אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 42005/04

פסק-דין בתיק א 42005/04

תאריך פרסום : 17/11/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
42005-04
07/08/2008
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
קניאס אורלי
עו"ד כוכבי-מקלף
הנתבע:
1. מגדל חברה לבטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

עו"ד בורקובסקי
פסק-דין

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובעת, ילידת 1963, נפגעה בתאונת דרכים ביום 18.2.03, בהיותה בת 40. (בנסיבות אשר אינן מהוות תאונת עבודה).

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.        

נכות רפואית

4.         בתיק זה מונה דר' נחום הלפרין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה (להלן: "המומחה"). דר' הלפרין מפרט את המסמכים אשר עמדו בפניו בעת כתיבת חוות דעתו: "גליון מיון בי"ח הלל יפה מ- 18.2.03, דף סיכום רפואי מקופת חולים לאומית מ- 19.2.03, 20.2.03, 4.6.03, 17.6.03, דף מכתב רפואי מפיזיותרפיה מ- 31.7.03, מכתב שחרור סיכום מחלה מ- 23.9.03, מכתב חתום ע"י דר' טל אליהו מ- 1.10.03- הפניה לפיזיוטרפיה, מעקב של דר' טל אליהו מ- 21.9.03, 1.10.03, 10.12.03, 1.9.04, 8.2.04, 9.2.05, ותיק רפואי אישי" . (חוו"ד, עמ' 1), ובהמשך מפרט "חומר רלוונטי בעבר: דף סיכום רפואי מקופת חולים לאומית מ- 20.2.02, 7.7.02, 31.8.02, 12.8.02 ובדיקה של דר' חורב מ- 25.8.02". (שם). המומחה מתחקה אחר תולדות המחלה ומציין כי: "ב- 18.2.03 נפגעה בתאונת דרכים בגב תחתון ובברך שמאל והתקבלה למיון בי"ח הלל יפה. לא ברורה צורת החבלה וטופס המיון לא קריא. נראה כי לא היו שברים וכן שהיא התלוננה ראש, כאבים בגב תחתון ותרדמת ביד ימין. בשחרור ממיון הומלץ על מעקב של רופא מטפל. בבדיקת אורטופד נמצאו רגישות בגב תחתון ובברך שמאל ללא סימני חבלה חיצוניים, תנועות מלאות, ללא חסר נוירווסקולרי, מסוגלת להתרומם חופשי. נבדקה גם ע"י כירורג כללי שמצא רגישות בגב תחתון.". (שם, עמ' 2). לאחר שחרורה מחדר המיון המשיכה התובעת בקבלת טיפולים רפואיים שונים: "בבדיקות מ- 19.2.03 וב- 20.2.03 התלוננה בנוסף לתלונות ממיון גם על כאבים בכתף וביד ימין. לפי מעקב בקופת חולים מ- 4.6.03 סבלה מכונדרומלציה של הפטלה בברך שמאל. ב- 17.6.03 - נרשם - אוסטאוארטריטיס של הברך. לא מצוין צד. טופלה בפיוטרפיה מ- 3.7.03 - 31.7.03. ב- 23.9.03 עברה ארטרוסקופיה עקב קרע במניסקוס הלטרלי אשר נכרת בחלקו. בתולדות המחלה רשם דר' אליהו טל שהיא נחבלה בחבלה סיבובית ישנה בברך שמאל ומאז סבלה מכאבים שהלכו והתגברו ולפני זמן לא רב נחבלה פעם נוספת ומאז גברו כאביה. הוא מצא בבדיקה רגישות לטרלית, תפיחות קלה ומקמרי חיובי. בעבר-  23.5.00- כאבי צוואר מקרינים לכתף ימין ולגב.  ללא חסר נוירולוגי. 8.6.01- ביציפיטל טנוסינוביטיס. כאבים חזקים. אינה מסוגלת להרים את היד רגישות באיזור חיבור הגיד לעצם. (לא כתוב צד). 7.2.02- CTS ללא ציון  צד. 12.8.02 Knee and leg sprain, unspecified site , 25.8.02- דר' חורב: כאבים בברך שמאל כחודש, ללא חבלה. לפני 4 חודשים כאב בהליכה, יותר בעמידה וביישור הברך מכיפוף. מעידות לעיתים. בבדיקה חסרות 5 מעלות ליישור, כיפוף מלא, ללא תפליט, רגישות בסדר פרטי לטראלי קדמי (מקמרי חיובי קל לטראלי, גריסה שלילית, מגירה שלילית, יציבות קולטרלית? הופנתה לארטרוסקופיה לברך שמאל. 31,8.02- חבלה לגב ולצוואר מנפילה)". (שם). אחר כל אלו ביצע המומחה בדיקה קלינית לתובעת בשני מועדים שונים: "... ב-5.4.05 וב- 8.6.05. הולכת ללא צליעה, מנח הברכיים תקין, היא מסוגלת לעמוד על כל רגל בנפרד ללא התמוטטות הברך ומתקשה לרדת לכריעה בגלל תחושת הגבלה בתנועה. קיימת רגישות בשני המרווחים המפרקיים של ברך שמאל." (שם). המומחה ערך טבלה ובה פירוט מספר רב של פרמטרים השוואתיים בין שתי הברכיים, שמאל מול ימין (שם, עמ' 3). מעיון בטבלה זו עולה כי בפרמטרים הבאים נמצאו הממצאים המפורטים: ב-"יישור" הטווח אינו מלא, ב- Bounce home test נמצא כאב בקדמת הברך, ב-מקמרי ניכר כאב במרווח חיצוני,  סימן ה-"טחינה" נתגלה כ-חיובי חלש והיקף ירך רגל שמאל כ-15 סמ' מעל הפיקה נמדד כ-47 סמ' לעומת 48 סמ' ברגל ימין. (שם).

5.         כותב המומחה, בהתבססו על בדיקות עזר: "צילומי ברך שמאל AP, LATERAL, SKY VIEW, TUNNEL VIEW  מ- 10.5.05- התחדדות של האמיננסיה האינטרקונדילרית, שינויים שחיקתיים מינימלים. מיפוי עצמות SPECT  ברכיים מ- 4.5.05 הדגים סינוביטיס, קליטה המתאימה לנזק במניסקוס ובאיזור פטלופמורלי" (שם), דן ומסיק את המסקנות הבאות: "...ב- 23.9.03 עברה ארטרוסקופיה עקב קרע במניסקוס הלטרלי אשר נכרת בחלקו. בדף הארטרוסקופיה, בתולדות המחלה רשם האורטופד שהיא נחבלה בחבלה סיבובית ישנה בברך שמאל ומאז סבלה שהלכו והתגברו ולפני זמן לא רב נחבלה פעם נוספת ומאז גברו כאביה. הוא מצא בבדיקה רגישות לטרלית, תפיחות קלה ומקמרי חיובי. בבדיקה ב- 25.1.04 היא עדיין סבלה מכאבים ומהגבלה בעיקר בעמידה ממושכת ונשיאת משא. הגב' קניאס אורלי סובלת מכאבים בברך שמאל ומתקשה ליישר את הברך. הכאבים קיימים במאמץ. במנוחה מרגישה דקירות בברך. בבדיקה: היא מתקשה לרדת לכריעה בגלל תחושת הגבלה, קיימת רגישות בשני המרווחים המפרקים, בדיקת מקמרי מעוררת כאב בשני המרווחים המפרקים ו- Bounch home test  מעורר כאב בקדמת הברך. כמו כן במפרק הפיקה - ירך קיים סימן טחינה חיובי חלש. בצילומי ברך שמאל נראית שינויים שחיקתיים מינימליים ומיפוי עצמות הדגים קליטה המתאימה לנזק מניסקאלי וסינוביטיס". (שם עמ' 4). המומחה מדגיש לגבי עברה הרפואי של התובעת כי: "יש לזכור שבשנת 2002 סבלה מכאבים בברך שמאל, מעידות, הגבלה ביישור, רגישות בסדק פרקי לטראלי קדמי, מקמרי חיובי חל לטראלי והופנתה לארטרוסקופיה". (שם). בסיכומו של יום קובע המומחה: "אני מעריך את נכותה ב-10% על מצב לאחר כריתה חלקית של מניסקוס לטרלי לפי סעיף מותאם 48 (2) ז' (4). 2% מנכות זו אני משייך לחבלה מ- 18.2.03 כאשר 7% מהנכות אני משייך לפגיעה קודמת משנת 2002... לאור כל האמור לעיל  לעיל... אני מעריך את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה מה 18.2.03 ב - 2% לפי סעיף מותאם 48 (2) ז' (4)". (שם).

6.         המומחה נחקר על חוות דעתו בפניי, ואישר כי ממסמך תעודת חדר מיון מיום התאונה, אשר ניצב בפניו בזמן הבדיקה ועריכת חוות הדעת, אכן עולה כי התובעת התלוננה על פגיעה בברך שמאל כשהגיעה לחדר המיון- דבר שזכה לאזכור והתייחסות הרופאים המטפלים (פרוטוקול, עמ' 5). כמו כן אישר המומחה כי למחרת התאונה התלוננה התובעת על כאבים בברך שמאל, וכך גם יומיים לאחר התאונה וכן בתאריכים 4.6.03 ו-17.6.03 (שם, עמ' 6). בנוגע לאופי חבלתה של התובעת ולגורמיה השיב המומחה: "ש. מה לדעתך גורם לקרע במיניסקוס? ת. זה לא מה לדעתי, אלא מה המנגנון. בדרך כלל איזושהי חבלה סיבובית. התנועות שנעשות על ידי הברך הן בעיקר כיפוף. המיניסקוסים מתפקדים כבולמי זעזועים, אך ברגע שנעשית תנועה סיבובית לא מבוקרת, בספורט זה קורה הרבה, המיניסקוס נקרע... ש. ממה חבלה סיבובית נוצרת? ת. חבלה סיבובית זו איזושהי תנועה סיבובית לא מבוקרת... אדם הולך ברחוב ומועד ומבצע תנועה סיבובית לא מבוקרת בברך- המיניסקוס שלו נקרע". (פרוטוקול עמ' 7-8).

7.         המחלוקת המרכזית בין הצדדים קשורה לעברה הרפואי של התובעת ולהשלכותיו. בחקירתו של המומחה נשאל והשיב: "ש. מציגה בפניך את המסמך מ- 23.9.03 [ת/3]. תוכל לאשר לי שהוא נוצר שמונה חודשים אחרי התאונה? ת. שבעה חודשים. ש. באיזו חבלה ישנה מדובר? ת. אינני ידוע. ש. שאלת את התובעת באיזו חבלה מדובר או האם היתה כזו? ת. איני יכול להעיד על מה שאלתי לפני כמה שנים, אלא על חוות דעתי, אבל זה לא משנה איזו חבלה זו היתה לאור העובדה שזה הולך יחד עם המנגנון השכיח. יש פה אנמנזה שמתאימה לקרע במינסקוס או ברצועה... ת. אני לא מסכים איתך שהייתי צריך לחקור. אם לא היה לי סיפור ישן ורק החבלה הסיבובית הישנה, אבל גם המנתח דיבר על חבלה סיבובית ישנה ויש לי מסמך שהיתה חבלה ישנה שנבדקה על ידי אורתופד שלא מצא רק אנמנזה אלא בבדיקתו הוא מצא סימנים קליניים לקרע במיניסקוס, אז למה אני צריך לעשות את כל החקירות? ש. איפה קבע הרופא המנתח שהיתה חבלה ישנה? ת. בעמ' 2 בפרק תולדות העבר, מפנה למסמך מ- 25.8.02 [ת/4] [מקריא] בדיקת מקמורי היא טיפוסית לקרע במיניסקוס והוא מתרשם כ"כ מהממצאים שלו עד כדי כך ש... כתוב שיש חשד לנזק, לא כתוב ברור, אבל מקמורי חיובי זה סימן לקרע במיניסקוס וגם רגישות בסדר המפרקי הלטראלי יכולה להיות סימן לכך. אכן, כתוב פעמיים בתלונות החולה "ללא חבלה". ש. כלומר, המסמך יכול להעיד על קרע במיניסקוס? ת.כן. בבדיקה של דר' חורב היו סימנים קליניים לקרע לטראלי במינסקוס, הוא הפנה את החולה לארתרוסקופיה. הוא מציין על כאבים בברך שמאל כחודש לפני הבדיקה שלו ללא חבלה, אבל לפני כן הוא כותתב שלפני ארבעה חודשים היו לה כאבים. אם אקח את הבדיקה של דר' חורב ואת סיכום המחלה מהארתרוסקופיה  ששם כותב המנתח על חבלה ישנה- אין לי ברירה אלא לחשוב שהיו סימנים קליניים לקרע במינסקוס הלטראלי לפני החבלה הנוכחית. ש. האם דר' חורב כתב במסמך מיום 25.2.02 שיש אבחנה לקרע במינסקוס? ת. לא. לשאלת בית המשפט, כתוב, אכן, "אי סדר פנימי" כשאנחנו מתרגמים זאת כ"נזק למיניסקוס". (פרוטוקול, עמ' 8-9).

8.         דבריו אלו של המומחה חד משמעיים ומשכנעים. המומחה בדק את התובעת תוך שהוא נסמך על מסמכים רפואיים אובייקטיבים שונים המצביעים על נזק שנגרם לברך רגלה של התובעת עוד טרם פגיעתה במסגרת תאונה זו. המומחה מנמק היטב את הלך מחשבתו וכיצד הגיע למסקנה הבלתי מסויגת כי היה גם היה קיים נזק למיניסקוס בברך התובעת. העובדה כי לא קיימת באופן רשמי כל עדות על קיומה של חבלה קודמת לתובעת אין בה כדי לסתור את המסקנה כי לתובעת לא נגרם נזק בברך בעברה. על דברים אלו הוסיף המומחה והשיב: "ש. קבעת בחוות הדעת 7% לעברה של התובעת ו-2% לתאונה? ת. מתוך ה-10% יש אחוז שניתן להתווכח עליו. אחוז קטן אני מייחס לתאונה הנוכחית והיתר לעבר. ש. אתה כותב מפורשות שאתה מייחס 7% לפגיעה הקודמת משנת 2002. נכון? ת. נכון. ש. אתה יכול להפנות אותי לחומר הרפואי שהיה בפניך משנת 2002? ת. לחבלה הנוכחית זה 2% או 3% ורב אחוזי הנכות על הנזק במיניסקוס הם מלפני התאונה הנוכחית, אינני יודע ממתי בדיוק, זאת לאור העובדה שאורתופד מנתח שעיסוקו הוא ניתוח ברכיים מצא לפני אותה התאונה סימנים ברורים לנזק באותו מיניסקוס הלטראלי, והפנה אותה לארתרוסקופיה... ש. יש סיכוי שהמסמך הזה לא מסכם את התלונות, אלא את תולדות המחלה? ת. כתוב בקיצור תולדות המחלה, הוא לקח את הדברים הרלוונטיים. האורתופד לקח את הדברים החשובים, הם אלה שציינתי קודם, הוא מציין שלגב' הזאת היתה חבלה סיבובית ישנה, למרות שהוא היה מאוד עסוק... ש. האם מכלול התלונות מיום התאונה ועד לניתוח בספטמבר 2003 ולאחריו ומנגד העדר תלונת עובר לתאונה ושלילת חבלה עובר לתאונה יכולה להוביל אותך למסקנה שחבלה סיבובית ישנה היא טעות במינוח? ת. התשובה היא חד משמעית- לא. אני עומד על מה שאני אמרתי." (שם, עמ' 9-10), ואם לא די בדברים אלו אזי מוסיף המומחה בחקירתו הנגדית: "ש. מציג בפניך את המסמך של דר' חורב [ת/4] ממנו לומדים על כאבים בברך שמאל במשך כחודש ימים באוגוסט 2002? ת. כן. ש. ארבעה חודשים קודם, בערך באפריל 2002, התובעת מתלוננת על כאב בכל מצב בברך, בעמידה, הליכה, יישור, כיפוף כולל מעידות? ת. נכון. ש. מפנה אותך לשני רישומים לאותו מסמך מ- 12.8.02 [נ/1] יש שניים מאותו יום [נ/2]? ת. זה מוסיף שאני צריך לתקן את התשובה שנתתי קודם כשהיא שאלה אותי תראה לי איפה היתה חבלה לפני כן ולא ידעתי להגיד. כאן אני רואה שהיתה חבלה." (שם, עמ' 11). שאר מוצגי הנתבעת תומכים בדברי המומחה ובדעה כי התובעת סבלה טרם התאונה מפגיעה בברך רגל שמאל [נ'/3, נ'/4].

9.         לא מצאתי צידוק מספיק שיצדיק סטייה מקביעתו של המומחה. לא מצאתי מקום להתערב בקביעת המומחה באשר לייחוס נזק קודם בברכה של התובעת טרם התאונה וכן לצורת חלוקת אחוזי הנכות שהוענקו לתובעת: "ש. בחוות הדעת שלך אתה מציין בשלום הפסקאות האחרונות... נכון שאתה קובע בגין התאונה 2% לתובעת? ת. נכון מאוד." (שם, עמ' 10). בסיכומו של יום נותרנו עם חוו"ד מבוססת ולגיטימית של מומחה רפואי אשר מקנה לתובעת 2% נכות בגין הפגיעה הנוכחית בברך רגל שמאל. עם זאת, אין לשלול על הסף את טענת התובעת, שלפיה ה"תרומה" של הפגיעה האחרונה למגבלותיה היא תרומה משמעותית יחסית, לעומת תיפקודה בעבר.  

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

10.       "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).

11.       התובעת הצהירה כי: "בעקבות התאונה אני סובלת מקושי בכיפוף ויישור הברך. כמו כן, אני מתקשה לרדת לכריעה עקב הגבלה בתנועות הברך ואני מוגבלת בביצוע פעולות שגרתיות: עמידה, הליכה, ישיבה, כיפוף, כריעה, נשיאת משאות קלים וכבדים וביצוע פעולות פשוטות ויומיומיות. לפני התאונה אומנם סבלתי מכאבים קלים בברך ואולם לא היו אלה כאבים שמנעו ממני לבצע פעילות גופנית ו/או פעילות כלשהי או פגעו בתפקודי. ואילו  לאחר התאונה ובעקבותיה התחלתי לסבול מכאבים עזים בברך ומקושי בתפקוד." (תצהיר עדות ראשית, ס' 10, 15). התובעת נחקרה בפניי והשיבה: "ש. אחרי התאונה את אומרת שניסית למצוא עבודה? נכון. ש. את אומרת שפנית לאולמות חתונה? ת. כן, בתור קונדיטור. ומה שהם ביקשו ממני ידעתי שאני לא מסוגלת לעשות את זה. זה להרים מגשים כבדים עם העוגות אחרי אפיה, להוציא מהתנור להכניס לתנור. אני לא יכולה לעשות את זה. הם לא ייקחו מישהי מוגבלת. ש. זה את אומרת. יש לך אישורים שאומרים שסירבו לקחת אותך לעבודה בגלל מגבלה כזו או אחרת? ת. אני לא אבוא למקום עבודה ואגיד שיש לי מגבלה ברגל. אני באה, מקשיבה מה שהוא דורש ממני ויודעת שזה לא יתאים כי אני לא יכולה לעשות את זה. הם גם לא חזרו אליי.ש. כקונדיטורית הרגשת שאת לא מסוגלת לעבוד אחרי התאונה? ת. נכון. ש. מה הפריע לך לחזור לעבודה כלשהי, לא מאומצת, למשל כפקידה או כל עבודה שאינה מאמצת את הברך? ת. אם הייתי הולכת לחפש זה לא שמהיום למחר הייתי מוצאת עבודה, בפרט בדברים שאן לי מה להציע. אם אין לי אני לא יכולה גם ללכת לבקש משהו שהוא לא, לכן הלכתי ועבדתי במה שאני כן מסוגלת. ש. עבדת בטיפול בקשישים, מה עושים בעבודה הזאת? ת. למכולת לקנות להם כמה דברים. זה שעתיים ביום. זה 9.5 שעות שבועיות. אלה דרישות העבודה. ש. אי אפשר לעבוד במקביל עם כמה קשישים? ת. אני חושבת שעבדתי עם שניים במקביל, אבל אחת הקשתי עליי וביקשה ממני לסחוב דברים כבדים. במקביל התחלתי בגנים. סייעת זה היה מתי שקוראים לי. זה לא כל הזמן. הייתי ממלאת מקום. ש. מה סייעת בגן עושה? ת. מכינה כריכים. מגיעה לגן, פותחת, מסדרת שולחנות, מכינה כריכים, אחר כך השגחה בחצר ובסוף היום להעביר ניגוב..." (פרוטוקול, עמ' 23). ובהמשך הוסיפה את הדברים הבאים: "ש. אני מבינה שלמדת לפחות 4 או 5 חודשים אחרי התאונה? ת. כן, אבל זה כבר היה הסוף... ש. את מספרת שזה לימודים פרקטיים ובכל זאת הבנתי שסיימת את הלימודים בהצלחה. קיבלתי תעודה. האם היה לך קושי לבצע את העבודה הפרקטית במהלך הלימודים? ת. היו לי כאבים אבל התחלתי משהו ורציתי לסיים. ש. מפנה לסעיף 5 לתצהיר. היום אנחנו יודעים שכבר עבדת בעבודות מאומצות יותר, למשל כסייעת לגננת? תת. היא לא מאומצת יותר..." (פרוטוקול, עמ' 24). מכל האמור לעיל עולה כי התובעת אכן לא הצליחה להשתלב בתחום הקונדיטאות אך הקשר בין אי הצלחה זו לבין פגיעתה בתאונה אינו מוסבר ונוכח חוו"ד המומחה מאוד קלוש. התובעת כן מצאה תעסוקה בעבודה שמצריכה עמידה ושימוש רציף ואינטנסיבי ברגל (מלווה קשישים, סייעת), ובעבודות אלו השתלבה היטב. התובעת סיימה בהצלחה את קורס הקונדיטורים ולא הוצגה עדות כי רגלה לא איפשרה או הכבידה עד מאוד את סיום הקורס, ומכל מקום לא הובאו ראיות על ראיונות עבודה ודחיות מטעם מעסיקים את התובעת בשל מגבלתה הפיזית או כל סיבה אחרת, ובעניין זה העידה התובעת בעצמה: "לא דרשו ניסיון וגם לא חזרו אליי. אני גם לא הייתי הולכת". (שם), ואין די באמירה: "ש. מפנה לסעיף 20. איך את יודעת בוודאות שהיית משתלבת בתחום הקונדיטאות? ת. עם רצון אפשר להשתלב בקלות". (שם).  

12.       אני בדעה, כי במקרה הנוכחי, בהתחשב בנכות הרפואית בשיעור של 2%, אך בשים לב לכך שהיא באה "על גבי" מצב קודם ומחמירה את השלכותיו, ניתן להעריך את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד של התובעת, ומאחר ועיסוקיה משלבים היבט פיזי - שימוש אינטנסיבי ברגליה, דבר הכולל מן הסתם הזזת הברך, תוך כדי עבודתה, בשיעור של 5%; ראוי ליטול נתון זה, או קרוב לו, גם כמדד לפגיעה בכושר השתכרותה, תוך בדיקת יתר הראיות.

13.       באשר לכושר השתכרותה הצהירה התובעת: "אלמלא התאונה, הייתי משתלבת בשוק העבודה במקצוע קונדיטאות והייתי מרוויחה שכר חודשי התחלתי של שכירה בסך של לפחות 5,000 ש"ח. בעקבות התאונה לא יכולתי לעבוד והייתי באי כושר עבודה כשמונה חודשים והשתלבתי מחדש בשוק העבודה רק ביום 25.11.03. יודגש כי במהלך חודש 09/03 ובעקבות התאונה עברתי ניתוח ארטוסקופיה בברך שמאל בעקבותיו לא יכולתי לתפקד תקופה ממושכת. מצורף לתצהירי אישור מחלה מסומן 4 לתיק המוצגים... החל מתאריך מחודש 09/05 בערך ועד היום אני עובדת בעירית ר"ג בתפקיד מזכירה... החל מחודש 01/06  עברתי להיקף משרה 100% כאשר שכרי הינו שכר מינימום כ- 3,400 ש"ח" (תצהיר עדות ראשית, ס' 20-25). בסוגיה זו נחקרה התובעת: "ש. איך את יודעת ששכר של קונדיטור הוא 5,000 ש"ח? ת. אני מאמינה שזה השכר. עובדים לילות ושעות נוספות. אין לי נתונים מעבר לכך". (פרוטוקול, עמ' 24).התובעת לא הציגה נתוני שכר טרם התאונה, אלא כל שהוצג במסגרת תיק מוצגי התביעה נוגע לתעסוקה לאחר התאונה. כך למשל תלושי השכר מאת חברת "תגבור בע"מ- סיעוד" מגלים כי התובעת השתכרה מחודש ינואר 2004 ועד יוני 2005 סך של 900 ש"ח נטו לחודש (במעוגל) בגין 40 שעות עבודה חודשיות. לאחר מכן, בחודש נובמבר 2004 הועסקה התובעת מטעם עירית רמת גן במחלקת "שונים, עוזרות לגננות" עד חודש מאי 2005 (תצהיר עדות ראשית תובעת, תיק מוצגים), מהם ניתן ללמוד כי השתכרה לפי תעריף 20 ש"ח לשעת עבודה, בהתאמה, כדלקמן: 700 ש"ח; 560 ש"ח; 1260 ש"ח; 560 ש"ח; 2060 ש"ח; 280 ש"ח, כל זאת בהתאם למספר שעות העבודה החודשיות. (שם). מחודש ספטמבר 2005 ועד חודש מרץ 2007 ניתן לראות כי התובעת מועסקת על ידי "מפעלי בית עמנואל" וכי השתכרותה משתפרת ומשתבחת בחלוף הזמן, עד אשר משתכרת סך של 4,000 ש"ח ברוטו וסך של 3,700 ש"ח נטו (במעוגל) כל חודש. (שם). התובעת יכולה הייתה להראות הפסדי שכר בפועל, באמצעות תלושי שכר,טפסי 106, אישורי היעדרות וכיוצ"ב. זאת לא נעשה. היקפי העבודה לאחר מכן ועד היום גם מלמדים על יכולת להתמיד לאורך זמן במשרה מלאה ואף בשעות נוספות, לפי הצורך.

14.       עם זאת, אין לומר שלתאונה אין כל השפעה, שהרי בכל זאת העניק המומחה הרפואי אחוזי נכות לתובעת, והגם שאינם בשיעור ניכר, לא ניתן להתעלם מהם לחלוטין, במיוחד על רקע הצטברותם על גבי פגיעה קודמת ותלונותיה של התובעת . שכרה של התובעת עומד על סך 3,700 ש"ח נטו לחודש. הכנסה זו כאמור יציבה. עם זאת, לא ניתן לומר כי אין וכי לא תתכן כל השפעה תפקודית אשר מפריעה ותפריע לתובעת למצות את כל הפוטנציאל שלה, במיוחד בהתחשב באופי מקצועה והכשרתה. במצב דברים כאמור אין מקום לערוך חישוב אריתמטי, מחד גיסא, אך גם לא לשלול כל פיצוי, מאידך גיסא. הייתי נוקט בשיטת פסיקת הפיצוי הגלובלי, ומעמידו, לעבר ולעתיד, על סך של 70,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

15.       תוך לקיחה בחשבון של הנכות רפואית ויתר הנתונים אני מעמיד את הפיצוי על סך של 7,000 ש"ח.

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

16.       יתכן כי התובעת אכן הוציאה הוצאות לטיפולים ולתרופות, וכן נזקקה לעזרת הזולת בפרק הזמן שלאחר התאונה. יחד עם זאת לא הוצגה ולו קבלה אחת אשר יכולה ללמד על הוצאות מעין אלו. התובעת הצהירה כי: "בעקבות התאונה התחלתי להשתמש במגן ברך מסיליקון. מגן הברך עוזר לי ומסייע לי בתמיכה בברך. אני רכשתי מגן ברך מסיליקון בעלות של 250 ש"ח כאשר קופת חולים השתתפה חלקית בעלות  מגן הברך באופן שאני שילמתי כ- 80 ש"ח למגן ברך". (תצהיר עדות ראשית, ס' 29). מעבר לאמור אין כל אסמכתא או אזכור להוצאות רפואיות בגין התאונה. אין לשלול את האפשרות שלא כל קבלה וקבלה נשמרה. יש להניח כי לאחר התאונה וגם לעתיד תהיה תוספת עלות הקשורה לטיפולים, השתתפויות עצמיות וכיוצ"ב. לגבי הנסיעות השיבה התובעת: "ש. איזה הוצאות נסיעה נגרמו לך? יש לך כאלה? ת. לא. איזה הוצאות. לא יודעת על מה"  (פרוטוקול עמ' 25). את רכיב ההוצאות, לעבר ולעתיד, הייתי אומד ב - 5,000 ש"ח. באשר לעזרה - בסעיף 30 לתצהיר מצהירה התובעת כי "... מאז התאונה ובעקבותיה, ובעיקר בשנה הראשונה שלאחר התאונה, תפקודי היומיומי ירד משמעותית. הדבר בא לידי ביטוי בביצוע פעולות יומיומיות ושגרתיות כגון: פעולות משק הבית, קניות, עמידה, ישיבה, כיפוף, הליכה ועוד. בתקופה זו בעלי נאלץ לבצע בעצמו את כל המטלות הנ"ל כאשר בעלי הוא המפרנס העיקרי בבית ועובד מחוץ לבית במשרה מלאה..." (תצהיר עדות ראשית, ס' 30). גם לטענה זו אין תימוכין- אין קבלות על העסקת עזרה במשק בית, ובעדותו של בעלה של התובעת: "ש. ש.היום, אתה בא מאוחר, לא השתנה שום דבר, איזה דברים אתה עושה בבית? ת. קניות, אני גם שוטף, יש ילדה גדולה שעוזרת. ש. אורלי גם עושה? ת. הרבה פחות מבעבר". (פרוטוקול עמ' 27), בעדות מעין זו אין כדי לתמוך באופן מוצק בטענותיה של התובעת בגין עזרת זולת נדרשת לעבר ולעתיד. יחד אם זאת, סביר כי התובעת נזקקה לעזרה מסוימת בחודשים הראשונים שלאחר התאונה; יתכן וגם לעתיד היא תזדקק לעזרה מסוימת. עם זאת, בעלה של התובעת נטל חלק פעיל במלאכות הבית גם בעבר, מחד גיסא, ואילו התובעת רחוקה ממצב של העדר יכולת כלשהי, מאידך גיסא. אני רואה לנכון להעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד על סכום גלובלי בשיעור של 10,000 ש"ח.

לסיכום

17.       אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ