1. נושא תיק זה הינו תביעה לחיוב המנהלים ובעלי המניות של חברה שבפירוק בחובות החברה וזאת בעילות שונות, ביניהן, הרמת מסך.
2. הנתבעים בתיק זה הם מנהלים ובעלי מניות בחברה בשם בילי ג'ון טקסטיל יצור ושיווק בגדי ילדים ונוער בע"מ (להלן: "החברה"), שעבדה יותר מ- 20 שנה בייצור ושיווק בגדים וביום 21 באפריל 2002 נכנסה להליכי פירוק לבקשת החברה ובעלי מניותיה (ר' נספח ז' לתצהיר מנהל התובעת). התובעת היא מצבעת בדים וספק בדים בענף הטקסטיל. התובעת תובעת את נתבע 1 (להלן: "רולנד") ונתבע 2, שהם מנהלים ובעלי מניות בחברה (להלן ביחד: "מנהלי החברה") לתשלום סכום החוב הנתבע מן החברה.
3. לטענת התובעת, מנהלי החברה לקחו מן התובעת סחורה, כאשר ידעו שאין ביכולתה לעמוד בתשלום, יצרו בפני מנהל התובעת מצגי שווא כי "המצב בשליטה", ואף מסרו לתובעת סדרת שיקים דחויים, שרובם המכריע חוללו בהעדר פרעון, וזאת על מנת שהתובעת תמשיך ותספק לחברה סחורה. מנהלי החברה טענו, כי החלו לעבוד עם התובעת בעקבות תכתיב של חברת "שילב", שהיתה מלקוחותיה הגדולים של החברה. אולם בעקבות החלטה של "שילב" וחברה נוספת, שעבדה עימם, להפסיק לבצע הזמנות מהחברה ולעבור לביצוע הזמנות במחיר זול יותר מיצרנים בסין, חדלו ההזמנות לחברה, החברה לא יכלה לעמוד עוד בהתחייבויותיה ונכנסה לפירוק. מנהלי החברה טוענים כי התובעת ידעה על מצבה הקשה של החברה והם לא ניסו להסתירו ממנה. יתר על כן, בחודשים בסמוך לפירוק נפרע לתובעת סכום מצטבר של 198,728 ש"ח בשיקים, שניתנו לתובעת, דבר המחזק את טענתם, שהתכוונו שהחברה תעמוד בהתחייבויותיה.
4. בחקירה הנגדית של מר ערן הורביץ (להלן: "מנהל התובעת") הסתבר, שהתובעת ביטחה את מערכת היחסים המסחריים עם החברה במסגרת ביטוח אשראי (ר' עמ' 2 שורה 22 עד עמ' 3 שורה 2 לפרוט') וקיבלה מחברת הביטוח תשלום המכסה חלק מן הנזק. התובעת, בכתב התביעה, לא הזכירה סכום זה, שקיבלה מחברת ביטוח האשראי, ומנהל התובעת אף לא הזכירו בתצהיר עדותו הראשית. בזמן החקירה הנגדית נשאל מנהל התובעת ע"י ב"כ הנתבעים על ביטוח האשראי והעיד, בפעם הראשונה, כי קיבל סך של כ- 20,000 עד 25,000, ש"ח מביטוח האשראי (ר' עמ' 3 לפרוט' שורות 5-6). לאחר שנדרש לעיין בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הודה, שקיבל מחברת ביטוח האשראי סך של 40,000 ש"ח. לטעמי, מדובר באי הצגת מידע רלוונטי לתביעה. כאשר נשאל מנהל התובעת בחקירה הנגדית, אם אינו חושב, שהיה עליו לציין, שקיבל כסף מהבטוח, השיב: "יכול להיות שלא חשבתי". (עמ' 6 שורה 22 לפרוט'). אומר מיד, הסתרת מידע זה, כרסמה באמינותו של מנהל התובעת וביכולתי לקבל את גרסתו לאירועים. בנוסף יש לזכור, כי הוא העד היחיד לתובעת בתיק זה ומעוניין בתוצאות המשפט לטובת התובעת (סעיף 54
לפקודת הראיות [נוסח חדש]).
תרמית ומצג שווא
5. התובעת טוענת כי מנהלי החברה יצרו מצג שווא ותרמית כלפי מנהל התובעת. יחד עם זאת, בכתב התביעה, לא פורשו "הפרטים ותאריכיהם" לגבי טענות התרמית ומצג שווא, וזאת בניגוד לנדרש בתקנה 78
לתקנות סדר הדין האזרחי,
תשמ"ד - 1984. בשום מקום לא פורש מתי נאמרו הדברים, באיזה מקום, מי אמר את הדברים וכו'. גם בתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת לא נמצא פירוט עובדתי שכזה. לעניין זה ר' למשל, בע"א 3552/01
Banco exterior
נ'
Zegluga polska
, בו קובע בית המשפט העליון כך:
"קודם שיידרש בית-המשפט לשקול אפשרויות אלו, במקרה נתון, מוטל על התובע להציג לפניו תשתית עובדתית המבססת, ברמה הלכאורית, את טענת התרמית. לעניין זה אין די בטענות כלליות וסתמיות. כך מתחייב גם מהוראת תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 .... התיבה "תרמית" חזרה ונשנתה בכתב-תביעתו פעמים רבות. אך אף לא באחת מן הפעמים טרח הבנק לפרט את העובדות שביסוד טענתו ... מה היו מעשיהן, אימתי ובאלו נסיבות נעשו ומניין כי נעשו בכוונת תרמית." (עמ' 16-17 לפסק הדין שפורסם בנבו).
וכן נפסק כי:
"בית-משפט היושב לדין בהליך אזרחי ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה."
ע"א 400/86
עזבון המנוח קריגר נ' קריגר, פ"ד מב (4) 500, 504 וכן ע"א 260/82
סלומון נ' אמונה, פ"ד לח (4) 253, בעמ' 257.
לכך יש להוסיף :
"עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי.
"
ע"א 51/89 -
האפוטרופוס הכללי נ' צאלח אסעד אסעד אבו חמדה, פ"ד מו(1), 491 ,עמ' 500-501 וגם ע"א 264/74
צפריר נ'
מורגנשטרן, פ"ד כח(2) 668, 671 וכן א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, 2005, עמ' 57.
6. בניגוד לדרישת הפסיקה, כפי שהובאה לעיל, מנהל התובעת הסתפק בטענה הכללית, כי "יצרו בפניו מצגי שווא, כי המצב בשליטה, כי הנתבעים הזרימו כסף לעסק, כי מדובר בקושי זמני וחולף וכי החברה תעמוד במלוא התחייבויותיה" (סעיף 7 לתצהיר מנהל התובעת). רק בחקירה הנגדית התברר לראשונה, כי היתה פגישה בין מנהל התובעת למנהלי החברה ואביו של אחד המנהלים לגביה העיד מנהל התובעת כך:
"ב- 31.8. כשאני נפגשתי עם רקנטי רון ואביו אצלם במשרד ובאותו מעמד הם הסבירו לי שהם עושים מאמצים להבריא את החברה הם מכרו את הרכב והכניסו אותו לעסק. שאלתי את רקנטי מה עם הבנק והוא אמר לי שהוא הסתדר עם הבנק ואין חוב לבנק." (עמ' 3 לפרוט' שורות 19-21).
רולנד, מנהל החברה, העיד כי באותה פגישה עם מנהל התובעת אמר למנהל התובעת כי:
"נעשה מאמצים להסדיר את החוב עם בנק לאומי ואנו מתחילים לעבוד עם בנק דיסקונט." (עמ' 14 לפרוט' שורות 10-11),
והכחיש במפורש, כי אמר למנהל התובעת, שהסדיר את מלוא חובו לבנק לאומי (עמ' 14 שורה 7).
מכל האמור עולה, כי נושא המצג בדבר הסדר החוב בבנק, שעל פי סיכומי התובעת מהווה נדבך חשוב בטענת התרמית ומצג השווא, כלל לא פורט בכתב התביעה ובתצהיר ומהווה בעצם "עדות כבושה", אשר, כידוע, ערכה ומשקלה מועט. בוודאי במקרה זה בו יכול היה מנהל התובעת לתאר עובדה זו הן בכתב התביעה והן בתצהירו, ובכל זאת סיפר זאת לראשונה רק בחקירתו הנגדית. גם הטענה השנייה המופיעה בסיכומי ב"כ התובעת להוכחת התרמית ומצגי השווא, דהיינו, כי מנהלי החברה התחייבו לפרוע חוב בסך 162,430 ש"ח
כתנאי להמשך הספקת סחורה מצד התובעת, לא נכתבה בכתב התביעה ואף לא בתצהיר מנהל התובעת. לא זו אף זו, שלא מצאתי כי מנהל התובעת בחקירתו הנגדית העיד על כך. לעומת זאת, מנהל החברה, רולנד, שנשאל על כך מפורשות ע"י ב"כ התובעת, הכחיש זאת (ר' עמ' 14 שורות 25-27 לפרוט').
7. יתר על כן, מנהל התובעת, כאשר נשאל במפורש בחקירה הנגדית, האם מנהלי החברה "התכוונו לסדר" אותו, אינו מאשר זאת כלל, אלא משתמש במילים מסוג אחר לגמרי, כמו: "יש פה תקלה", "היתה שם בעיה" (ר' עמ' 5 שורה 3 ושורות 5-6). מילים אלה מצביעות על כך שמנהל התובעת עצמו אינו סובר, כי הייתה למנהלי החברה כוונת תרמית כלפיו.