1. התובע, יליד 13.1.78, נשוי ואב לשני ילדים. במועדים הרלבנטיים לתביעה זו הועסק כמתדלק אצל הנתבעת מס' 1 בתחנת דלק "פז" שבמרכז המסחרי ברמת אשכול, ירושלים ("תחנת הדלק"). הנתבעת מס' 2 הינה מבטחתה של הנתבעת מס' 1. למען הקיצור והואיל ועניינן אחד, תיקראנה להלן שתי הנתבעות: "הנתבעת".
2. ביום 18.5.01, בשעה 10.45 לערך, עסק התובע בתדלוק רכב בתחנת הדלק. לצורך זה הכניס את אקדח התדלוק למיכל הדלק והפעיל את מכונת התדלוק. במהלך הרגיל של הדברים, אמור היה אקדח התדלוק להפסיק את פעולת התדלוק באופן אוטומטי כשהמיכל מתמלא. דא עקא, מסיבה כלשהי לא הפסיק האקדח את פעולת התדלוק ודלק רב ניגר ממיכל הדלק של הרכב לעבר רצפתה של תחנת הדלק. התובע, שהיה עסוק באותה העת בתדלוק רכב אחר, חש לרכב והפסיק את פעולת האקדח, כאשר לפתע החליק על הדלק שנשפך על הרצפה ונפל ארצה. בגדיו של התובע נספגו בדלק שנקווה על הרצפה. מנהל התחנה, מר קובי שול ("קובי"), אשר צפה במתרחש, הורה לתובע להיכנס לחדר קטן הנמצא בתחנה ולהמתין שם עד שקובי ימצא לו בגדים יבשים. התובע נכנס לחדר. סמוך לאחר כניסתו לחדר אחזה אש בבגדיו. התובע יצא מהחדר כשהוא בוער וזועק לעזרה. עובד אחר בתחנה, מר סוהיל דוויק ("סוהיל"), ניגש אל התובע ושפך עליו דלי מים וסבון, ששימש לרחצת מכוניות. האש פחתה והתובע רץ לעבר תחנת "לוטו" הנמצאת בסמוך לתחנה, שם התמוטט (ראו את תצהירו של סוהיל, שלא נסתר). אמבולנס שהגיע למקום פינה אותו לבית החולים, שם אושפז במשך 20 יום ביחידה לטיפול נמרץ. לאחר מכן הועבר לאשפוז ממושך במחלקה לכירורגיה פלסטית, במהלכו נותח מספר פעמים. אין מחלוקת, כי עקב התאונה סובל התובע מצלקות נרחבות באזורים מרובים בגופו ומנכות קשה. לפני תביעתו נגד הנתבעות לפיצויים בגין נזקיו.
3. גדר המחלוקת באשר לנסיבות אירוע התאונה מצומצם ומתמקד בשאלה: מהי הסיבה לכך שאש אחזה בבגדי התובע. וביתר פירוט: האם האש פרצה עקב הדלקת סיגריה על ידי התובע, כפי שטוענת הנתבעת, או עקב ניצוץ חשמלי שהיה בחדר או מסיבה אחרת כלשהי שאינה תלויה בתובע, כפי שטוען התובע.
בהקשר לסוגיית האחריות מתמקדת המחלוקת בהיקף אמצעי הבטיחות שננקטו בתחנת הדלק ובנפקותה של הדלקת הסיגריה על ידי התובע, אם ייקבע שכך אכן אירע. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.
נפנה ונבחן שאלות אלה, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
הגורם לאש שאחזה בבגדי התובע - סיגריה או ניצוץ חשמלי
4. התובע העיד בתצהירו, כי האש אחזה בבגדיו מיד "עם כניסתי לחדר ובטרם הספקתי לבצע כל פעולה". בחקירתו הנגדית ציין, כי "הלכתי לחדר אין דקה בערך, בערך עברה דקה, פתאום נשרפתי ויצאתי החוצה" (עמ' 24 לפרו'). הוא שלל במפורש את טענת הנתבעת כי הדליק סיגריה: "... אני כלל לא מעשן במהלך עבודתי, שכן לא יעלה על הדעת, שאני אעשן במהלך ביצוע תדלוק רכבים, ובוודאי לא כאשר בגדיי ספוגים בדלק". התובע חזר על גרסתו גם בחקירתו הנגדית (עמ' 22-24 לפרו').
התובע זימן לעדות את סוהיל, אשר העיד כי לא ראה את התובע מעשן לפני פגיעתו. גם סוהיל ציין, כי פרק הזמן מאז פניית התובע לחדר ועד ליציאתו ממנו כשכולו בוער היה "מזערי ביותר" (סעיף 8 לתצהירו). עם זאת, סוהיל לא היה עם התובע בתוך החדר וממילא שלא ראה מה התרחש בתוכו עובר לאחיזת האש בבגדי התובע (עמ' 17 לפרו').
התובע הגיש חוות דעת מומחה לחקירת דליקות: מר שלמה מאור. על פי המפורט בחוות הדעת, לאחר שהתובע החליק על רצפת תחנת הדלק הספוגה בבנזין, נספגו בגדיו בבנזין, כאשר אדי הבנזין מתנדפים מבגדיו ויוצרים סביבו מעין "הילה" האופפת אותו. רמת הסיכון להתלקחות של אדי הבנזין הינה גבוהה מאוד ויכלה להיגרם מכל ניצוץ אפשרי או גוף חם בקרבת אדי הבנזין. בחדר הקטן שאליו נכנס התובע על פי הוראתו של קובי, היו מרוכזים שעוני חשמל, קופסאות חשמל, שקעים רבים ומחשב, היכולים לספק מקורות לניצוץ חשמלי במקום. הוראתו של קובי לתובע להיכנס לחדר הייתה, אפוא, שגויה והרת-אסון. זאת ועוד, בתחנת הדלק לא הייתה קיימת ערכת חילוץ ומילוט כמתחייב מתקנות הבטיחות בעבודה (עזרה ראשונה במקומות עבודה) התשמ"ח-1988. כיסוי התובע בשמיכת המילוט הקיימת בערכה זו הייתה מונעת את נידוף אדי הבנזין ומאפשרת את הרחקתו הבטוחה מתחנת הדלק וממקורות פוטנציאליים לניצוץ המסוגל להצית את אדי הדלק. הפשטת בגדיו של התובע במקום פתוח כאמור, והחלפתם בביגוד יבש ונקי, היו מסיימים את האירוע ללא פגע.
5. הנתבעת מבססת את עמדתה, שלפיה מקור האש בסיגריה שהדליק התובע, על עדויותיהם של מנהל התחנה קובי, של עובד התחנה טאלב ג'עברי ("טאלב"), ושל מומחה לחקירת דליקות מטעמה: מר דניאל בן-ארי.
קובי העיד בתצהירו, כי לא ראה את אירוע הדליקה עצמו, אך כאשר ביקר את התובע בבית החולים "הוא התנצל בפניי ואמר לי כי עשה טעות, וכשהמתין לבקשתי בחדר, הוא הדליק סיגריה".
אשר לטאלב מסתמכת הנתבעת על אמרה שמסר ביום 3.8.01 לחוקר פרטי של הנתבעת, שבה אישר כי "רמזי ישב במשרד והדליק סיגריה וכתוצאה מכך גופו התלקח" (נ/3).
המומחה בן-ארי ציין בחוות דעתו, כי על יסוד תכונות הבנזין וניסוי שערך, חייבת הייתה להיות הצתה קרובה באופן פיזי לבגדי התובע, של גורם מצית בטמפרטורה של כמה מאות מעלות צלזיוס, על מנת שהצתה זו תגרום להתלקחותו. השריפה שפרצה לא לוותה בהתפוצצות כלשהי, ומכאן שלא הייתה התלקחות אדי בנזין בחלל החדר, אלא רק בסמיכות לבגדי התובע. אילו גץ כלשהו היה מצית אדי בנזין בחלל החדר, חייבת הייתה להיגרם התפוצצות של אדים אלו בחלל החדר, לגרום להרס החדר ולהשמיע רעש של פיצוץ. מכל אלה מסיק המומחה, שלא נוצרה בחדר בעת האירוע אווירה נפיצה שהוצתה על ידי ניצוץ כלשהו מלוח החשמל, מחשבים וכדומה, אלא ההצתה נגרמה על ידי אש גלויה שהייתה במגע קרוב עם בגדי התובע, כגון: גפרור בוער. על יסוד דו"ח טיפול באמצעי כיבוי בתחנת הדלק שהועמד לעיונו מוסיף המומחה ומציין, כי בתחנה היו קיימים בזמן התאונה ארבעה מטפי כיבוי אש, גלגלון מים תקני וברז שריפה, כאשר כל הציוד הנ"ל עבר טיפול שנתי ורענון בחודש ינואר 2001, היינו, ארבעה חודשים בלבד לפני התאונה. באותו מועד גם קיבלו עובדי תחנת הדלק הדרכה.
6. אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה, כי יסוד האש שאחזה בבגדי התובע לא היה בסיגריה שהדליק התובע, כי אם בניצוץ חשמלי. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו.
7. נדבך ראשון בעמדתה של הנתבעת בסוגיה דנן הינו עדותו של קובי, שלפיה התנצל לפניו התובע בבית החולים באמרו כי טעה והדליק סיגריה. אלא שמבט קרוב בעדות זו מעלה, כי אינה יכולה לעמוד: ראשית, תרחיש שלפיו מתנצל התובע לפני קובי, בעודו כואב ודואב בבית החולים, נראה מעושה ומאולץ במשהו. שנית ועיקר, מסתבר, כי כבר ביום 20.5.01, יומיים בלבד לאחר התאונה, דיווח קובי לחברת הביטוח, כי האש אחזה בתובע בשעה שהמתין במשרד לקבלת בגדים חדשים וניסה להדליק סיגריה (ת/1). בחקירתו הנגדית אישר קובי כי עובדות אלה ידועות לו אך ורק מתוקף שיחתו עם התובע במהלך הביקור בבית החולים (עמ' 29 ש' 28). דא עקא, באותה העת היה התובע מחוסר הכרה ונתון בבידוד (כפי שאישר גם קובי בעמ' 30 ש' 11 ואילך) וממילא שלא יכול היה למסור לקובי דבר או חצי דבר אודות נסיבות אירוע התאונה. בפיו של קובי לא היה הסבר כלשהו לשאלה כיצד יכול היה התובע למסור לקובי, בעת שהיה מחוסר הכרה, כי עישן סיגריה וכי הוא מצטער על כך (ראו עמ' 30 לפרו'). עדותו של קובי נגועה, אפוא, בפרכה המקעקעת אותה מן היסוד. כך הם פני הדברים גם בטרם מביאים בחשבון, כי קובי לא ידע לספר באיזה בית חולים היה מאושפז התובע. לאור כוחם המצטבר של שיקולים אלה לא ניתן לקבוע, כי בקר את התובע בבית החולים.
בסיכומיהם ניסו באי כוחם המלומדים של הנתבעת לתרץ את הקושי ולהסביר, כי קובי כנראה "התבלבל" שכן הוא מילא את הדו"ח (ת/1) על יסוד מידע שקיבל מהעובדים האחרים בתחנת הדלק, כאשר עם התובע נפגש בבית החולים רק בהמשך, לאחר שמצבו של התובע השתפר. אולם להסבר זה אין כל עיגון בעדותו של קובי. הדרך לנסות וליישב את הקושי הייתה לבקש מקובי להתייחס לאפשרות זו במסגרת חקירתו החוזרת. ב"כ הנתבעת נמנעו מלעשות כן. בנסיבות אלה לא ניתן לקרוא לתוך עדותו של קובי את מה שאין בה.
8. נדבך שני בעמדתה של הנתבעת כי מקור האש בסיגריה הינו האמרה שמסר טאלב לחוקר הנתבעת (נ/1), שבה אישר כי התובע התלקח משום שהדליק סיגריה. אלא שגם דברים אלה רחוקים מלשכנע ואין בהם די כדי לבסס ממצא.
בפתח הדברים ראוי להביא את הדברים שמסר טאלב באמרתו הנ"ל במלואם:
"רמזי ישב במשרד והדליק סיגריה וכתוצאה מכך גופו התלקח. מיד התחלנו לשפוך עליו מים. הבחנתי כי הוא נכווה בידיו רגליו בצוואר ובראש.