בפניי תביעה לקבלת שכר טרחה והוצאות שתובע התובע, בקשר עם עסקה שנקשרה באמצעותו, לפיה רכשו הנתבעים את הבעלות בחברה זרה שהחזיקה במרבית המניות של חברה ישראלית.
התובע סיכם עם הנתבעים על גובה שכ"ט לו יהיה זכאי, אלא שבשלבים מתקדמים של העסקה ולקראת חתימתה, חתם התובע על מסמכי וויתור, לפיהם וויתר על חלק ניכר משכר טרחתו. בתובענה זו עותר התובע לביטול מסמכי הויתור, אשר נחתמו על ידו מחמת לחץ וכפייה, וכפועל יוצא מכך, הוא תובע סכום נוסף של 360,525 ש"ח, בגין יתרת שכר הטרחה המגיעה לו לטענתו.
רקע
התובע, מר ורקר יעקב, אשר הינו רו"ח במקצועו (להלן: "
מר ורקר" או "
התובע"), שימש, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כמיופה כוחו של מר ציון אלקניאן, מלוס אנג'לס (להלן: "
מר אלקניאן").
מר אלקניאן היה מיופה כוחם של כל בעלי המניות בחברה זרה, שהייתה רשומה בליכטנשטיין (וודוז) בשם:
HAYALOM PROJECT CENTRAL CORPORATAION VADUS(להלן: "
החברה").
החברה הייתה בעלת 19,999 (מתוך 20,000) מניות של חברה ישראלית בשם
"פרוייקט היהלום מרכז ישראל בע"מ", מניה אחת הייתה רשומה על שם "אלמור מנהלים".
בעלי מניותיה של החברה, שהייתה בהליכי פירוק לפי חוקי מדינת ליכטנשטיין, החליטו למכור את מניותיהם בחברה הישראלית, באמצעות התובע.
נתבעים 2 ו 3, מר רוט דויד (להלן: "
מר רוט" או "
נתבע 2") ומר נתן ציבין (להלן: "
מר ציבין" או "
נתבע 3"), שימשו בישראל כשלוחיהם של הרוכשים, וביניהם נכלל מר ליפשיץ מארה"ב (להלן: "
מר ליפשיץ").
במהלך המו"מ ובשלב ההתקשרות, יוצגו הנתבעים ע"י הנתבע 1- עו"ד ניסים אבולוף ("להלן: "
עו"ד אבולוף" או "
הנתבע 1"), והסתייעו, בתחום ראיית החשבון, ברו"ח יצחק שטלברג (להלן: "
רו"ח שטלברג") ושותפו רו"ח חגי ולנשטיין (להלן: "
רו"ח ולנשטיין").
בסופו של יום, הסכימו רוט וציבין (שיקראו ביחד להלן: "
הנתבעים"), לרכוש את החברה על הפסדיה.
לגרסת התובע, סוכם עימו, כי הוא יגרום לכך שבעלי החברה הישראלית והחברה הרשומה בואדוז, יסכימו להעברת המניות אל הרוכשים. כמו כן סוכם, כי הוא יטפל בהגשת הדוחות הכספיים עבור החברה הישראלית עד ליום 31.12.97, ויגרום לכך כי בדוחות המאושרים על ידי מס הכנסה יופיע "הפסד עסקי מועבר", וכי הדוחות יכללו התחייבות לתשלום של 300,000$ לזכאים שונים.
כנגד התחייבויותיו אלו,
התחייבו הנתבעים, כולל נתבע 1 אישית, בע"פ ובכתב, לשלם לו סך של 147,500$, הכולל: 135,000$ שכ"ט וכן סכום של 12,500$ עבור הכנת מאזנים (לא ברור מדוע ועל בסיס מה טוען התובע, בסעיף 7 לסיכומיו, כי הסכום היה 150,000$).
לטענתו, הנתבעים ניצלו לרעה את העובדה כי העסקה נמצאת בשלבים מתקדמים וסופיים והחתימו אותו על מסמכי הסכמה,
תחת לחץ, לפיהם ויתר על חלק מהתמורה שהובטחה לו בכתב.
לאור זאת, שילמו הנתבעים, לטענתו, סך של 65,000$ בלבד,
ואת היתרה בסך 82,500$, לא שילמו עד עצם היום הזה.
מנגד כפרו הנתבעים בטענות התובע, וטענו כי שולמה לו מלוא התמורה המגיעה לו, ומכאן התביעה שבפניי.
טענות הצדדים
טענות התובע בתמצית:
העסקה נשוא התובענה, תחילתה במו"מ שהתנהל בין המוכרים באמצעות התובע, לבין הקונים באמצעות עו"ד אבולוף, שכמעט התגבש לכלל חוזה בשנת 1995 (להלן
: "
העסקה הראשונה"), והמשכה בשנת 1997- עת נכרת בסופו של דבר הסכם למכירת המניות, בגינו זכאי התובע לשכר הנתבע בתובענה זו (להלן: "
העסקה השנייה").
העסקה הראשונה: הוסכם בין התובע לבין עו"ד אבולוף, כי הרוכשים מארה"ב (שהיו אז הרב מאיר רייס (להלן: "
מר רייס" וכנראה אחרים) ישלמו בתמורה לרכישת המניות בחברה, סך של 600,000$, מתוכם סך של 450,000$ לבעלים, וסך של 150,000$ כשכ"ט לתובע- התחייבות אשר הועלתה על הכתב בשני מכתבים- מתאריכים: 6.11.95 ו 12.11.95.
במכתב של עו"ד אבולוף, מיום 12.11.95, הובהר כי הסכום של 150,000$, יועבר בהמחאה לפקודתו של התובע, והוא יהיה רשאי "להשתמש בכסף" לפי שיקול דעתו.