסוימות אף יותר בברך השמאלית, אך ניתן לראות כי לאחר התאונה חלה החמרה  במצב הברך השמאלית. התובעת  החלה להיעזר בקביים, החלה בטיפולים אינטנסיביים שונים, לרבות תרופות, הזרקות ופיזיותרפיה. לאחר שכל אלו לא עזרו הומלץ על ניתוח החלפת הברך והניתוח אכן בוצע. אמנם, כמצוין לעיל, בשנת 2000 הומלץ לתובעת לבדוק אופציה של ניתוח בהתייחס לשתי הברכיים - אך מעבר לרישום חד פעמי לא ראיתי המלצות או פעולות נוספות בעניין זה. ברך ימין, למרות התלונות, לא עברה ניתוח. לאור כל אלו אני  סבורה כי יש לקבל מסקנתו של ד"ר כהן כי לתובעת נגרמה עקב התאונה נכות רפואית בשיעור של 10%.

11. לאחר קביעת הנכות הרפואית יש לבחון את השפעת הנכות על תפקוד התובעת, זאת בעיקר לצורך הערכת היקף עזרת הזולת לה נזקקה ותזקק עקב התאונה. התובעת טוענת כי לפני התאונה העסיקה עוזרת פעם בשבוע למשך שלוש שעות ואילו לאחר התאונה החלה להעסיק עוזרת על בסיס יום יומי, למשך 3-4 שעות ביום בעלות של 30 ש"ח לשעה. לא נמסרה כל אסמכתא בנושא זה, גם לא פרטי העוזרת. לאחר הניתוח, ביוני 2005, קיבלה התובעת עזרה במסגרת ביטוח סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, ארבע פעמים בשבוע, שלוש שעות בכל פעם (ראה דוח הערכת סיעוד מיום 20.7.05, צורף לתצהירה המשלים של התובעת). עזרה זו הופסקה באפריל 2006, לאחר דוח הערכת תלות מעודכן מיום 6.3.06, בו נאמר כי חל שיפור במצבה של התובעת מבחינת תפקודה העצמאי בתחומים שונים. התובעת טוענת כי מאז היא נעזרת בעוזרת בשם יוליה, אשר מגיעה למשך שבוע  מידי שלושה שבועות, שלוש פעמים בשבוע, שלוש שעות בכל פעם. כמו כן נטען כי נכדותיה של התובעת מגיעות לביתה לצורך מתן עזרה, אשר חורגת מעזרת בני משפחה מקובלת. גם לעניין פרטים אלו לא הוצגה כל אסמכתא או עדות מעבר לעדות התובעת. יש לזכור כי התובעת אינה זכאית למלוא החזר הוצאותיה בגין עזרת הזולת, שהרי  נכותה בברך המיוחסת לתאונה היא רק שליש מנכותה הכוללת בברך. זאת ועוד - מקובל עלי כי בכל מקרה בהתחשב בגילה ומצבה הרפואי הכולל (כאבים גם בברך ימין, כאבי גב, כאבים ביד שמאל עקב השבר בשורש כף היד ואוסטיאופורוזיס, אשר מגבילים את התובעת בפעולות שונות על פי עדותה - ראה עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 15 ואילך), הייתה ממילא נזקקת לעזרת הזולת, כאשר עם השנים, באופן טבעי, היקף העזרה היה הולך וגדל. בהעדר ראיות  כלשהן לגבי סכומים ששולמו, מעבר לעדות התובעת עצמה, ובהתחשב בכך שבמשך תקופה של כ- 10 חודשים לאחר הניתוח קיבלה התובעת עזרה מהמוסד לביטוח לאומי אני מעריכה את תוספת העזרה בגין התאונה, לעבר, בסכום כולל של 14,000 ש"ח. לעניין עזרת  הזולת בעתיד, יש לזכור כי התובעת היא בת 81 כיום וסביר להניח כי בכל מקרה, עם חלוף השנים וללא קשר לתאונה, הייתה נזקקת לעזרת הזולת בהיקף גדול יותר. אני מעריכה את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד בסכום גלובלי של  6000 ש"ח.

12. התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות ניידות והוצאות רפואיות. בהתחשב במסמכים שהוצגו  ובטיב הפגיעה, כמו גם בכך שנכותה, כאמור, אינה נובעת כולה מהתאונה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין הוצאות אלו, לעבר ולעתיד, על סך 4000 ש"ח.

13. בגין כאב וסבל, בהתחשב בגילה של התובעת, שיעור הנכות הרפואית ושליש מימי האשפוז בגין הניתוח, אני מעמידה את הפיצוי המגיע לתובעת  על סך  10,000 ש"ח.

14. סך כל  הפיצוי  לו זכאית התובעת עומד על סך 34,000 ש"ח.  לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

ניתן היום ב' בשבט, תשס"ז (21 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.