1.
תמצית העובדות
1.1 התובע 2 (להלן: "התובע") והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היו בזמנו מנהליה ובעלי הון המניות המונפק והנפרע של התובעת 1 (להלן: "החברה"), וזאת בחלקים שווים ביניהם. המדובר בחברה העוסקת בבדיקות ראיה, בהתאמת ומכירת משקפי ראיה, עדשות מגע ומשקפי שמש.
דרכיהם של השותפים נפרדו, וביום 20.02.97 נחתם ביניהם הסכם המסדיר את העברת חלקו, מניותיו וזכויותיו של הנתבע לידי התובע, אשר המשיך לנהל לבדו את החברה.
1.2 שנים אחדות לאחר פרישתו מפעילותה של החברה, התקשר הנתבע בהסכם עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), לפיו הועסק על ידה בתפקיד מנהל הסניף אותו ניהלה בחיפה. למותר לציין כי אף הנתבעת, כמו החברה, עוסקת בהתאמת ומכירת משקפי ראיה, עדשות מגע ובדיקות ראיה.
1.3 עם קבלתו לעבודה אצל הנתבעת, העביר הנתבע לידה מאגר נתונים של לקוחות החברה שכלל שמות הלקוחות, כתובתם, מידע אופטומטריסטי והיסטורית הטיפולים שלהם אצל החברה. הנתבעת עשתה במאגר זה שימוש, ובין היתר פנתה לאותם לקוחות בכתב והזמינה אותם לבצע אצלה בדיקות ולקבל הימנה שירותים בתחום האופטיקה.
1.4 לאחר הגשת התביעה הלך הנתבע למצער לבית עולמו, ולכן ביקשו התובעים למחוק התביעה נגדו. ביום 13.05.04 ניתן פסק דין חלקי לפיו נמחקה התביעה כנגד נתבע זה.
1.5 על מנת להשלים את התמונה, אציין כי תחילה הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובגדרה עתרו התובעים לצו מניעה זמני, צו קבוע וכן סעדים כספיים. לאחר שניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, התקיים דיון במעמד שני הצדדים במסגרתו אסר בית המשפט המחוזי על הנתבעת לעשות שימוש בדרך כלשהי ברשימת הלקוחות וכל מידע אחר שהגיע לידיה בקשר ללקוחות החברה וכן הורה לה למחוק מיידית את המידע הממוחשב של רשימת הלקוחות וכל מידע הקשור לאותם לקוחות ולהימנע מהעתקת המידע בכל דרך שהיא. הדיון בתיק פוצל, כך שהתביעה לסעד הכספי הועברה לבית משפט השלום. לאחר מתן הצווים הזמניים, ולאור הסכמת הנתבעת, ניתן פסק דין חלקי הקובע כי צו המניעה הזמני יהפוך לצו קבוע במסגרת היחסים שבין התובעים לנתבעת.
2.
טענות הצדדים
2.1 לטענת התובעים עשתה הנתבעת שימוש שלא כדין במאגר נתוני הלקוחות של החברה, ללא כל זכות ותוך הפרת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק"). לשיטתם, מעשיה של הנתבעת הינם בבחינת גזל סוד מסחרי ולחילופין עשיית עושר ולא במשפט. התובעים הפנו לכך שהנתבעת לא חסכה במאמצים על מנת להתאים את הנתונים שנמסרו לה למחשב ששימש אותה בעבודתה ולצורך כך, אף נעזרה בחברת מחשבים שהמירה את התוכנה כך שתתאים למחשבים שבשימושה.
2.2 התובעים טענו עוד כי במעשים המתוארים לעיל, גרמה להם הנתבעת נזקים עצומים והפסדים כבירים שהוערכו על ידם במועד הגשת התביעה בסך 850,000 ש"ח. לחילופין, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 13 לחוק בסך 100,000 ש"ח.
2.3 הנתבעים טענו כי רשימת הלקוחות שנמסרה לידיהם היתה חסרת ערך ומיושנת, וזאת בשים לב לכך שחלפו חמש שנים ממועד פרישתו של הנתבע מעיסוקו בחברה ועד למועד שבו מסר את הרשימה לידי הנתבעת.הנתבעים הוסיפו כי לא מדובר כלל בסוד מסחרי הואיל ובין היתר ניתן להשיג על נקלה רשימה דומה, המפלחת את האוכלוסיה לפי גיל, מצב סוציו-אקונומי, אזור מגורים וכיוצ"ב.
2.4 בנוסף טענו הנתבעים כי הרשימה הגיעה לידיהם באמצעות הנתבע אשר מסר אותה מיוזמתו, מבלי לציין כלל כי הזכויות לגביה שייכות לחברה. נהפוך הוא, הנתבע הציג עצמו כבעלים של אותה רשימה הכוללת פרטי לקוחותיו לשעבר.
2.5 בכל מקרה, טענה הנתבעת כי לא הפיקה כל רווח מרשימה זו וכי על אף הדיוור הישיר שנעשה על פיה, הרי שההיענות של לקוחות החברה היתה מועטה והרווח שהפיקה היה בסכום מזערי.
3.
רשימת הלקוחות - סוד מסחרי ?
3.1 סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק כדלקמן:
" 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
3.2 אין חולקין כי מאגר המידע שהגיע לידי הנתבעת כלל שמותיהם של לקוחות החברה, כתובתם ומידע רפואי אודותם. לתצהירו של התובע צורפו נספחים המעידים על כך בבירור ואף מנהל הנתבעת, מר רוני קאופמן, הודה בכך בריש גלי משהצהיר כי רשימת הלקוחות הנ"ל כללה כתובות שאינן עדכניות, ובנוסף מידע רפואי ישן בתחום העיניים (ראה סעיף 22 (ה) לתצהיר נ/4).
3.3 בפסיקה נקבע כי רשימת לקוחות יכולה להוות סוד מסחרי בהיותה אינטרס לגיטימי מוגן של החברה. בע"א 2600/90 עלית בע"מ נ' סרנגה , פ"ד מט (5), 796 נקבע כי:
"יש הרואים בסוד המסחרי אינפורמציה קונפידנציאלית ויש הרואים בה זכות קניינית; יש המכריעים בסוגיה זו על פי עקרונות תום הלב של הנפשות הפועלות ומדגישים את אי ההגינות שבהפרת חובה כלפי אחר, ויש המדגישים את האינפורמציה וטיבה. במספר ארצות מערביות ניתן לסוד המסחרי מעמד של קניין הראוי להגנה ככל קניין אחר".