פסק-דין בתיק א 43623/03

התביעה

1.         בעקבות פגישה שהתקיימה בין הצדדים, העבירה התובעת לנתבעים הצעת מחיר לשרותי תקשורת סלולארית, נספח ב' לכתב התביעה.

            ההצעה אושרה ע"י הנתבעת בחתימתו של המנכ"ל, נתבע 2 ביום 9.12.2001, נספח ג' לכתב התביעה.

            עפ"י הסיכום, הזמינה הנתבעת 90 מכשירים סלולאריים, כולל מכשירי דיבורית ושובר להתקנה ללא חיוב, נספח ד' לכתב התביעה ובפועל סופקו 94 מכשירים.

            בגין שירותים שנתנה התובעת בתקופה 25.12.01 ועד 10.4.02 הונפקו לנתבעת חשבוניות שפורטו בנספח ה' לכתב התביעה, הכולל חוב של דמי יציאה בשל הפרת ההתחייבות להישאר מנוי במשך 36 חודשים.

2.         מטעם התובעת העיד מר איתי רביב, אשר נחקר באופן מפורט לגבי סכום החוב הנתבע.

            מעדותו עלה כי נפלה טעות בחשבונית חודש ינואר 2002, ובמקום הסכום של 10,139.11 ש"ח, יש לחייב רק בסכום של 7,582.92 ש"ח. העד ציין כי לאחר שהנתבעת פנה לתובעת, הופחת הסכום בהתאם.

            העד הבהיר מה הם החיובים בחשבוניות החודשיות וגרסתו לא נסתרה.

            סכום התביעה כולל סך של 152,322 ש"ח בגין דמי יציאה המחושב לפי סעיף 14 להצעת ההתקשרות לפיו החיוב לכל מכשיר הינו 1,500 ש"ח לא כולל מע"מ כפול 94 המכשירים שנמסרו לנתבעת.

            לאור הטעות בחשבונית חודש ינואר יש להפחית מסכום התביעה את הסך של 2,557 ש"ח, משוערך למועד הגשת התביעה על מנת לקבל סכום החוב הנכון, למועד הגשת התביעה.

3.         נתבע 2, בעל מניות ומנהל של הנתבע 1, נתבע לתשלום החוב בעילה של הרמת מסך ואחריות אישית.

            עילת הרמת המסך פורטה בסעיף 3 לכתב התביעה ועילת האחריות האישית כמנהל פורטה בסעיף 4 לכתב התביעה. כאמור, העדות היחידה אשר הובאה מטעמה של התובעת היה תצהירו של מר רביב אשר אין בו דבר וחצי דבר לעניין האחריות האישית והרמת המסך כנגד נתבע 2.

            לצורך חיובו של נתבע 2 מתבססת התובעת על עדותו של הנתבע ובמיוחד על התשובות שנתן במסגרת חקירתו הנגדית.

            כאשר מתבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין כנגד נתבע, ניתן להסתמך על הראיות  שהובאו ע"י  ההגנה, גם אם בראיות התביעה כשלעצמן אין כדי לפסוק לחובת הנתבע. בפני ביהמ"ש עומד לצורך מתן פסק-דין, מכלול הראיות שהביאו הצדדים.

            אם להקדים את המאוחר אומר כבר עתה כי הנתבע, בעדותו שלו, נפל לבור שכרה לעצמו ועל כך כאמור בהמשך.

ההגנה

4.         כתב הגנה הוגש מטעמם של שני הנתבעים.

            הגנתו של נתבע 2 ברורה ועיקרה הכחשה של אחריות אישית כלשהי, תוך הסתמכות על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ובטענה כי לא נתן לתובעת כל ערבות אישית או התחייבות או הבטחה לפרעון חוב כלשהו.

            מטרתה של הנתבעת היתה לעסוק בטיולי ג'יפים והמכשירים נרכשו על מנת להתקין בג'יפים אלו מכשירים סלולריים עם חבילת תקשורת פנימית מוזלת.

5.         נטען כי אדם בשם אלון מילשטיין בעל עסק של טלפונים בשם א.ש.מ. תקשורת בע"מ תיווך בין הנתבעת לתובעת ובעקבות זאת בוצעה העסקה. מחצית מכמות המכשירים היתה אמורה להישאר בידיו של מר מילשטיין למטרותיו שלו והוא היה אמור לשפות את הנתבעת בגין חלקו היחסית בהוצאה ולשם כך הפקיד שיקים של חברתו לפקודת הנתבעת ואולם השיקים לא כובדו על ידי הבנק.