מר דרורי שלום, קבלן לעבודות בניה (להלן -
התובע), הגיש תביעה כספית על סך 36,239 ש"ח נגד מר ברן טוביה, קבלן לעבודות אלומיניום (להלן -
הנתבע), בגין הפרת הסכם מיום 11.11.03, שתוכנו, הזמנת עבודות אלומיניום וקונסטרוקציות במרכז יום לקשיש, רעננה.
טענות התובע
ביום 11.11.03, חתמו הצדדים על הסכם לפיו יבצע הנתבע עבור התובע, כקבלן משנה, עבודות אלומיניום וקונסטרוקציות במבנה מרכז יום לקשיש ברעננה (להלן -
ההסכם). בהתאם לכתב הכמויות, על הנתבע היה לספק ולהתקין 5 יחידות בתמורה לסך של 8,116 ש"ח. עם זאת, במועד ביצוע העבודה סירב הנתבע לבצע את העבודה, חרף פניות חוזרות ונשנות, הן בעל פה והן בכתב מצד התובע.
כתוצאה מהתנהגות זו של הנתבע, התובע נקלע לקשיים רבים. התקופה הייתה תקופת חורף ומשעבודות סגירת הפתחים באלומיניום לא בוצעו על ידי הנתבע, קשישים רבים ששהו במבנה היו חשופים לפגעי מזג האוויר החורפי.
זאת ועוד, לוח הזמנים הצפוף לו התחייב התובע כלפי מזמין העבודה (עיריית רעננה), הובילו לכך, שזה ניסה למזער את נזקיו על ידי פנייה לקבלנים אחרים, לשם ביצוע העבודות במקום הנתבע.
הסכום הכולל אותו שילם התובע לקבלנים אלה עמד על סך 27,484 ש"ח, בעוד שהסכום אותו היה אמור התובע לשלם לנתבע בגין אותן עבודות עמד על סך 8,116 ש"ח, בלבד.
בהתאם להסכם זכאי התובע במקרה של הפרת ההסכם על ידי הנתבע להחזר הוצאותיו, בגין ביצוע העבודות להן התחייב הנתבע, דהיינו - ההפרש בין התמורה ששולמה לקבלנים האחרים לבין התמורה שאמור היה לקבל הנתבע, בתוספת 25%, דהיינו סך נוסף של 6,871 ש"ח.
כמו כן, כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבע, נפגע המוניטין של התובע כקבלן אמין העומד בהסכמים ובלוחות הזמנים. התובע מעריך פגיעה זו בסך של 10,000 ש"ח.
טענות הנתבע
התובע פנה אל הנתבע בנובמבר 2003 על מנת לקבל הצעת מחיר לצורך הגשת הצעה למכרז של עיריית רעננה, כאשר העבודה המבוקשת הייתה ביצוע קונסטרוקציית אלומיניום מרחבית. התובע פנה אל הנתבע כיוון ששמו של האחרון הופיע במפרט למכרז.
ביום 11.11.03, נחתם ההסכם בין הצדדים, כאשר בהתאם להסכם זה ולכתב הכמויות המצורף לו, היקף העבודות נמדד בסך של 100,500 ש"ח, לפי 90,000 ש"ח קונסטרוקציית אלומיניום ו- 10,500 ש"ח עבודות קטנות נוספות.
לאחר חתימת ההסכם ולאחר הביקור בשטח בסוף חודש מרץ 2004 נודע לנתבע, כי קונסטרוקציית אלומיניום המרחבית, בסך 90,000 ש"ח, לא תיבנה. עבודתו של התובע נדרשה כעת רק לצורך שני האלמנטים הקטנים הנוספים בשווי של 6,936 ש"ח בתוספת מע"מ. ביטול של למעלה מ 90% מהיקף העבודה מהווה הפרה יסודית של ההסכם ומשכך, זכאי היה הנתבע לבטל את החוזה.
ב"כ הצדדים הסכימו, לסכם בכתב ושבית המשפט יפסוק על פי החומר המצוי בתיק. למרבה הצער, ב"כ התובע צירף לסיכומיו, מסמכים חדשים שלא בא זכרם בכתבי הטענות.
דיון
אין חולק, כי ביום 11.11.03 נחתם הסכם בין התובע לנתבע. בהתאם להסכם זה ולכתב הכמויות המצורף לו, היקף העבודות נמדד בסך של 100,500 ש"ח, לפי 90,000 ש"ח קונסטרוקציות אלומיניום ו- 10,500 ש"ח עבודות קטנות נוספות (לטענת התובע 6,936 ש"ח בתוספת מע"מ). אין חולק, כי עבודת קונסטרוקציית האלומיניום, שהיוותה למעלה מ- 90% מהפרוייקט, בוטלה -
"קיבלתי הוראה מהיזם על שינוי בפרגולה שהיתה אמורה להתבצע והחליטו לבצע את זה במקום מאלומיניום, מחומר אחר" (עמ' 5 לפרוטוקול).
השאלה הנשאלת היא, מהי נפקות ביטול עבודת קונסטרוקציית האלומיניום? האם כעת היה על הצדדים לחתום על הסכם חדש או שיש לקבל את טענת התובע, כי ההסכם מתיר לו לשנות את היקף העבודה וסכום ההתקשרות,
"על פי ההסכם אני רשאי
אם בגלל סיבות שאינן תלויות בי וגם אם היו תלויות בי, להגדיל או לשנות עבודה והכל מכח ההסכם" (עמ' 5 לפרוטוקול).
משהוקטן סכום ההסכם לכדי פחות מעשירית מהיקפו המקורי, אני מקבל את טענת הנתבע, כי מדובר בהפרה יסודית של החוזה מצד התובע.אדם שהתקשר בחוזה לצורך ביצוע עבודה בהיקף של100,500 ש"ח, ייתכן ולא היה מתקשר בחוזה זה אילו ידע, כי בפועל העבודה היא בהיקף של 8,116 ש"ח.
סעיף 6 לחוק החוזים תרופות, תשל"א - 1970, קובע כדלהלן:
"
לענין סימן זה, "הפרה יסודית" — הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה".