פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון ההוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעת התובעת כנגד המשיב בגין סך של 11,724.93 ש"ח.
בכתב התביעה תיאור לפיו מר אמסלם שי ניהל חשבון בנק אצל הנתבעת אשר מחזיק בכרטיס אשראי שהונפק לו על ידי התובעת. עוד צוין כי על פי ההסכם שבין מר אמסלם ובין התובעת רשאית התובעת לחייב את החשבון הנ"ל בסכומי העסקאות אשר בוצעו באמצעות כרטיס האשראי. על פי האמור בכתב התביעה ביום 10/1/02 חייבה התובעת את חשבון הבנק הנ"ל בסך של 13,633.30 ש"ח בגין עסקאות ביצע אמסלם כאשר בו ביום זוכה החשבון בגין סך של 10,000 ש"ח בשל ביטול עסקה שביצע אמסלם. עוד נטען כי הנתבעת ביצעה את הזיכוי בחשבון אך דחתה את החיוב הנ"ל. בנוסף לכך נטען כי התובעת פנתה לנתבע בדרישה לקבלת 10,000 בש"ח הנ"ל אולם סרב לעשות כן. עוד נטען כי הסכום הועבר לנתבע מתוך טעות שהחיוב יכובד במלואו והנתבע עושה עושר ולא במשפט.
הנתבע הכחיש את מרבית טענות התובעת בכתב ההגנה וטען כי לא מדובר בתשלום עקב טעות של התובעת. עוד נטען כי כתב התביעה פגום מאחר ואמסלם לא צורף כצד לתביעה. לגופו של עניין נטען כי הנתבע יפעל על פי ההרשאה אשר צורפה לכתב התביעה בהתאם להוראות אמסלם כל עוד מצב החשבון מאפשר זאת.
מר משה אליהו הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ובו הצהיר, בין השאר, כי 10,000 הש"ח הינם בגין 2 עסקאות ע"ס 5,000 ש"ח כ"א אשר בוטלו, ובעקבות זאת הזרימה התובעת 10,000 ש"ח לחשבונו של מר אמסלם. עוד הוצהר כי הנתבע ניצל את הזיכוי מתוך הנחה שהנתבע יכבד את מלוא החיוב, וכי התובעת אינה חייבת לאמסלם כספים כלשהם והכספים אשר הופקדו בחשבון אינם כספי מר אמסלם והנתבע אינו זקוק להסכמתו.
מר ניזאר חמודי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע ובו הצהיר כי למר אמסלם היה חשבון בנק אצל הנתבע וביום 10/1/2 הוצג לפירעון חיוב של התובעת ע"ס 13,633.3 ש"ח והחיוב הוחזר על ידי הנתבע מאחר והחשבון היה ביתרת חובה. עוד הוצהר כי אין חובה על הנתבע לתת ללקוח משיכת יתר, ולא היתה הסכמה לחייב את החשבון. בנוסף לכך הוצהר כי באותו יום זוכה החשבון בסך 10,000 ש"ח בגין העברה מהתובעת, וכי אין באפשרות הנתבע להחזיר זיכוי לזכות חשבון הלקוח ללא הוראות הלקוח כאשר במקרה זה לא ניתנה הוראת הלקוח להחזרת הזיכוי, אולם לו היה מבקש זאת הדבר היה נעשה. לבסוף הוצהר כי התובעת פנתה לנתבע ודרשה החזר הזיכוי, אולם הנתבע השיב כי לא ניתן לעשות כן ללא הסכמת הלקוח.
מר משה אליהו מטעם התובעת נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי התובעת ביטלה את החיוב, מאחר והם עושים בקרה וזיהו כי מקור העסקאות בהלוואה בשוק האפור והם נלחמים כנגד התופעה.
מר חמודי ניזאר מטעם הנתבע נחקר אף הוא במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד כי אין קשר בין החיוב ובין הזיכוי כאשר הוא ראה כי החשבון אינו מאפשר לקבל את ההרשאה ואת החיוב מסיבת "אין כיסוי מספיק". עוד עלה כי עיון מדף החשבון מעלה כי הכסף הגיע מהתובעת ולא ממר אמסלם. מר ניזאר נשאל בנוסף האם מר אמסלם אמר לנתבע כי הכסף שלו, והוא השיב כי "הוא אמר כי הכספים מהתובעת", ובאותו רגע החקירה הופסקה אגב התנגדותו של ב"כ התובעת. בהמשך לכך נקבע כי אין מקום למחוק את המילים, אולם ההתנגדות אודות היות העדות טענה אשר לא נטענה בכתב ההגנה, נרשמה, והצדדים רשאים להתייחס לכך בסיכומיהם.
ב"כ התובעת סיכם את טענותיו בתום הדיון וטען, בין השאר, כי ברור כי מדובר בטעות של התובעת והיה על הנתבע להחזיר את הכספים וכי הבנק ניצל את המצב על מנת לצמצם את יתרות החובה של מר אמסלם. עוד נטען כי נקבע בפסיקה כי אם הבנק טועה על הבנק לתקן.
ב"כ הנתבע סיכם את טענותיו וטען כי התובעת לא הראתה כי אותו זיכוי כלול בתביעת התובעת. עוד נטען כי הנתבע אינו יכול לחייב באופן חד צדדי את חשבונו של הלקוח גם אם אותו לקוח מצוי בקשיים. בנוסף נטען כי מדובר בטעות שבין הנתבע ובין הלקוח ובטעות של התובעת אשר הניחה כי הנתבע יחייב את הלקוח בגין אותו סכום.
ב"כ התובעת השיב לדברי ב"כ הנתבע וטען כי אין ספק שמדובר בטעות ועל כן חובה להורות לנתבע להשיב את הכסף.
יצוין כי ב"כ התובעת הגיש בשלב מאוחר יותר העתק של פסק דין אשר ניתן על ידי כב' השופטת אביגיל כהן מבית משפט זה בתיק ת.א. 35210/03
ח.ג.י.י. שיווק מוצרי בניה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, אשר עניינו תביעת חברה אשר העבירה בטעות סך של 100,000 ש"ח לחשבון הלא נכון, ובעל החשבון אף אישר לבנק כי הכספים הועברו בטעות. שם נקבע, בין השאר, כי משלא נעשתה כל פעולה משפטית בין התובעת ובין הלקוח של הבנק ולא נסתרה הטענה לפיה הכספים הופקדו בטעות על הבנק להשיב לחברה הנ"ל את הכספים הנ"ל. לעניין זה נקבע בנוסף כי אותם כספים אינם "מגיעים" ללקוח ולא נמצאים "לזכות" הלקוח.
דיון
בהתייחס לפסק הדין הנ"ל יצוין כי הנסיבות הינן שונות שכן בין הבנק וחברת האשראי ובעל כרטיס האשראי הסכמים דו צדדיים, למר אמסלם מול הנתבע ולמר אמסלם מול התובעת.
השאלה אשר מונחת בפנינו הינה האם בנסיבות העניין הבנק רשאי על דעת עצמו לגרוע מחשבונו של הלקוח בגובה הסכום אשר נתבע על ידי חברת האשראי במידה ויינתן פסק דין כמבוקש. בהעדר האפשרות האוטומטית לגרוע מחשבון הבנק של מר אמסלם, יוצא כי מר אמסלם נהנה מצמצום יתרת החובה בחשבון הבנק, ואילו הבנק הנתבע יצא בחיסרון כיס.
כתב ההגנה אכן מצומצם עד מאוד ובו מעט מאוד טענות הגנה. יחד עם זאת, הנני מקבל את טענת הנתבע לפיה היה על התובעת לצרף את מר אמסלם לכתב התביעה בנסיבות העניין, שכן חשוב היה לקבל את עמדתו בקשר לנושא.
בנוסף לכך הנני מקבל את טענת הנתבע לפיה היה על הנתבע לקבל הרשאה מאת הלקוח בהתייחס לכספים אשר הוזרמו לחשבונו באמצעות התובעת. בעת שהוזרמו הכספים לא היו לנתבע כלים על מנת להבין במדויק מדוע הלקוח זוכה בפועל ודי בפרק זמן קצר אשר חולף ממועד הפקדת הכספים ועד למועד הבקשה למשוך אותם על מנת לגרום למצב שבו בהעדר הרשאה מאת הלקוח לא ניתן לחייב את חשבונו של הלקוח בהתאם. נכון הוא כי קבלת אותם כספים לחשבון הלקוח אשר היה מצוי ביתרת חובה שיפר את מצבו של הלקוח, אולם הוצאת הכספים מאותו חשבון ולו פרק זמן קצר לאחר מכן עלול להביא את חשבונו של הלקוח למצב של חשבון מוגבל עם השלכות נוספות, וכל זאת לנוכח טעות אשר אירעה מצידה של התובעת.
עלה מהדיון כי התובעת הזרימה את הכספים מאחר וסברה כי הנתבע יכבד את החיוב.
לא ברור מדוע התובעת לא צירפה את הלקוח מר אמסלם כצד נוסף בתביעה כאשר בלעדיו אין אפשרות להורות לבנק להשיב כספים כלשהם לתובעת. כמו כן, יצוין כי התובעת לא מצאה לנכון לציין בכתב התביעה האם פנתה לאותו לקוח בדרישה לקבל את הכספים בחזרה.
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבע סך של 2,000 ש"ח + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.