כללי
1. זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. התובע, יליד 11.5.91, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.2.00, בהיותו כבן 9.
אין מחלוקת בדבר חובת הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו בהתאם לחוק. הצדדים חלוקים בשאלת הנזק, ובמסגרתה בשתי נקודות עיקריות: הנכות הפסיכיאטרית ובסיס השכר לצורך חישוב אבדן כושר ההשתכרות לעתיד.
ייאמר מיד, אין בכוונתי להתייחס לכל הנקודות שהעלו ב"כ הצדדים, לעיתים, לצד דיון מקצועי וענייני, גם ברמת פירוט, חזרה וטרחנות שלא לצורך, תוך התפלמסות עם ואינטרפטציות שונות על כל מילה כתובה של המומחים, שכלל לא נחקרו, ותוך שימוש בביטויים לחלוטין לא מקובלים.
הפגיעה והנכות הרפואית
3. התובע נפגע בחלקי גוף שונים, ונגרמו לו שברים, בעיקר באגן ובשתי רגליו. הוא אושפז בביה"ח "דנה", בתחילה למשך 23 יום, ועבר מספר ניתוחים ואשפוזים נוספים.
להערכת נכויותיו של התובע בגין התאונה מונו מומחים רפואיים בתחומי הכירורגיה הפלסטית, הנוירולוגיה, האורטופדיה והפסיכיאטריה.
4.
תחום הכירוגיה הפלסטית - בתחום זה מונה פרופ' דן מלר. בחוות דעתו מיום 30.12.03 הוא מסכם וכותב: "... בפציעה זו נגרמו לו, בין השאר, נזקים קשים לרקמות הרכות של הגף השמאלי התחתון - עור, תת עור וחיתולית עמוקה. הטיפול בפצעים כלל טיפולים ראשוניים של הטריות וניקוי, ובהמשך ניתוחים משקמים שכללו השתלות עור... הפציעה עצמה והטיפולים שנדרשו בגינה הותירו צלקות מרובות, חלקן נרחבות, בירך ובשוק שמאל ובירך הימני. כל אלו הם ממצאים לצמיתות, ואין דרך לשפרם... נותרה נכות צמיתה ב[ג]ין צלקות מכערות ונרחבות בגפיים התחתונים בשיעור 20%, על בסיס תקנת מל"ל 1/75/ג'". בתשובות לשאלות הבהרה השיב פרופ' מלר כי בעתיד גלומה בנכות אסתטית זו אפשרות להפרעה תפקודית, אם יבחר התובע לעסוק בעבודה שיש עימה חיכוך מתמיד בצלקות. לא הייתי אומר שמשמעות הדבר היא, שכל הנכות הרפואית הנ"ל או רובה הינה בעלת משמעות תפקודית; אשוב לכך בהמשך. מכל מקום, הנכות הרפואית בתחום זה היא
20%.
5. ה
תחום הנוירולוגי - בתחום זה מונה פרופ' א. להט. בחוות דעתו מיום 20.2.04 הוא מסכם וקובע: "... כאבי הראש קיימים כבר כארבע שנים, ללא שינוי משמעותי באופים ותדירותם. ברור אבחנתי שבוצע וכלל בדיקת הדמיה של המוח עם ס.ט. ורשום גלי המוח היה תקין ולא הראה בעיה אחרת שתוכל להסביר את כאבי הראש ולכן סביר להניח כי הינם מישניים לטראומה ועקב פרק הזמן הממושך יחסית שעבר מאז הטראומה לא ישתנה אופים בעתיד. לכן, מוצע להעניק לו בגינם 4% נכות צמיתה על פי סעיף 34 נוסח מותאם... באשר לקשיי הלמידה, אף הם נמשכים זמן רב, מתועדים באמצעות אבחון מקצועי מקיף שנערך בחודש ינואר 2003 ועל פי אופים ניתן להניח כי יהוו בעיה אף בהמשך. עקב כך מוצע לאפשר לו, בהמשך עד סיום לימודיו בכתה י"ב עזרה של הוראה מתקנת על ידי מורה מקצועית בהקף של שעה פעמיים בשבוע. באשר ליתר המאפינים של התסמונת הפוסט טראומטית, כולל בעיות ההתנהגות והתפקוד בבית הספר, מאחר ונתמנתה פסיכיאטרית לילדים לתת חוות דעת בענינו בנוסף, הריני משאיר נושאים אלו לשקול דעתה והמלצתה...". הנתבעים טוענים כי הנכות הנוירולוגית נעוצה כל כולה במצבו של התובע עובר לתאונה, שכן המומחה לא לקח בחשבון את אבחונו של התובע ואת בעיותיו בעבר. המומחה לא זומן לחקירה נגדית. הנכות מוענקת למעשה בגין תופעת כאבי הראש, ואין כל סיבה לא לקבלה, ולהעמידה על
4%.
6.
התחום הפסיכיאטרי - כפי שציין פרופ' להט, בתחום זה מונתה דר' רחל בלומנזון. בחוות דעתה מיום 7.1.05 היא כותבת: "סימנים להפרעת קשב והיפראקטיביות הופיעו כבר בגיל 3 שנים עת היה שובב ופעיל מאד ולכן נבדק במכון להתפתחות הילד ונמסר להורים שסביר שיזדקק לטיפול תרופתי בריטלין בביה"ס. בכיתה א' הופיעו הפרעות התנהגות קשות שכפי הנראה נבעו במידה רבה מהיחסים הקשים בין ההורים, תהליך הגירושין, הזנחת האב את אמיר וקשייה של האם להכיל את אמיר תוך התמודדות עם בעיותיה הכלכליות והאחרות. עקב בעיות ההתנהגות נדרש לעזוב את ביה"ס שבו החל כיתה א' ועבר לבי"ס אשר רמתו נמוכה יותר. שם חלו בהדרגה שיפור בהתנהגותו, אך יכולותיו הלימודיות היו נמוכות. התאונה אירעה בכיתה ג'... לאחר התאונה מתוארת תסמונת פוסט-טראומטית שכללה סיוטים על התאונה, ירידה נוספת בסף תסכול עם תוקפנות, הרטבת לילה משנית וכאבי ראש, וכן קשיים רבים יותר בלמידה... להערכתי מדובר בילד הסובל באופן מולד מהפרעה בקשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) ומקשיי למידה. ילד זה גדל במשפחה שבה חווה מגיל רך מריבות ואלימות עם דלות גירויים והעשרה. בסיס זה גרם להופעת הפרעות התנהגות קשות עוד עובר לתאונה. התאונה נחוותה ע"י הילד כטראומה קשה שעקב בעיותיו המולדות והקושי המשפחתי לספק תמיכה והכלה, התקשה להתמודד עם תוצאותיה. נגרמה החמרה נוספת ביכולת הלמידה, לא באופן ישיר אלא עקב חוסר הפניות שלו ללימודים עקב בעיות הרגשיות. כן החמירו בעיות ההתנהגות שהיו בסימן שיפור לפני התאונה. אמנם ילדים הסובלים מ ADHD וקשיי למידה נוטים לפתח הפרעות התנהגות ודימוי עצמי ירוד במיוחד כשהרקע המשפחתי קשה, אך להערכתי במקרה זה הסבירות גבוהה שהתאונה אף היא תרמה תרומה משמעותית להרעה במצבו. אני מעריכה את נכותו הצמיתה בגין התאונה ב 10% עפ"י תקנות הביטוח הלאומי סעיף 34 ב'. נכות זו אינה חופפת את הנכות שקבע הנוירולוג בגין כאבי הראש. להערכתי אין נכות נפשית נוספת בגין הצלקת מעבר לנכות שקבע הפלסטיקאי".
בפי התובע ביקורת רבה על חלק מקביעות המומחית.
אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו. כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה " (ע"א 3212/03
נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005)).
לא מצאתי כל בסיס לדרישה לקבוע נכות רפואית שונה מזו שנקבעה על ידי המומחית. התובע כלל לא עמד על חקירתה בבית המשפט; תשובותיה לשאלות ההבהרה לא הביאו אותה לשנות את מסקנתה הסופית. חוות דעתה נסמכת לא רק על מסמכים אובייקטיביים על מצבו של התובע לפני התאונה ולאחריה, אלא גם על דברי האם וכן כמובן גם על התרשמות בלתי אמצעית מהתובע עצמו (דבר שנמנע ממני, אגב, שעה שהתובע בחר שלא להעיד בפניי). הרושם הוא, כי המומחית ערכה איזון ראוי ונתנה משקל מידתי לבעיותיו של התובע לאורך תקופות התפתחותו. אין בעדותה היחידה, המגמתית והפתלתולה למדי של אמו, כדי לערער כהוא זה את חוות הדעת.
הנכות הפסיכיאטרית בגין התאונה עומדת, על כן, על
10% (ואין כל קביעה מספקת ונחרצת בדבר נכות צמיתה קודמת בתחום זה).
7.
התחום האורטופדי - בתחום זה מונה פרופ' אברהם גנאל. בחוות דעתו מיום 2.5.04 הוא מסכם וכותב: "לאמיר... נגרמו בתחום האורטופדי חבלות מרובות. מבחינה גרמית נגרם לו שבר בשני איזורים בעצם הירך משמאל, שבר פתוח בשוק שמאל, שבר בשוק ימין ושבר בעצמות הבושת משמאל. שני השברים בעצם הירך השמאלית טופלו בניתוח לשחזור פתוח ולקיבוע פנימי. השבר בשוק שמאל טופל באמצעות מקבע חיצוני והשבר בשוק ימין טופל בגבס. במועד מאוחר יותר, לאחר חיבור השברים הוצאו המקבע החיצוני ובהמשך הוצא הקיבוע הפנימי מירך שמאל. כיום הוא מתלונן על כאבים לעיתים בשתי הרגליים. בבדיקתו הגופנית בתחום האורתופדי נמצא הפרש באורך הרגליים בשיעור של כ - 3 ס"מ, רגל שמאל קצרה יותר. בנוסף, נמצאה אי-יציבות במישור קדמי-אחורי בברך שמאל. יש רושם לסטייה מזערית של שוק שמאל כלפי פנים. מצב זה, שאינו נראה בהליכה, מתאים למתואר כחיבור גרוע של שבר, אולם להערכתי, אין הוא משפיע על תפקוד הרגל... את שיעור נכותו אני מעריך... בגלל: 1. הפרש באורך רגליים לפי סעיף 47 (5) ג' המקנה 10%. 2. חיבור גרוע של שבר בשוק שמאל לפי סעיף 47 (2) א' המקנה 10%. 3. רפיון רצועה צולבת קדמית בברך שמאל לפי סעיף מותאם 48 (2) ב' המקנה 10%...
הערה: מבחינה אורתופדית ניתן לטפל בהפרש הקיים באורך הרגליים ולאזן את אורך רגליו. המדובר בניתוח פשוט יחסית שבו תיעשה הפסקת צמיחה ברגל שמאל. בחישוב מדויק של מועד הניתוח בהתחשב בגילו ניתן להגיע לאיזון באורך רגליו ולהפחית נכותו בגין ההפרש באורך הרגלים עד כדי 0%".
גם פרופ' גנאל לא נחקר בחקירה נגדית. לא נערכה גם כל חוות דעת משלימה בעקבות אותו ניתוח המוזכר בהערה, שאותו עבר התובע בשנת 2005. אין כל סיבה שלא לקבל את הקביעה בדבר
שלושה סעיפי נכות, המעניקים
10% כל אחד.
8.
סיכום הנכויות הרפואיות - שלוש נכויות אורתופדיות של 10% כל אחת, נכות פסיכיאטרית של 10%, נכות כירורגית פלסטית של 20% ונכות נוירולוגית של 4%.
סה"כ נכות רפואית משוקללת: 49.61%.
אבדן כושר השתכרות (של קטין)
9. שני פרמטרים עומדים בבסיס הערכת הנזק בראש נזק זה: שיעור הפגיעה ובסיס השכר. ברגיל, מהווה אחוז הנכות הרפואית, במיוחד שעה שמדובר בקטין, אינדיקציה ברורה גם בנוגע לשיעור הפגיעה ה"תפקודית", או, ליתר דיוק, הפגיעה בכושר ההשתכרות הצפוי. "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03
אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005(3), 29, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית.
כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93
גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.). בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.
בעניינו של התובע, אין מקום לתת משקל מלא לנכות האורתופדית; פרופ' גנאל עצמו העריך, בתשובה לשאלת הבהרה, כי רק לשני רכיבי נכות מתוך השלושה - ההפרש הקיים בין אורך הרגליים (שלא הוכח שהתבטל) ורפיון הרפואה הצולבת - יש משמעות תפקודית. לצד זאת, יש לתת משקל מלא לנכויות הנוירולוגית והנפשית, ולקחת בחשבון "תרומה" מסוימת לנכות הכירורגית-פלסטית, הן לאור אי הנוחות שהיא גורמת והן בשל השפעתה הנפשית על התובע (שבה הכירה דר' בלומנזון אך ראתה אותה כגלומה בנכות שקבע פרופ' מלר). לפיכך, הייתי מעמיד את שיעור הפגיעה על
35%. נותר לקבוע מהו ה"שלם" שממנו יש לגזור שיעור פגיעה זה.