פסק-דין בתיק א 39945/03

כללי

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובעת, כנטען על ידה, עקב נפילה מסוס עליו רכבה בחוות הנתבע 1 (להלן גם: " הנתבע"), אשר היה מבוטח במועדים הרלוונטיים באחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ולפיכך נשמעו ראיות בתיק.

2. מטעם התובעת העידו היא עצמה וכן חברתה, הגב' מירי אביב -שלג. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1, מר יוסף בנדיקט וכן שני חוקרים - מר חגי ליבוביץ ומר אבי ניצן. מומחה בית המשפט, ד"ר חנן טאובר, הוזמן על ידי ב"כ הנתבעים להיחקר על חוות דעתו ונחקר על ידי הצדדים.

נדון תחילה בשאלת האחריות.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3. העובדות הרלוונטיות שאין עליהן מחלוקת של ממש תתוארנה להלן. התובעת, ילידת 1953 ותושבת אילת אז וגם היום, הגיעה ביום 9.1.00 ל"חוות ירדן", חוות סוסים, בחוף פולג בנתניה. החווה נוהלה על ידי הנתבע 1 משנת 1999 ועד 2001. בחווה היו כ -15 סוסי רכיבה והיא הציעה שירותי רכיבה על סוסים תמורת תשלום (תצהיר הנתבע סעיפים 1-2). התובעת הגיעה לחווה יחד עם אחיה, מר נזי ארביב (להלן גם: " נזי"), אשר התגורר באותה עת ברשפון והציע לתובעת " לעשות סיבוב רכיבה על סוסים בחווה לא רחוקה מהבית שלו" (תצהיר התובעת סעיף 5). התובעת, עד אותו המועד, לא רכבה מעודה על סוס. 

4.  התובעת ונזי הגיעו לחווה בשעה 08:15 בבוקר לערך, עוד לפני שעת פתיחתה שהיא 9:00 בבוקר (תצהיר הנתבע סעיף 7). הנתבע, שהיה לבד בחווה באותה עת, נתן לתובעת ולנזי שני סוסים. אין חולק כי התובעת אמרה לנתבע כי אינה יודעת לרכב על סוס וכי לא עשתה זאת מעולם (תצהיר הנתבע סעיף 8, תצהיר התובעת סעיף 6, עדות התובעת עמ' 24 שורה 22, עדות הנתבע עמ' 41 שורות 4-5). התובעת עלתה על הסוס והחלה לרכב בחצר החווה  כ - 10-15 דקות (תצהיר התובעת סעיפים 7-8, תצהיר הנתבע סעיף 11). הנתבע הלך ליד התובעת כאשר היא הסתובבה עם הסוס בחווה ונזי עמד עם סוסו בצד (עדות התובעת עמ' 25 שורות 4-21). לאחר סיבוב זה בחווה יצאו התובעת ונזי לכוון חוף הים ברכיבה איטית, נזי ראשון ואחריו התובעת, כל אחד על סוסו (תצהיר התובעת סעיף 8, תצהיר הנתבע סעיף 11).

5. התובעת ואחיה רכבו לאורך החוף, כאשר התובעת רוכבת אחרי נזי. לאחר רכיבה של 15-30 דקות (עדות התובעת עמ' 26 שורה 15, עדות הנתבע עמ' 41 שורה 10) פנו לחזור אל החווה. בשלב זה נפלה התובעת מהסוס. סיבת הנפילה שנויה במחלוקת ותדון בהמשך. נזי, שהתקדם לפני התובעת והיה רחוק ממנה (תצהיר התובעת סעיף 11) ראה לפתע את סוסה של התובעת ללא התובעת, חזר אחורה וראה את התובעת מוטלת על הקרקע. נזי שב לחווה עם שני הסוסים והודיע לנתבע על הפגיעה. הנתבע ונזי הגיעו באמצעות רכב אל המקום בו נפלה התובעת ולאחר מכן הובילה נזי לבי"ח לניאדו בנתניה (תצהיר התובעת סעיפים 12-16, תצהיר הנתבע סעיף 15). לתובעת נגרמו נזקי גוף אשר ידונו בהמשך.

העובדות השנויות במחלוקת

6. מספר שאלות עובדתיות שנויות במחלוקת בין הצדדים ולגביהן הוצגו גרסאות סותרות.

השאלה הראשונה היא שאלת מומחיותו, ניסיונו והכשרתו של האח, נזי, בנושא רכיבה על סוסים בכלל ובנושא הדרכה ברכיבה על סוסים בפרט. על פי תצהיר הנתבע - נזי היה " לקוח ותיק של החווה ועל פי דבריו, גם בעל תעודה להדרכה ברכיבה על סוסים במקצועו" (סעיף 5) וכן " נזי ארביב רכב על סוסי החווה כפעמיים - ארבע בשבוע, במשך כשנה לפני המקרה. הוא הכיר היטב את כל הסוסים, כל המסלולים וכל הקשור ברכיבה ובהתנהגות הרוכבים והסוסים בחווה. לעיתים היה בא נזי ארביב לרכב עם שתי בנותיו הקטנות ולעיתים היה מביא עמו חברים והיה מדריך אותם בעצמו" (סעיף 6). " אחיה של התובעת היה לדבריו בעל נסיון ורקע קודמים ברכיבה ובהדרכת רכיבה ואף שימש מדריך בחווה אחרת. אחיה של התובעת הכיר היטב את "חוות ירדן" והשתמש בשירותיה עשרות פעמים בעבר וביקש לשתף את אחותו בחווית הרכיבה ולשמש לה כמלווה וכמדריך" (סעיף 8 וכן בחקירתו, עמ' 42 שורות 4-7). הנתבע הודה כי לא ראה תעודת הדרכה כלשהי של נזי (עמ' 41 שורות 6-8). הוא אישר כי נזי לא היה עובדו  אך ציין כי נזי קיבל הנחה בתשלום בעת שכירת הסוסים (עמ' 42 שורות 9-10).

7. תיאור זה לגבי האח נזי מבסס את הסברי הנתבע לגבי התנהגותו שלו באותו היום כלפי התובעת - התנהגות שונה מכפי שנהג כלפי רוכבים ללא ניסיון רכיבה וחורגת מנהלי הבטיחות הרגילים של החווה אותם פרט הנתבע עצמו. הנהלים,  על פי תצהיר הנתבע, היו אלו: " על פי הקבוע  בחווה לכל קבוצת רוכבים המונה מעל שלושה - הייתי מוציא 2-3 מדריכים, על פי גודל הקבוצה והרכבה. רוכב בודד אשר לא ניתן לשלבו בקבוצה - יצא עם מדריך בודד" (סעיף 4). וכן בחקירתו: " הייתי מוציא תמיד עם מדריך. היו לי אז שני מדריכים" (עמ' 40 שורות 7-8); " לשאלתך האם היה לי רוכב חדש האם הייתי נותן לו לרכב לבד ואני אומר שלא הייתי נותן, גם לנזי בהתחלה לא נתתי לרכב לבד" (עמ' 46 שורות 5-6); " כשרוכב חדש מגיע ופעם ראשונה רוצה לרכב אני נותן לו הדרכה והוא יוצא עם מדריך צמוד...אם התובעת הייתה באה בבוקר לבד היא לא הייתה רוכבת...אף אחד לא יכול לבוא ולעשות טיול. היא עשתה טיול עם אחיה נזי. נזי הכיר את הסוסים. לא ניתן לעשות טיול לסתם בן אדם בלי שיעורים" (עמ' 48 שורות 5-11). יש לציין כי גם העד מטעם הנתבע, מר יצחק בנדיקט, מנהל חוות רכיבה על סוסים סמוך למכמורת, העיד כי " לרוכבים מתחילים אני לא נותן לצאת לבד בפעמים הראשונות כי הם עדיין לא מכירים את השטח ואת הסוסים ואם הם בכלל רוכבים מתחילים אז כדאי שיתלוו למדריך שיסביר להם את התנהגות הסוס ולקרוא את המהלך הבא של הסוס. הם צריכים לקרוא את הסימנים: למשל, שהסוס מושך את האזניים אחורה זה אזהרה וכו' " (עמ' 18 שורות 8-13) וכן: " מה אני עושה עם אדם שרוצה לרכב בפעם הראשונה, אני נותן לו קסדה, סוס לפי רמתו והרמה שלו, הכוונה, סוס מבוגר שקט, בלי הרפתקאות מיותרות והוא יוצא עם מדריך לרכיבה...המדריך רוכב איתו...המדריך תמיד רואה מה קורה אפילו שהוא ראשון..." (עמ' 20 שורות 20 ואילך).

לפי גרסת הנתבע, אם כן, בגלל שהכיר את נזי כבעל ניסיון בסוסים בכלל ובסוסי החווה בפרט- לא נהג כלפי התובעת כפי שהיה נוהג עם כל רוכב מתחיל, ולמעשה, כפי שמקובל ונהוג בכל חוות רכיבה, אלא איפשר לתובעת לצאת לרכב עם נזי לבד וללא מדריך מטעם החווה.

8. לעומת גרסת הנתבע לגבי נזי, התובעת טענה כי כלל אינה יודעת על מומחיותו זו של אחיה בענייני סוסים: " אני יודעת שאחי הוא ספר גדול, על סוס איני יודעת" (עמ' 22 שורה 13). היא גם לא ידעה אם רכב עם ילדותיו הקטנות וגם לא שאלה אותו מעולם אם רכב על סוסים, גם לא לאחר האירוע (עמ' 22 שורות 18 ואילך).

9. השאלה השנייה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא השאלה מה הייתה התרחשות הדברים טרם יציאת התובעת ונזי משטח החווה לכוון חוף הים, שם התרחשה הנפילה. בשאלה זו מעורבת גם שאלת אופיו וטיבו של הסוס שניתן לתובעת. על פי תצהיר התובעת, הנתבע אמר לתובעת עם הגיעה לחווה כי " אין לי מה לדאוג שהסוס שלי מאולף ואז הוא שם על הסוס כמו כסא כזה וחוטים". ולאחר מכן " עליתי על הסוס והתחלתי לרכב בחצר של החווה ושמתי לב שהסוס שלי כל הזמן היה מוריד את הראש שלו למטה ונראה לי כאילו שהוא היה קצת עצבני, אז פחדתי, ואמרתי לאיש האחראי שאני קצת מפחדת, אז הוא אמר לי שזה שום דבר, שאני לא צריכה לדאוג, שהסוס הוא סוס טוב ומאולף ושכל הסוסים בחווה מאולפים, ושאני רק צריכה למשוך בחוטים ולרכב ישר והסוס יפסיק להוריד את הראש, ואז הוא אמר לי "קדימה צאי לדרך" (סעיפים 7-8).  בחקירתה הוסיפה ואמרה: " אני אמרתי לו שאף פעם לא עליתי על סוס ואני קצת פוחדת כי הסוס הוא עצבני או רעב...הוא הוריד את הראש" (עמ' 24 שורות 22-25) " הסוסה הורידה את הראש ואני שאלתי מה יש לו, האם הוא רעב, עצבני והוא ענה שהסוסה טובה מאד ולמשוך את החבלים" (עמ' 25 שורות 2-3). לגבי הדרכה שקיבלה השיבה: " הוא לא הדריך אותי, לא אמר לי מה לעשות. הוא ראה אותי כל הזמן פוחדת ושואלת מה יש לסוס...אני כמה דקות הלכתי ואני החזקתי את החוטים והוא הלך לידי...הבחור אמר לי זה סוסה טובה מאד, אלופה או טובה מאד" (עמ' 25).

10. הנתבע, בתצהירו, העלה גרסה מעט שונה. הוא ציין כי אכן התובעת אמרה לו כי אינה מנוסה ברכיבה ולפיכך נתן לה סוס בשם " מרלבורו", סוס שקט, מסורס ומאולף, כבן 10 שנים, אשר שימש כסוס רכיבה למתחילים ומגיב יפה להוראות הרוכב. הנתבע ציין כי סוס זה היה שקט במיוחד ונקנה מבית ספר לרכיבה על סוסים ב"חוות מסובים". נטען כי סוס זה נמוך יחסית לסוסים אחרים ועליו רכבו ורוכבים ילדים מגיל 6, ביניהם גם בנותיו של נזי. הנתבע ציין והוסיף: " בנוסף, בקשתי לצרף לתובעת מדריך, אולם התובעת בקשה לרכב רק עם אחיה, שהוא, כאמור, מדריך בעצמו ולאחר שגם נזי ארביב הדגיש כי הטיול יהיה בהליכה בלבד ("לראות את הים ולחזור - כדבריו") הסכמתי לאפשר להם את הטיול. התובעת קבלה ממני תדרוך (ישיבה, אמצעי זהירות, אמצעי בטחון, הוראות שימוש במושכות וכו') והשניים יצאו לדרכם".  (סעיפים 8-9 לתצהיר).  

הנתבע ציין כי אם התובעת הייתה מתלוננת, כגרסתה, או אומרת שהיא מפחדת - לא היה מאפשר לה לרכב כלל. (סעיף 10 לתצהיר). הוא ציין כי התובעת רכבה בתוך החווה כ - 10 דקות - רבע שעה ונראה היה כי אין לה כל בעיה (סעיף 11). 

11. בחקירתו ציין כי " היא לא הייתה להוטה לרכב ואני לא שש להוציא מישהו שלא רוצה לרכב. לתחנוניו של אח שלה, העלינו אותה על הסוס במטרה להרגיש איך היא באה במגע עם סוס ומה האינטרקציה שלה. אחרי כמה דקות שהיא עלתה על הסוס הורדנו אותה מהסוס, לבקשתי. אח שלה לקח אותה לצד ואם אוכל לצטט הוא אמר שהיא הורסת לו את כל הכיף והוא רוצה שהיא תרגיש את מה שהוא מרגיש. הוא התייחס אליה כמו ילדה קטנה. לבקשתו העלינו אותה שוב על הסוס. זה נכון שהיא אמרה לי שהיא לא מנוסה. אני יכול לראות את זה בעצמי. אני אמרתי לה אל תרכבי...המו"מ ביננו היה ארוך, מעל 15 דקות. אמרתי לה שעדיף שלא תרכב ואח שלה נזי הוא הבעייתי. לאחר מכן העליתי אותה על הסוס...העליתי אותה על הסוס והיא קבלה את כל ההסברים לגבי איך לשים את קצוות הרגליים בארכובות ואיך למשוך את המושכות. כובע לא נתתי לה, רק בשנתיים האחרונות נהוג לתת כובעים" (עמ' 40-41). הוא ציין כי בשלב בו יצאה התובעת מהחווה " היא התנהגה נכון" (עמ' 42 שורות 15-16).

12. כתמיכה לטענה בדבר אופיו הנוח של הסוס הובא העד מר בנדיקט, מנהל חוות רכיבה על סוסים סמוך למכמורת. בתצהירו נאמר כי בשנת 2001 רכש מהנתבע סוס בשם "מרלבורו". הסוס מאולף, מסורס ושקט, המשמש סוס רכיבה למתחילים ולילדים. בתצהירו ציין כי מאז שרכש את הסוס לא ארע אף פעם מקרה בו הסוס פעל בניגוד למזגו, להרגלו ולמצופה ממנו. בחקירתו ציין כי אינו יכול לאשר מידיעתו כי הסוס אותו רכש מהנתבע יחד עם סוס אחר, סוס לבן, הקרוי כיום "טוקו" (ואשר אף צולם על ידי הנתבע במכשיר הפלאפון שלו כפי שהוצג לבית המשפט), הוא אכן הסוס המעורב באירוע.  

13. השאלה השלישית השנויה במחלוקת היא כיצד בדיוק ארעה נפילת התובעת. התובעת, בתצהירה, ציינה כי " בדרך חזרה לחווה הרגשתי לא יציבה על הכסא של הסוס ופתאום התחיל הסוס שלי לרוץ ולהשתולל וכמה שניסיתי למשוך בחוטים כמו שהבחור בחווה אמר לי, המשיך הסוס להוריד את הראש שלו למטה בכח ואז הכסא זז קצת הצידה ופתאום עפתי מהגב של הסוס ונפלתי חזק למטה על האדמה....אחי, שהיה קצת רחוק ממני, שם לב שהסוס שרכבתי עליו דוהר לבדו, אז הוא רץ מהר וראה אותי שוכבת בחולות..." (סעיפים 9-11). בחקירתה ציינה : "פתאום הסוסה רצתה ללכת מהר ואני מרגישה שהכסא של הסוס קצת מתגלץ' מהצד ואני משכתי את החוטים שלו קדימה...הסוסים הלכו קצת יותר מהר ואז התחלנו לחזור בחזרה...הם הלכו מהר. כשאחי רץ, הולך מהר, פתאום הסוס שלי התחיל לרוץ אז הרגשתי שהכסא שלי זז, מתגלץ'..." (עמ' 26 שורות 15 ואילך).

14. הנתבע בתצהירו ציין כי לאחר שהתובעת ונזי יצאו לרכיבה " כעבור זמן מה שב אחי התובעת כשהוא מוביל את הסוס עליו רכבה התובעת ואמר לי כי במהלך הרכיבה  נחבלה התובעת. אני שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי כי אחותו נבהלה וקפצה מגב הסוס..אדגיש כי נזי אמר לי במפורש כי הסוס לא קפץ, לא רץ ולא השתולל. גם הוא לא ידע ממה נבהלה אחותו. ראיתי גם כי הציוד על הסוס נותר יציב (דבר שאינו עולה בקנה אחד עם "השתוללות" הסוס)...תאור המקרה על ידי התובעת מלמד על החלטה מוקדמת לקפוץ מן הסוס ולא על "נפילה" ממנו, זאת משום שכפות רגליה של התובעת היו נתונות בארכובות במהלך הרכיבה והוצאתן מהארכובות קודם לכן מצביעה על קפיצה ולא על נפילה" (סעיפים 13-14). בחקירתו הוסיף כי כאשר נזי הגיע לחווה עם שני הסוסים " הוא אמר שאחותו קפצה מהסוס כי היא נבהלה" (עמ' 45 שורות 3-4). " אני הגעתי למקום בו היא נפלה. ברגע שהסתיים השביל של הכורכר של הנחל יש כמו יציאה לכוון הים שם היא נפלה" (עמ' 45 שורות 7-9), במרחק של כ - 200-220 מ' מהחווה. (שורה 10). הוא חזר ואמר כי לדעתו, מה שארע הוא " בשלב מסוים של הרכיבה, לדעתי, משהו מבחינת התובעת לא מצא חן בעיניה ובוא נגיד היא החליטה לקפוץ מהסוס"(עמ' 47 שורות 21-23). זאת למד הנתבע מכך ש" האוכף לא זז סנטימטר מהסוס...האוכף לא היה מוטה הצידה"  וכן מכך שהסוס לא דהר לחווה: " אם הסוס היה נבהל ממשהו הוא היה תוך שניה וחצי אצלי בחווה, מגיע לבד, כמו שקורה במרבית המקרים...הסוס היה מאד רגוע כאילו לא קרה כלום". לשאלה מה קורה לסוס אם רוכב קופץ ממנו השיב כי במקרה כזה הסוס מחליט בדרך כלל לחזור ל" מקום של כל הסוסים" - אך במקרה זה הסוס נשאר דווקא במקומו (עמ' 46-47).

15. אחי התובעת, נזי, הוא, כפי שניתן לראות, דמות מפתח לעניין רוב השאלות שבמחלוקת ומן הראוי היה לשמוע גרסתו לעניין השאלות העובדתיות האלו. למרות זאת - הוא לא הובא לעדות לא על ידי התובעת ולא על ידי הנתבעים.