רקע עובדתי
1. התובעת נפגעה ביום 25.12.98 בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק פלת"ד"). התאונה ארעה, כאשר התובעת רכבה על קטנוע שבבעלותה, איבדה את השליטה עליו וכתוצאה מכך נפלה ממנו ונחבלה. בגין נזקיה עקב התאונה, היא תובעת את מבטחות הקטנוע, הנתבעות 1 ו-2.
הנתבעות הודו בחבותן כלפי התובעת, והשאלות להכרעה במשפט זה הן לעניין גובה הפיצויים המגיעים לה.
2. התובעת היא ילידת 3.8.55. עובר לתאונה היא הייתה בעלת עסק עצמאי של משרד לתכנון ועיצוב תאורה ומכירת אביזרי תאורה. התאונה התרחשה, כאמור, ביום 25.12.98, ומאז, כך טוענת התובעת, העסק אינו פעיל, לטענתה בשל העדר יכולתה לתפקד בו.
פגיעתה של התובעת הייתה אורתופדית בעיקרה, בברך רגל ימין. היא הובהלה למרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (בית החולים "איכילוב"), ואושפזה שם במחלקה האורתופדית למשך 4 ימים. אובחן אצלה שבר של טיביאל פלאטו הלטראלי בברכה הימנית, בגינו עברה ניתוח לקיבוע השבר באמצעות פלטה וברגים, ורגלה גובסה. היא שוחררה לביתה ביום 28.12.98 עם המלצה לפיזיותרפיה. לאחר שישה שבועות הוסר הגבס מרגלה.
התובעת נזקקה שוב לאשפוז בבית החולים, לאחר שביום 10.01.99 סבלה מכאבים חזקים, שטפי דם ופצעי לחץ. הגבס הורד והותקן מחדש. לאחר 4 ימים היא הופנתה שוב לבית החולים, כיוון שהרגל העלתה נמק. לאחר מכן, ביום 7.9.99, כשהורד הגבס, היא קיבלה הוראה מרופאיה שלא לדרוך על הרגל למשך 3 חודשים. ביום 13.10.99 נזקקה התובעת לניתוח ארטרוסקופיה נוסף .
הנכויות הרפואיות של התובעת
3. התובעת טוענת כי בהתאם למסקנותיהם של פרופ' רופמן, מומחה בתחום האורתופדיה, וד"ר גולדן, מומחה בתחום הפלסטיקה, אשר מונו להיות מומחים מטעם בית המשפט, נותרה לה נכות רפואית לצמיתות, משוקללת, בשיעור כולל של 37%.
הנתבעות טוענות כי יש להעמיד את נכותה הרפואית המשוקללת עד גיל 60 על 23.5%, ולאחר גיל 60 על 32.5%, כשהשינוי נובע מהחמרה צפויה בנכות האורתופדית. עוד טוענות הנתבעות שיש לנכות מאחוזי נכותה 5% בגין נכות שנגרמה לתובעת בתאונה קודמת. המחלוקת היא לעניין חישוב הנכות בתחום האורתופדיה.
4. ד"ר שמואל גולדן, מומחה לכירורגיה פלסטית, בדק את התובעת ביום 7.4.03, וחיווה דעתו, כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75 (1) ב לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. על פי חוות הדעת, לתובעת נותרה צלקת באורך של כ-16 ס"מ לאורך הברך הימנית החיצונית. הצלקת רגישה למישוש. עוד קבע דר' גולדן, כי מדובר בצלקת ניתוחית ארוכה, מכאיבה ומכערת.
הצדדים אינם חולקים על הממצאים ועל אחוזי הנכות בתחום הפלסטיקה.
5. פרופ' רופמן, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים "כרמל", בדק את התובעת ביום 21.8.02. הוא מצא כי התובעת סבלה משבר מרוסק בברך. במסקנותיו כתב:
"בברך ימין יש אי יציבות קדמית-אחורית וגם צידית. מצב זה נובע מקרע הרצועה הצולבת הקדמית ומהשבר התוך ברכי. כמו כן נותרה הגבלת תנועות ודלדול קשה בשריר הארבע-ראשי כתוצאה מהתהליך הארתריטי בברך והשימוש המופחת ברגל זו. ...ניתן לקבוע כי נותרה נכות אורתופדית כתוצאה מהתאונה האמורה שתואמת את סעיפי המל"ל 35 (1) ד (לכל פגימות הברך). אשר על כן, אני קובע את נכותה האורטופדית הצמיתה - בגובה 30%".
פרופ' רופמן נחקר על חוות דעתו. מעדותו הובהר כי בקביעת נכותה של התובעת הובאה בחשבון גם החמרה במצבה, שעדיין לא התרחשה, ושנכון ליום מתן העדות הערכת הנכות עומדת על 20% (עמ' 102 לפ'). פרופ' רופמן לא העיד על קצב ההחמרה הצפוי. כמו כן מסר פרופ' רופמן כי בשל מצב אי היציבות המתמשך, יש סבירות שייגרמו לה כאבי גב.
6. בחוות הדעת של פרופ' רופמן אין התייחסות לתאונה קודמת שעברה התובעת או לנכות קודמת שלה, ופרופ' רופמן אף העיד, כי קרוב לוודאי שלא ראה מסמכים רפואיים המעידים עד בעיה רפואית קודמת (עמ' 99 לפ'). בחקירתו הנגדית, ולאחר שהתוודע לנתונים הכלליים של הפגיעה הקודמת, הוא העריך כי מקסימום הנכות שניתן לייחס לפגיעה הקודמת היא בשיעור של 5%. הנתונים הרפואיים המדויקים לא הונחו לפניו, ולכן הוא נזהר מקביעה החלטית והדגיש כי מדובר בהערכה בלבד.
7. הנתבעות לא הצליחו לשכנע, כי הייתה לתובעת נכות קודמת לתאונה, ולכן אני דוחה את הטענה כי יש להפחית 5% נכות מקביעתו של פרופ' רופמן.
באשר לטענתן, כי יש לחשב את נכותה של התובעת בשיעורים שונים לשתי תקופות, לפני ולאחר גיל 60, סבורה אני כי גם אם הוכח שנכותה של התובעת בשלב זה אינה עומדת על 30%, כפי שקבע פרופ' רופמן בחוות דעתו, אין בסיס להנחה שההחמרה הצפויה במצבה של התובעת תתרחש רק עם הגיעה לגיל 60. כפתרון ראוי, נראה לי כי יש לקבוע את נקודת הפיצול כחמש שנים לאחר הבדיקה, עם הגיעה של התובעת לגיל 52 (באוגוסט 2007).
לסיכום, אני מעמידה את הנכות הרפואית המשוקללת עד גיל 52 על 28%, ולאחר גיל 52 - על 37%.
השתכרות התובעת ערב התאונה