1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן בחוזה מיום 29.9.2005 שנכרת בין התובעת והנתבעת שכנגד (
להלן: "התובעת") לבין הנתבעת והתובעת שכנגד (
להלן: "הנתבעת").
2. התובעת הפעילה בית אבות סיעודי בבני ברק, עד שקיבלה צו סגירה ממשרד הבריאות, בשל העדר רישיון. התובעת נאלצה לפנות את הדיירים הסיעודיים למוסד אחר, בעל רשיון הפעלה כנדרש.
3. הנתבעת הינה הבעלים של בית אבות סיעודי בשם "עטרת רימונים". מדובר במוסד חדיש, גדול ומפואר, המחזיק ברישיון כדין ממשרד הבריאות.
4. על רקע האמור לעיל, החליטה התובעת להעביר את הדיירים הסיעודיים אל המוסד של הנתבעת, בכפוף לקבלת תמורה כספית מאת הנתבעת.
5. הנתבעת, אשר ידעה כי המחיר שיידרשו לשלם אצלה הדיירים גבוה יותר ממה שנדרשו לשלם למוסד שהפעילה התובעת, התנתה את התחייבותה הכספית כלפי התובעת בכך שהדיירים שיועברו אליה יקבלו "קוד משרד הבריאות". בשפתם של העוסקים בענף, קוד משרד הבריאות הוא כינוי להתחייבות כספית שנותן משרד הבריאות לטובת המוסד, לשאת בהוצאות האישפוז של הדייר. דרישתה של הנתבעת נועדה להבטיח כי הנתבעת אכן תזכה לטובת הנאה כלכלית בעקבות ההסכם, כנגד התחייבותה הנגדית לשלם לתובעת תמורה כספית בגין כל דייר שיועבר אליה.
6. בס' 3.2 להסכם התחייבה התובעת כדלקמן:
"
להסרת ספק, נחת הורים [התובעת- ח.ב.] תשא בעלות הסעת הדיירים, הובלת הציוד וכל הדרוש לשם העברת הדיירים וקליטתם בבית אבות עטרת רימונים ותדאג לקבלת הקוד של הדיירים ע"י משרד הבריאות".
בס' 4.1 להסכם התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת עמלה בסך של 160,600 ש"ח, לפי תחשיב של 7,300 ש"ח לדייר, בצירוף מע"מ. אין חולק כי הכוונה היתה לשלם בגין כל דייר סך של 17,009 ש"ח כולל מע"מ (לפי סך של 7,300 ש"ח לחודש כפול 2). ההסכם התייחס לעשרה דיירים.
בס' 4.2 להסכם נקבע כי מחצית התמורה תשולם עם העברת הדיירים למוסד עטרת רימונים, והמחצית השניה תשולם בתוך 7 ימים ממועד קבלת קוד משרד הבריאות לכל הדיירים.
בס' 4.3 נקבע:
"
התחייבותה של מעונות יניב [הנתבעת- ח.ב.] לשלם לנחת הורים את התמורה כאמור מותנית בכך שנחת הורים תדאג להעביר את הדיירים לבית אבות עטרת רימונים במועד, כאמור בס' 3 לעיל וכן, בקבלת קוד אישור משרד הבריאות לדיירים."
7. משרד הבריאות העניק בסופו של דבר קוד משרד הבריאות לחמישה דיירים בלבד מתוך עשרת הדיירים, הגם שאין חולק כי מיד כאשר ניתן צו הסגירה, ועל מנת לאפשר העברת הדיירים למוסד אחר, העניק משרד הבריאות קוד זמני לכל עשרת הדיירים.
8. הנתבעת שילמה לתובעת לפי ההסכם סך של 118,000 ש"ח, אך סירבה לשלם את היתרה, בנימוק שגם מה שכבר שילמה, שולם בייתר. לדידה של הנתבעת, היא היתה אמורה לשלם רק עבור חמישה דייירים שקיבלו קוד קבוע של משרד הבריאות, סכום כולל של 85,045 ש"ח, כולל מע"מ.
9. התובעת טוענת כי אין זה מעניינה האם קוד משרד הבריאות בוטל לאחר שכבר ניתן, והואיל וכל עשרת הדיירים קיבלו קוד משרד הבריאות עם העברתם לנתבעת, היא זכאית למלוא שכרה.
10. על רקע המחלוקת, הגישה התובעת את התביעה העיקרית לתשלום סך של 52,500 ש"ח, הוא יתרת התשלום המגיע לה לפי טענתה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד לתשלום סך של 43,803 ש"ח. סכום זה מורכב מסך של 32,955 ש"ח בגין תשלומים עודפים ששילמה לטענתה בגין דיירים שלא קיבלו קוד משרד הבריאות, ומסך של 8,504 ש"ח בגין דמי אישפוז שהתובעת גבתה מדיירת בשם סלה בנציקובסקי מראש עבור חודש אוקטובר 2005, למרות שהדיירת היתה אמורה לשלם סכום זה לנתבעת הואיל והיא עברה למוסד הנתבעת במועד זה.
11. שאלת המפתח בתיק זה היא שאלה של פרשנות חוזה: מהו אותו קוד משרד הבריאות שעם קבלתו על ידי הנתבעת, היא מחוייבת לשלם לתובעת את עמלתה. האם די בכך שניתן קוד משרד הבריאות ולו גם לרגע אחד, כפי שטען ב"כ התובעת בסיכומיו , על מנת שהתובעת תהא זכאית למלוא עמלתה, או שמא כוונת הצדדים היתה לקוד משרד בריאות קבוע, בשונה מקוד זמני לחודש אחד.
12. מטעם הנתבעת זומן לעדות הגריאטר המחוזי של משרד הבריאות, ד"ר יעקב שוורץ, אשר בתוקף סמכותו הוא זה שמופקד על הענקת קוד משרד הבריאות למי שזכאי לכך. כמו כן, הוגש מכתב שכתב ד"ר שוורץ ביום 19.4.2007 (נספח ב' לתצהירו של דוד ברימר, מנהל הנתבעת). מעדותו של ד"ר שוורץ, כמו גם ממכתבו, עולה כי משרד הבריאות סגר את המוסד "נחת הורים" שבניהול התובעת, משום שפעל ללא רשיון. מתן קוד על ידי משרד הבריאות פירושו מתן התחייבות לכיסוי עלות שהותו של הדייר במוסד סיעודי. הקוד ניתן לאחר תהליך הכרוך בבירור צרכיו של החולה ויכולתו הכלכלית, תהליך המותנה בשיתוף פעולה של החולה ומשפחתו. במקרה דנן, למשרד הבריאות היה ענין להבטיח כי יימצא מוסד שיהיה מוכן לקבל אליו את החולים שיפונו באופן מיידי מן המוסד של התובעת, ולכן הבטיח המשרד שלפחות התשלום עבור התקופה המיידית שלאחר ההעברה, תהיה מכוסה בתשלום מצידו. לצורך כך ניתנה התחייבות מיידית על ידי משרד הבריאות, כבר ביום 9.10.2005, עוד בטרם נערכה בדיקת זכאות לדיירים המועברים. משפחותיהם של חמישה מבין הדיירים לא היו מעוניינות בביצוע התהליך של קבלת קוד משרד הבריאות, לא עברו הליך של בדיקת זכאות ולכן הכיסוי הזמני שניתן לגביהם בוטל על ידי משרד הבריאות ביום 17.11.2005, חודש לאחר שניתן. דיירים אלה גם עזבו את מוסד הנתבעת עם גמר הכיסוי הזמני.