מבוא
1. מדובר בתביעת שיפוי שהוגשה על ידי קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), מכח סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. ביום 19.6.02, נפגע תומר קורן (להלן:"הנפגע"), בתאונת דרכים שארעה במהלך שיעור נהיגה על קטנוע מ.ר 24- 515-39 (להלן:"הקטנוע" או "הקטנוע המעורב בתאונה").
הקטנוע היה בבעלותו של הנתבע, שלומי מור (להלן:"הנתבע"), מורה לנהיגה אשר העמיד את הקטנוע, לשימוש הנפגע, לצורך שיעור נהיגה במהלכו ארעה התאונה.
הקטנוע בוטח בביטוח חובה שנתי, לתקופה שמיום 1.7.01 ועד 30.6.02. תעודת ביטוח החובה שהוצאה על ידי כלל, חברה לביטוח בע"מ, בשם המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול") (להלן:"המבטחת"), הוגשה וסומנה,
נ/3 (להלן:"תעודת הביטוח").
3. לאור טענת המבטחת כי ביום 17.2.02, ביקש הנתבע לבצע החלפה כך שבמקום הקטנוע המעורב בתאונה, בוטח על פי הפוליסה, קטנוע מ.ר. 10-911-38 (להלן:"הקטנוע החדש") וכי עם ביצוע ההחלפה, בהתאם לתעודת ההחלפה שהוצאה ביום 17.2.02, פג תוקפו של הכיסוי הביטוחי ביחס לקטנוע המעורב בתאונה, הכירה קרנית בחבותה לפצות את הנפגע.
4. הנתבע טוען כי על אף שביום 17.2.02, ביקש לבטל את הכיסוי הביטוחי לקטנוע המעורב בתאונה ולהעבירו לקטנוע החדש הרי שלאחר מכן ובטרם ארעה התאונה, פנה לסוכן הביטוח וביקשו לחזור ולבטח את הקטנוע המעורב בתאונה וזה אישר בפניו שכך נעשה - והראיה שמצויה בידו, תעודת הביטוח המקורית, המכסה את השימוש בקטנוע המעורב בתאונה,
נ/3.
לטענת הנתבע, בנסיבות אלה, היה לקטנוע כיסוי ביטוחי תקף במועד ארוע התאונה ולפיכך קרנית הכירה בחבותה לפצות את הנפגע, כמתנדבת ומבלי לברר עד תום את שאלת תוקף הכיסוי הביטוחי.
5. לאור טענותיו אלה, הגיש הנתבע, הודעת צד ג' כנגד צד ג' מס' 1, סוכן הביטוח, יוסי גוטוירט, באמצעותו נערכה הפוליסה (להלן:"סוכן הביטוח") וכנגד צד ג' מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, (להלן:"כלל" או "המבטחת").
6. המחלוקת העובדתית, מתמקדת בשאלה האם הנתבע אכן ביקש מסוכן הביטוח, לבצע החלפה חוזרת ולהשיב את הכיסוי, על פי הפוליסה, לקטנוע המעורב בתאונה.
כן חלוקים הצדדים בשאלת המשמעות שיש לייחס לעצם העובדה שהנתבע אחז, בעת ארוע התאונה, בתעודת הביטוח המקורית,
נ/3, אשר לא הוחזרה למבטחת, בד בבד עם הוצאת תעודת ההחלפה.
7. מטעם קרנית העידו עו"ד כנרת לוין אשר טיפלה בתביעת הנפגע והחוקר הפרטי, רונן וענונו (להלן:"החוקר"), אשר התבקש על ידי קרנית, לבדוק את נסיבות המקרה ולצורך כך נפגש עם הנתבע ועם סוכן הביטוח. תמלילי השיחות שבין החוקר לנתבע וסוכן הביטוח, צורפו לתצהיר החוקר,
ת/3. כן העידו, הנתבע וסוכן הביטוח.
התשתית העובדתית - האם הנתבע ביקש לשוב ולבטח את הקטנוע המעורב בתאונה.
8. אין חולק כאמור כי הנתבע ביקש, ביום 17.2.02, לבטל את הכיסוי הביטוחי לקטנוע המעורב בתאונה ולהעבירו לקטנוע החדש. תעודת ההחלפה, צורפה כנספח לתצהיר,
ת/1 (להלן:"ההחלפה הראשונה").
הנתבע אישר בעדותו כי היה מודע לכך שלאחר ביצוע ההחלפה, אין כיסוי ביטוחי לקטנוע שבוטח טרם ההחלפה, דהיינו; הקטנוע המעורב בתאונה, וכדבריו:
"נכון שלאחר שעשיתי את ההחלפה, האופנוע הקודם לא היה מבוטח" (עמ' 21 לפרוטוקול, כן ראה עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 20).
9. משאין חולק (וכאמור, אף הנתבע עצמו מודה בכך) כי עם הוצאתה של תעודת ההחלפה, פקע תוקף הכיסוי הביטוחי, לקטנוע המעורב בתאונה הרי בהעדר תעודת החלפה נוספת, עמדה קרנית בנטל הבאת הראיות המוטל עליה לבסס טענתה כי הקטנוע המעורב בתאונה, לא היה מבוטח, בביטוח חובה, במועד ארוע התאונה. בנסיבות אלה, עובר נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, אל כתפי הנתבע שעליו להוכיח טענתו כי טרם התאונה, ביקש לבצע החלפה שניה כך שהכיסוי הביטוחי, על פי הפוליסה,יוחזר לקטנוע המעורב בתאונה.
10. לאחר ששבתי ובחנתי את העדויות והראיות שהובאו בפני, ראיתי לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענתו כי עובר לתאונה, ביקש לבצע החלפה שניה ולהחזיר לתוקפו את הכיסוי הביטוחי, לקטנוע המעורב בתאונה.
מעבר לזאת שעדותו של הנתבע, הינה עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה חיצונית כלשהי, הרי שלא עלה בידי הנתבע, להציג גירסה קוהרנטית וסדורה, באשר להשתלשלות הארועים ובעדותו, נתגלו פירכות וסתירות, שלא ניתן ליישבן - ואבאר את דברי.
11. בתצהירו, נקט הנתבע, לשון כללית ובלתי מחייבת, באשר לנסיבות בהן ביקש לבצע את ההחלפה השניה, כדלקמן: "
כאשר
הקטנוע החדש התקלקל, והקטנוע נשוא התביעה הישן כבר תוקן והיה שמיש, פניתי שוב למשרדו של סוכן הביטוח והודעתי כי אני מחזיר לשימוש את הקטנוע הישן , ולפיכך ביקשתי שיבצע החלפה חוזרת.